road in cord 36'-פרק 19

-קליפורניה:סן פרנסיסקו-
המקום היה עמוס , ואני טיפוס ששונא אנשים מטבעי , אני שונאת מקומות דחוסים ומצומצמים וזאת גם הסיבה למה אני לא חובבת גדולה של מסיבות , ברים ואירועים חברתיים למיניהם .
הקטע הכי שנוא עליי הוא לפלס את דרכי דרך האנשים וזה בדיוק מה שניסינו לעשות .
האנשים פה מטורפים , צעירים ואנרגטיים ולפי החישובים שלי הם בגיל שלנו , נדחפים בתורים , צועקים כמו משוגעים ומתלהבים.
גם אני מתלהבת , אז מה? זאת סיבה לצעוק ולהשתולל כאילו אין מחר?
"חכו כאן " תומאס אמר כאשר הגענו לסוף התור והמחשבה היחידה שעברה לראשי זה שאנחנו נצטרך לעמוד פה הרבה זמן כדי להיכנס וכשאני מתכוונת להרבה אני לא מכלילה את הנדחפים שעתידים לבוא .
תומאס עבר ונדחף לראש התור במהירות , הנערים בתורים זזו הצידה ונתנו לו לעבור משום שאף אדם לא היה נדחף בכזאת מהירות רק מרצון טהור לחסוך זמן .
כאשר הגיע לראש התור הצלחתי לראות מבעד לראשים הגבוהים של האנשים בתור , את תומאס לוחש משהו למאבטח שעומד בגדר הכניסה .
הבעת פניו של המאבטח משתנה בפתאומיות והוא מתחיל להזיע , שאלתי את עצמי האם זה מפחד ? האם תומאס העז לאיים עליו או משהו בסגנון?
בן אדם לא יכול להשתנות בשנייה אחת בלחץ כל כך רב.
תומאס חזר על דרכו שממנה בא וסימן לנו לבוא .
"תנו להם לעבור " המאבטח צעק בקולי קולות וצעקות הבוז והכעס של האנשים נשמעו ברקע אך הם בכל זאת פינו לנו את המעבר .
"איך?" שאלתי את תומאס כשהגעתי אליו
הוא התעלם משאלתי בכך שהעביר נושא ואני הרגשתי רע עם עצמי שבכלל הסתקרנתי, מה הוא מסתיר ממני ? ואם הוא באמת מסתיר משהו , למה שיספר דווקא לי?
אבל משהו חשוד בו לאחרונה , ואני לא ממש מצליחה להבין מה אבל כבר התפתחו בראשי תאוריות לאור כל מה שאספתי בנתיים .
זה כמו להרכיב פאזל , צריך לחפש חלקים שמתחברים עם אחרים כדי בסופו של דבר לראות את התמונה הגדולה , אבל משהו אומר לי שאני עדיין בשלב האספת חלקים וחיבורם.
כשניכנסנו למקום הזה , הרגשתי כאילו אני בעולם אחר , יקום מקביל אולי , הכל ניראה כל כך שונה ממה שאני רואה בחיי היום יום שלי .
בכניסה יכולנו לראות דוכני אוכל ומשחקים שמתפרסים לאורך כל השדרה הארוכה עד למרכז המתחם שבו היו שתי רכבות הרים וגלגל ענק , מאחורי הגלגל הענק יכולתי להבחין בבמה ענקית ובהרבה אנשים שמתאגדים מולה וממש לידה היה שדה ריק , רק שהוא לא היה כל כך ריק , הוא היה מלא באוהלים ובקתות ואני כבר הבנתי מה הולך פה .
רוי סיפר לי פעם על מקומות כאלה , הוא כמובן היה בהם.
מנקודת הכניסה שבה עמדתי יכולתי לראות את כל המתחם כולו בפרטי פרטים ואת האנשים הנדחסים כעדר מאחורי בתורים והרגשתי רע בשבילהם .
התחלנו להתקדם וכשעברנו בשביל הדוכנים התרגשות עלתה בי ופתאום רציתי לעשות הכל , המקום הזה הוא מקום בילוי מיוחד .
ג'יימס ותומאס התתקדמו מהר מלפניי ומלפני נינה וכשסובבתי את מבטי יכולתי לראות את נינה מחייכת מאוזן לאוזן כשהסתכלה על האיזור .
"לאן הם ממהרים?" שאלתי את נינה בכדי לעורר אותה מהאופוריה
"הם צריכים לסדר כמה דברים " היא ענתה לי ואני עדיין לא קיבלתי את התשובה לשאלתי
הגענו לסוף השדרת דוכנים ונכנסנו למתחם המתקנים
"רוקי צריך לחכות להם כאן" היא הורתה לי לעצור ולעמוד שם
"מה התוכניות להערב ?" ניסיתי לחמם את העיניינים
"קודם כל ננצל את התלושים שלנו ונעלה על מתקנים ואז נלך לדוכני משחקים לזכות בקצת פרסים , נאכל קצת ג'אנק פוד מזיק לבריאות ונלך להופעה הראשית בשעה אחת ונמשיך את המסיבה עם אלכוהול באוהלים , איך זה בשביל תוכנית רוקי?" היא צחקה ואני צחקתי ביחד איתה
"מה הקטע של האוהלים?" שאלתי
"ישנים פה , הרי ההופעה נגמרת ב4 בערך ואם אנחנו רוצים להישאר עד הבוקר עם האלכוהול המקסים שג'יימס השיג לנו , נצטרך לישון יום למחרת כמו שצריך כדי להמשיך ליסוע " היא ענתה עם חיוך גדול.
