road in cord 36'-פרק 17

"הם ירדמו לך על המיטה זה תמיד נגמר ככה " תומאס המשיך במסע שיכנועים שלו
"אני לא ישנה איתך , נקודה ." ניסיתי להבהיר לו
"טוב תשני על הרצפה , לילה טוב " הוא אמר וניסה להתגרות בי בכך שהלך ונשכב במיטה שלו והמשיך לשתות את הויסקי המסריח שלו.
אני לא רציתי להישבר בקלות , אבל הייתי מאד קרובה ללהישבר , הלכתי לכורסא שתומאס ישב עליה ממקודם ולקחתי מהארון שמיכה , זה היה קטסטרופלי , שמיכות יש להם ומגבות לא?? איזה מן מוטל זה??
התיישבתי על הכורסא נדחסתי באלכסון , הגוף העליון שלי היה בצורת קערה טובע בתוך הכורסא ורגליי היו על ידית ומעבר לה , התכרבלתי בשמיכה וניסיתי להרדם .
ניסיתי לעצום עיניים במשך כחצי שעה וכשפתחתי אותם בהבנה שאני לא יצליח להרדם בקרוב , ראיתי את תומאס יושב מול במחשב ושותה בירה .
מתי הוא הספיק להחליף משקה ? זה מגעיל
מעניין מה יש לו לעשות כל כך הרבה במחשב הזה , מה הוא רואה שם ?? אני לא בטוחה שאני רוצה לקבל לזה תשובה .
"לא מצליחה להירדם ?" הוא הבחין בי
"לא " החלתי לבהות בתקרה
סובבתי את ראשי לכיוון השני של החדר וראיתי את ג'יימס ונינה רדומים אחד בחיקו של השני על המיטה , וחשבתי לעצמי כמה חמודים הם ביחד .
הסטתי את מבטי לשעון הדיגיטלי היה רשום 11:34 .
כל כך מוקדם? אני לא מאמינה , אם הזמן יימשך לעבור בקצב הזה אני יתאבד ולפי מה שהבנתי תומאס יילך לישון מאוחר מאד.
"את תצליחי להירדם במיטה נוחה " הוא עוד ממשיך?! אמרתי שלא.
"לא" המשכתי להתעקש
הוא הושיט יד עם בקבוק ויסקי ששלושת רבעו ריק ורק הרבע נוזל נמצא שם.
"תשתי את זה , אולי תרדמי " הוא הציע
"לא ניראה לי" עניתי לו בנסיון להתחמק ממנו ומהבקבוק ויסקי המגעיל שלו.
"לא ניראה לך או שלא בא לך ?" הוא ניסה להתחכם
"לא ניראה לי ולא בא לי" עניתי לו בכעס
הסתובבתי לצד השני של הכורסא עם הפנים אל המשענת וניסיתי לעצום עיניים ולהירדם ולפתע שמעתי צחקוקים הבאים מכיוונו של תומאס.
"מה??!" התעצבנתי וצעקתי את זה כשהסתובבתי אליו אבל ג'יימס ונינה לא התעוררו
"את משקרת לעצמך" הוא ענה והמשיך לצחוק
"על מה אתה מדבר לעזעאזל ??" התעצבנתי עוד יותר
"את לא יכולה לשתות את הויסקי הזה " הוא הפסיק לצחוק ורק חייך
"ברור שאני יכולה " עניתי לו אבל עמוק בליבי ידעתי שלא
"לא את לא " הוא ענה ובהה במסך מחשב שלו
"כן אני כן" התיישבתי על הכורסא
"את לא תחזיקי מעמד , את חלשה מידי " הוא ניסה לפתות אותי לשתות וזה הצליח לו.
"מתערבים?" שאלתי אותו בנסיון להוכיח לו שאני חזקה מספיק
"אם את לא מצליחה לשתות את כל מה שנשאר בבקבוק בבת אחת , את ישנה איתי באותה מיטה במשך שבועיים " הוא ענה וחייך
אין מצב בעולם שאני מסכימה לזה , הרי יש סיכוי מאד גדול שאני לא יצליח ואני ממש אבל ממש לא רוצה לישון איתו באותה מיטה , או שאולי הלב שלי רוצה שאני יפסיד?
אבל אני לא מוותרת , אני חזקה ואני יצליח לעמוד באתגר הזה ,אין שום סיבה שלא.
"אוקיי, אבל אם אני מנצחת אתה לא לא מנשק או מזיין אישה במשך חודש , מתנזר " רציתי פיצוי על מה שקרה לפני כמה שבועות וזה גם יהיה נורא סבל בשבילו להפסיק להיות רודף שמלות למשך חודש .
הוא הושיט את ידו כדי שגם אני יושיט את שלי ונלחוץ ידיים להסכם.
הוא לא רב אפילו על התנאי שלי , אולי הוא ידע מראש שאני לא יצליח והוא לא דאג בנוגע לחודש התנזרות??
לקחתי את הבקבוק ושלוש נשימות ארוכות והתחלתי לשתות .
