road in cord 36′-פרק 21

ההופעה התחילה , היה רועש וצפוף , ניסיתי לשמור על קשר עין תמידי עם ג'יימס כדי לא ללכת לאיבוד משום שהוא היה האדם ההגיוני היחיד מבין ארבעתנו .
מילותיו לגבי תומאס עדיין הדהדו במוחי ולא נתנו לי מנוחה , לא יכולתי להשתחרר מהמחשבות המטרידות האלה לאורך כל הלילה .
שתי דיג'יים כבר חלפו והם היו גרועים אבל כמובן שלאף אחד לא היה אכפת חוץ ממני , כולם היו מסטולים מידי בכדי להבחין בכלל מה קורה .
כולם קפצו ודחפו אבל אני רק הרמתי את ידיי לפי הקצב כדי להשתלב .
הדיג'יי השלישי הגיע והיה מעולה , שיריו עשו לי חשק לרקוד קצת וכך עשיתי.
אני ונינה רקדנו לפי הקצב עד שתומאס וג'יימס הצטרפו והריקוד נהיה קצבי יותר ומטורף יותר .
היה קר , אבל מרוב תזוזה נהיה לי חם והזעתי בכל מקום אפשרי , הרוחות העזות הפכו את זעתי לקרה .
לאחר מכן עלו כמה זמרים מוכרים ששרו שירים מוכרים , כך שבנוסף לריקודים , שרנו ביחד איתם את מילות השיר בצעקות צורמניות .
לאחר שלוש שעות של ריקודים, הזעות ,צרחות עזבנו את המקום למרות שההופעה עוד לא נגמרה . הלכנו בשדות מאחורי הבמה והתרחקנו .
"תומאס!!" גבר מוזר בקצה השני של השדה צרח
הסתכלתי על תומאס ולפני שהספקתי לשאול מי זה הוא הגיע לעברנו ותומאס קפא במקומו.
"חתיכת בן זונה , אני יקרע לך את הצורה לחתיכות , שמעת אותי אידיוט ??!" האיש השרירי והמקועקע המוזר תפס בחולצתו של תומאס וצעק לפרצופו .
תומאס הוריד את הפרצופו של הזר באגרוף אחד ודם ירד מאפו של הגבר , הוא קם במידי על רגליו והרביץ לתומאס .
"חשבת שהטריקים הקטנים שלך יעבדו עליי אה , יא פישר קטן?! אני עובד בשביל אבא שלך , לא בשבילך קוקסינל !!" הוא צרח ואני לא הצלחתי לעקוב אחר עלילת הסיפור.
נינה תפסה בזרועי וגררה אותי לצד ואני ניסיתי להתנגד , הייתי במתח.
אני ונינה כבר התרחקנו מאד וכל מה שהצלחתי לראות זה את תומאס והשני רבים מכות ואת ג'יימס המסכן שמנסה להפריד ביניהם.
אבל נינה ניסתה להסתיר את זירת האירועים עם ראשה וגבה.
"מה קורה כאן?? מי זה?!" כמעט צעקתי בנואשות ובלחץ.
"אף אחד !!" נינה צעקה והחזיקה אותי במקום מרוחק מהם.
"אף אחד ?? אז את כן יודעת מי זה" אמרתי לה
"אני יודעת , אבל זה לא עניינך רוקסן !" היא אמרה לי בעצבנות
"אני נוסעת עם הלכאורה חברים שלי לבד , בלי לדעת לאן , מתי ואיך אבל אני ממשיכה .
יודעת למה?? כי אני סומכת עליכם , איך אני יכולה להמשיך ליסמוך עליכם כשכאלה דברים קורים ואני פשוט עומדת בצד ולא מבינה מה קורה פה . למה אתם פשוט לא יכולים להעריך את האמון שלי בכם ולתת לי את אותו הדבר בחזרה ??" צעקתי עליה והלכתי משם בלי ידיעה לאן .
"רוקסן!" נינה צעקה לי מרחוק ואני המשכתי ללכת אל הלא נודע .
התרחקתי בעצב עוד ועוד והרגשתי את הדמעה נופלת מעיניי , זה ניראה ילדותי לבכות בגלל שטות שכזאת , אבל אני עדיין ילדה , וכן זה שבר לי את הלב.
הגעתי סוף סוף למתחם האוהלים והצלחתי למצוא את האוהלים שלנו שהנחנו בהם את הדברים . נכנסתי לאוהל שלי אבל חוץ מאת התיק שלי ראיתי גם נער ששכב על השק שינה.
הלכתי על קצות אצבעותיי כדי לא להעיר אותו ובזהירות סובבתי אותו על גבו כדי לזהותו . כשראיתי את פרצופו יכולתי להישבע שעלה לי החום . זה היה קופר, האחד והיחיד.
נתתי לו מכה בפרצופו שיתעורר.
"אח , מי זה?? כבר בוקר?" הוא התעורר בקושי וניער את עיניו עם ידיו .
"קופר !! מה קורה ?? התחלת לעקוב אחריי??" התחלתי לחשוש
"אה , רוקי , היי, מה שלום הברמנית הכי סקסית שיש ?" הוא חייך ואני החטפתי לו סטירה.
"איה ! למה? למה אלימות על הבוקר !" הוא צעק והחזיק בידו את לחיו השורפות מסטירתי .
"עכשיו לילה , אנחנו ביריד הפסטיבלים , אתה נרדמת שיכור באוהל שלי ועכשיו אתה תפרוש כנפיים ותעוף!!" הייתי עצבנית , מה פתאום עכשיו גם הוא יהיה על הראש שלי ??
"לא ניראה לי שאת רוצה לאבד אותי " הוא חייך
"ועוד איך ניראה לי " אמרתי בעצבנות
"מה תעשי אז בלי הטלפון שלך ?" הוא שאל
"מה ? מה הקשר עכשיו?" ניסיתי להבין אותו מבעד הבל פיו המסריח
לאחר שמיששתי את כיסי הבנתי שהטלפון לא אצלי , הוא נופף בפרצופי בטלפון שלי בידו
"תחזיר לי את זה מיד !" צעקתי עליו וניסיתי לתפוס את הטלפון מידיו ופשוט לא הצלחתי ואיך שהוא , הוא הצליח לברוח ורץ עם הטלפון שלי .
"קופר יא בן זונה תחזור לפה !!" צעקתי כשהוא כבר לא היה באופק .
יופי . אין לי טלפון יותר.
ברגע שהסתובבתי , קפצתי מבהלה כשראיתי את תומאס עומד מולי חבול ופצוע .