road in cord 36'-פרק 22

"רוקסן אני צריך עזרה " הוא אמר כאשר שמתי לב לפנס בעינו השמאלית , דם מאפו , חבלה על שפתיו , אגרופיו משופשפות והוא החזיק בבטנו עם ידיו והתייפח מכאב .
"אה .. אתה צריך עזרה ממני , מצטערת מאד , לא תקבל יותר שום דבר שמגיע ממני " אמרתי בכעס בלי להתייחס למצבו הנוראי ואולי באמת קצת ריחמתי עליו.
"בבקשה" הוא התחנן ואני כבר הרגשתי את הנואשות בקולו .
"תשען על כתפי" נכנעתי בסופו של דבר אבל זה לא אומר שסלחתי לו , אני עדיין כועסת עליו . החזקתי אותו על רגליו בהחזקתי את גבו והוא נשען עם משקלו על כתפיי , הוא היה כבד וכמעט הפיל את שתינו אבל הצלחתי לגרור אותו לאוהל .
נכנסנו לאוהל והשכבתי את תומאס על השק שינה והוא המשיך לאחז בי בכאב .
"בתיק שלי יש אלכוהול וקופסה קטנה ממתכת , תוציאי אותם " הוא הורה והצביע על תיקו בקצה האוהל . הלכתי לתיקו ופתחתי את התא הגדול שחפציו היו דחוסים בו והוצאתי את כל בגדיו אבל לא מצאתי את האלכוהול והקופסה , מצאתי משהו גרוע בהרבה , רובה .
תומאס קלט אותי בוהה לתוך תיקו והבין שראיתי את הרובה .
"זה בכיס הקטן" הוא התעלם מהעובדה שעליתי עליו
פתחתי את הכיס השני והוצאתי בקבוק וויסקי (כמובן) וקופסה מתכתית קטנה .
"תגידי , את תופרת בגדים וכאלה דברים בזמנך הפנוי?" הבנתי מה הוא מנסה לרמוז בשאלתו ואין מצב בעולם שאני עושה את זה .
"לא , לא , לא , תשכח מזה " אמרתי לו בפירוש
"בבקשה , רוקסן , את הסיכוי היחיד שלי עכשיו " הוא התחנן
"אני לא יודעת לתפור בדים , ובטח לא עור אדם " אמרתי כדי שלא יבקש ממני יותר .
הוא תפס את הקופסה המתכתי מידיי , פתח אותה והוציא מחט וחוט ברזל דקיק .
"את תצליחי " הוא כיוון אליי את המחט והחוט . ידעתי שלא הייתה לי בררה , אם אני לא יעשה את זה הוא ימשיך להתעקש ויותר גרוע מזה , החתך יזדהם ואני לא רוצה לחשוב מה יקרה אחרי זה .
"איפה החתך?" שאלתי אותו בלית בררה
"תורידי לי את החולצה " תומאס ביקש
"תפסיק עם המשחקים תומאס " ידעתי איפה החתך , ראיתי אותו במו עיניי , שאלתי אותו רק מתוך לחץ וזה בהחלט לא דרש הורדת חולצה.
"נו כבר " הוא נאנח אבל אני לא נפלתי לשטויות שלו
הוא החל להתעצבן והוריד את חולצתו בעצמווגופו השרירי נגלה בפניי . הרגשתי להט כל כך ממשי באותו הרגע , זה מה שקורה כשחושבים מבין הרגליים ולא מהראש .
הוא נתן לי את חולצתו בכדי שאספוג את דמו בה . החלתי בזהירותלספוג את דמו והוא התייפח מכאב למגע חולצתו אבל התאפק לא להשמיע קולות . החתך נפרס בפניי על זרועו השרירית .
"תחטאי אותו " הוא אמר ואני שפכתי על הפצע את הוויסקי הדוחה שלו ותומאס גנח בקול רם והמשיע מן צעקה גברית שכזאת ואני פחדתי לפגוע בו יותר .
"אתה בסדר? אולי נעצור?" שאלתי בלחץ
"לא , את מעולה , תתחילי לתפור בזהירות " הוא הורה וראיתי בעיניו איך שהוא הכין את עצמו נפשית לכאב הבא .
התחלתי להחדיר את המחט עם החוט לתוך עורו הפגוע ודרך פצעו, הוא צעק וילל ואני נלחצתי יותר , שאלתי אותו כל כמה שניות אם להפסיק והוא לי להמשיך עד הרגע שבו נשברתי , ידיי רעדו מפחד וכמעט התחלתי לבכות מרוב לחץ וגם מהעובדה שאני גורמת לתומאס סבל רב.
"רוקסן ! תמשיכי עכשיו אמרתי לך!!" הוא צעק אבל אני קפאתי והסתכלתי עליו .
התחלתי לבכות , הוא תפס את שורש כף ידי בחוזקה .
"קדימה רוקסן , עוד קצת וסיימת " הוא צעק לי וניגב באגודלו את דמעותיי .
המשכתי בזהירות עד שסוף סוף סיימתי ונשמתי עמוק לרווחה כדי להירגע.
"תעבירי לי את הכדורי משככי כאבים" הוא אמר ואני הקשבתי לבקשתו .
הוא שפך על הפצע עוד אלכוהול ואני חבשתי לו את התפר בחולצתו כתחבושת .
הוא בלע את הכדורים שלו והחל להיות רדום לאט לאט .
"היית נהדרת רוקי" הוא לחש מבעד לתנומה שלו עד שג'יימס התפרץ לאוהל .
"תארזו את הדברים שלכם מיד , אנחנו עוזבים" הוא אמר בתוקפנות והלך.
ניערתי את תומאס הרדום כדי שיקום והוא הצליח להתעורר אך עדיין היה מטושטש .
זרקתי את חפציו לתוך תיקו ושמתי על גבי .
"קדימה אנחנו חייבים לזוז " ג'יימס נכנס שוב ולקח את התיק של תומאס ואני עזרתי לו ללכת.
עברנו את השדה והקורד של ג'יימס ותומאס הייתה שם, איך נתנו להם להכניס אותה למתחם?
ג'יימס חטף מידיי גם את תיקי , פתח את הבגאז' והשליך את כל התיקים לתוכו .
ג'יימס נהג הפעם ותומאס ישב במושב לידו , אני ישבתי עם נינה מאחור כרגיל.
"לאן אנחנו כל כך ממהרים? " רציתי להתעדכן במצבי לשם שינוי
"כמה שיותר רחוק מכאן " נינה ענתה והקלידה במהירות בטלפונה למישהו.
"אבל רגע אנחנו לא יכולים לנסוע , קופר לקח לי את הטלפון!" אמרתי בנואשות.
"זה לא משנה , נקנה לך חדש " תומאס לחש
"קופר?!" ג'יימס שאל בזמן שהוציא אותנו מהשער אל הכביש הראשי
"כן נו , הוא כאן" עניתי
"ידעתי שגם הוא יברח לכאן" נינה התיישרה ואמרה ולג'יימס
"יברח ממה?" כמעט צעקתי את זה , אבל הם התעלמו ממני אז פשוט וויתרתי .
"קנזס?" ג'יימס שאל את תומאס
"לא זה מסוכן מידי , סע לקולורדו " תומאס ענה