הנוזל החריף והמגעיל הזה זרם בגרוני והוא התחיל לשרוף מאד כמו כוויה קטנה שם אבל מה שהיה יותר נורא היא הבטן , הקיבה שלי שרפה והתהפכה בתוכי ולא יכולתי להחזיק את זה יותר בפנים אחרי ארבעים שניות ירקתי הכל והתנשמתי בכבדות ובחילה נוראית צמררה את גופי . התיישבתי על הכורסא במהירות .
הוא ניגש אליי וניכר מפרצופו שהוא ניסה לא לחייך , הוא זייף התנהגות אכפתית כלפיי מצבי אבל הוא בעצם היה מאושר על ניצחונו.
הוא החזיק בידי בנסיון לייצב אותי למרות העובדה שאני יושבת אבל הוא לפחות ניסה לעזור איך שהוא .
כשהבין שאני בסדר הוא חזר למקומו חייך , אוי לא זה מתחיל .
"ניצחתי" הוא אמר מבלי להסתכל עליי אפילו
גילגלתי עיניים ובלית בררה השלכתי את השמיכה שלי על המיטה של תומאס וחזרתי לשבת על הכורסא בכעס .
"אפ אפ , תקומי , הייתה לנו התערבות ואני ניצחתי , אין יותר כורסא בשבילך " הוא חייך והצביע על המיטה, בהסכם שלנו לא היה כזה דבר גם לשבת רק על המיטה שלו אבל ידעתי שאין טעם לריב איתו.
"דביל " עניתי בכעס על עצמי שנתתי לו לנצח וויתרתי ככה.
עברתי למיטה והתיישבתי עליה בחיבוק ידיים כועס והוא צחק .
הבנתי שאין לי כל כך מה לעשות בישיבה על המיטה הרי תומאס במחשב נייד שלו ונינה וג'יימס ישנים אז קמתי וניגשתי באיטיות אל עבר תומאס והצצתי במסך מחשב שלו .
זה היה משחק וידאו מהסוג שרוי אוהב לשחק בו , משחק אקזוטי כזה של זומבים וכניראה שאתה צריך להרוג אותם , הוא עצר את המשחק והסתובב אליי , פאדיחה .
"רוצה לנסות לשחק ?" הוא שאל
"כן " עניתי כי באמת שאין לי משהו יותר טוב לעשות עכשיו ואני כבר לא יצליח להירדם
"בואי " הוא סימן עם ידו והסתובב בחזרה למסך המחשב , התקרבתי אליו וחיפשתי עם עיניי כיסא אבל הכיסא היחידי שהיה הוא של תומאס והוא ישב עליו והכיסא השני נמצא בקצה השני של החדר כאשר כל החפצים והבגדים של נינה עליו , אז רק התכופפתי לעבר המסך בעמידה לצידו של תומאס.
"זה לא נוח ככה , את לא תצליחי לשחק " הוא אמר
"לא נורא אני אסתדר " אמרתי לו
"שבי עליי" הוא לחש באוזני
"לא" התיישרתי עם גבי
"אל תתביישי נו קדימה " הוא אמר ומשך את מותניי עליו והוא השיב אותי על יריכיו .
הסמקתי יותר ממה שהסמקתי אי פעם בחיי , אף פעם אבל אף פעם לא הייתי כל כך קרובה לגבר בצורה מינית שכזאת ולמרות שלא הבטתי בפניו הרגשתי את עיניו עליי , ואת נשימתו החמה על עורפי ולפי התחושה שלי הפרצוף שלו הסתכל על המחשב מבעד כתפי .
"את הלוחם ואת צריכה ללכת בעיירה הנטושה ולהרוג "מהלכים" שקופצים עלייך , תזכרי לעשות את זה מהר ולא לשכוח לטעון את הנשק שלך קודם" הוא נתן לי הוראות למשחק .
התחלתי לשחק ומידי פעם הוא עזר לי בכך שהשליך יד למחשב ועשה לי אספקת נשק וחיסל כמה זומבים על הדרך , המשחק היה ממש כיף ולקראת האמצע הרגשתי את היד השנייה של תומאס עוטפת את בטני ולא הצלחתי להתרכז יותר במשחק ולאחר חמש דקות נפסלתי מרוב התמקדות בבושה שלי על היד של תומאס עליי .
ברגע שנפסלתי הוא סובב אותי אליו כך שפניי היו מולו ורגליי הסתובבו לצד שמאלו של תומאס ואני התביישתי מאד והסטתי את מבטי לכיוון אחר ואני חושבת שהוא שם לב לזה .
"למה אנחנו מתעללים אחד בשני?" הוא החזיק את סנטרי והרים אותו כדי שאסתכל עליו , על העיניים הירוקות והמהפנטות שלו .
לא היה לי מענה , רציתי להגיד לו שההתנהגות שלו הייתה גועלית אבל גם אני התנהגתי לא כל כך בסדר בעצמי .
הוא הבין את התשובה ולפני שזה הגיע למקומות לא נאותים , השתחררתי מאחיזתו וקמתי בבת אחת .