התוכנית מרגשת אותי , אני אוהבת דברים מסוג זה , אולי לא הופעות אבל אני אוהבת משחקים מאוחדים ואוכל , מתקנים פחות אבל יש לי תחושה ענקי שיהיה כיף , הדבר היחידי הוא שאני מרגישה עייפות ואני מפחדת שלא אחזיק מעמד בלי לישון עד הבוקר.
ג'יימס ותומאס ניראו באופק והתקרבו אלינו יותר ויותר .
"יאללה לרכבת?" ג'יימס אמר בהתרגשות אבל אותי זה לא ריגש בכלל , אני שונאת רכבות הרים , ליתר דיוק אני ממש מפחדת מהם , קודם כל יש לי פחד גבהים מאז שהייתי ילדה קטנה וזה הולך להשפיע עליי קשה אם אני יכנס למכונת מוות הזאת .
"מה .. מה.. מה לרכבת ? אני לא רוצה , תעלו אתם אני אחכה פה" אמרתי בהיסוס
"לא לא רוקי , היום אף אחד לא נשאר מאחור , את ועוד איך עולה איתנו " נינה אמרה והחזיקה בידי וגררה אותי לעבר הרכבת הרים יחד עם תומאס וג'יימס שהחזיקו בכתפי וגררו אותי גם הם עד שהגענו לתור שהיה די קטן .
"אל תחשבי לרגע שנתנו לך לנסוע יומיים בתור עינוי כדי שלא תמצי את המקסימום שאת יכולה מהמקום הזה " ג'יימס הוסיף כשהתיישבנו בכיסאות.
נינה משכה אותי להתיישב לידה מאחורי ג'יימס ותומאס שישבו בשורה הכי ראשונה , אני ונינה היינו שורה שנייה .
הרכבת התחילה לזוז באיטיות וכבר אז התחלתי להילחץ , החזקתי את ידה של נינה והיא את שלי .
התחלנו לזוז למעלה באיטיות וטיפות זיעה התווספו בעורפי ובמצחי , ידעתי טוב מאד מה הולך לקרות כשנגיע למעלה .
הגענו למעלה ובזריקה פתאומית זזנו כל כך מהר שכבר לא הצלחתי לראות איפה אני מרוב סחרחורת , לחץ ובילבול , אבל בנוסף לכך הרגשתי את האדרנלין בדמי ואת הלב שלי יורד לתחתונים .
"תרימו ידיים !!" תומאס צעק ואני ונינה בהחזקת יד מאוחדת הרמנו את ידינו המשולבות למעלה .
לחצתי את היד של נינה כל כך חזק שכבר פחדתי שתתפרק , אני ונינה צעקנו וג'יימס ותומאס צחקו עלינו במושבים הקדמיים , אני חושבת שצעקתי כל כך חזק שכבר לא היה לי קול . אבל בהיפוך היה לי תזמון מצוין לצעוק " אני שונאת אותכם!!!!"
וג'יימס ותומאס צחקו עוד יותר , עכשיו אני באמת שונאת אותם .
כשהסתיים הנסיעה היינו צריכים לצאת ואני בקושי הצלחתי לעמוד על רגליי אבל צחקתי ביחד עם נינה , תומאס וג'יימס .
באיזה שהוא מקום היה לי כיף וזאת הסתמנה כהפעם הראשונה שרוקסן עלתה על רכבת הרים .
"זה היה כיף!" אמרתי להם בכדי להביע תודה
"אנחנו אף פעם לא טועים " ג'יימס ענה לי
"וזה רק טעימה ממה שאת הולכת לחוות בזכותנו " תומאס הוסיף
ג'יימס התקרב לאוזנה של נינה והם התלחששו ביניהם .
אני ותומאס הסתכלנו אחד על השני במבטים של 'מה קורה פה'
"הלו?!" תומאס כיוון את זה לעבר נינה וג'יימס
"מה אתם אומרים על הגלגל הענק ?" נינה שאלה אותנו אבל כולנו ידענו שאין צורך לשאול היא בכל זאת תעשה את זה.
"מה את אומרת רוקי ?" תומאס הסתכל עליי ושאל אותי
"נהדר" אמרתי , כל עוד אני לא על מתקן שיש חשש להתקף לב בו , אני בסדר גמור עם זה.
התחלנו להתקדם לעבר הגלגל הענק ונינה ותומאס צחקקו ומילמלו משהו אחד לשני מקדימה ואני נשארתי עם ג'יימס מאחורה בשתיקה מביכה והרגשתי הזדמנות לשאול את ג'יימס שאלה שמעסיקה אותי מהבוקר .
"היי ג'יימס " התחלתי בדו שיח
"כן רוקי " הוא חייך אליי
"לך ולתומאס יש בן דוד ?" שאלתי בהקשר לשיחה המטרידה ששמעתי את תומאס מדבר כביכול עם הבן דוד שלו
"לא … למה?" הוא שאל והבעתי השתנה , הוא שיקר לי , אבל זה עוד עניין פעוט יחסית למה ששמעתי אותו אומר ל"בן דוד " שלו .
מה קורה כאן ?