road in cord 36'-פרק 13

התיק גב שלי חיכה ליד הדלת , הוא חיכה לי .
התיק גב חיכה למגע ידי שאקח אותו והוביל אותו אל הלא נודע , אלא שהוא לא היה היחיד ,גם אני .
התכוונתי לקום , לקחת את התיק גב ולמהר לצאת מהבית , אבל אמא שלי הקדימה אותי היא קמה במהירות , חטפה את התיק ועזרה לי לקום.
היא פתחה את הדלת עם היד השנייה והפנויה שלה בזמן שאני לבשתי על גבי את התיק, ונינה עמדה שם ופיזזה.
" שלום גברת ריי" נינה הסתכלה על המבט העצוב של אימי .
"זה בסדר חמודה , את יכולה לקרוא לי מרי" אמא שלי אמרה , היא באמת לא אוהבת כשקוראים לה בשם משפחה שלה , זה עושה לה תחושה של יותר מידי רשמיות. אמא חיבקה אותי חזק והחלה לבכות על כתפי .
"מרי , אני מבטיחה לך שהבת שלך בידיים טובות" נינה ניסתה לנחם
"תשמרי על עצמך רוקסילי " אמא אהבה לקרוא לי ככה מכיוון שמשמעות המילה "סילי" היא מטומטמת , ותמיד אני עושה דברים מטומטמים , לפחות לדעת אמא שלי .
"אהבתי ! אני אקרא לך ככה מהיום " נינה אמרה ולקחה את ידי .
יצאנו מבעד לדלת ורוי הסתכל מבעד לחלון ואני עצרתי בכניסה לגינה כדי לנופף לו לשלום מרחוק .
גילגלתי את המזוודה על האבנים המחוספסות של המדרכה עד לקורד של האחים .
ג'יימס קם ממקומו ויצא לקראתי .
"רוקסןן!!! ידעתי שמשהו היה חסר לי" הוא צחק בעודו פותח את הבגאז' מאחור .
"אני" המשכתי עם ההומור הפתטי שלו ומסרתי לו את התיק גב שלי.
הוא סגר במהרה את הבגאז' ברגע שזרק לשם את התיק שלי ביחד עם עוד שתי תיקי גב קצת יותר גדולים משלי .
"אוקיי , תביאי לי את הטלפון שלך וקחי את הטלפון הזה" הוא מסר לי טלפון שנראה די חדש .
"למה?" שאלתי בסקרנות , מה הבעיה בטלפון שלי ? או זה סתם בשביל קטע הבידוד?
"רוקי יקירתי , את תשמעי להוראות שלי או שתתחילי לתשאל אותי ונשאיר אותך פה?" הוא אמר בצחוק כבד
"שיהיה" ביי טלפון ,אתגעגע.
לקחתי מידו הקרה את הטלפון החדש והמוזר הזה .
"העניין הוא פשוט , אסור לך לעשות שיחות מהטלפון הזה לאף אחד חוץ ממני או תומאס " הוא אמר עם פחות חביבות מקודם
"מה.. אני לא מבינה .. מה העניין?" שאלתי בכעס
"אם תרצי לדבר עם אמא שלך רק מהטלפון של תומאס ולזמן מוגבל " הוא אמר הפעם בלי חביבות בכלל , הפנתי את מבטי לנינה , אולי היא תהיה יותר הגיונית ממנו ותסביר לי כמה דברים.
"את הסכמת לזה?" שאלתי אותה
"רוק , תאמיני לי הוא לא מדבר סתם , תעשי מה שהוא אומר וזהו , זה הכל לטובתך " נינה אמרה וקיבלתי הלם טוטאלי
"אני עדיין לא מבינה אבל בסדר" הסתכלתי על ג'יימס
תומאס צפר לנו שניכנס , הוא נראה בעצבים היום , אני מקווה שלא יותר ממה שאני בעצבים עליו , אם זה אפשרי בכלל .
"מעולה כנסי ליד נינה מאחורה " הוא אמר והפעם עם חיוך קטקנטן שעלה על שפתיו.
פתחתי את הדלת והתיישבתי ביחד עם נינה ועיניו של תומאס היו עליי דרך המראה , אבל הפעם לא בצורה שתגרום לי לסמוק , המבט הקר שלו גורם לי לשנוא אותו יותר .
ג'יימס נכנס למכונית וקטע את מבטו ההורג של תומאס עליי .
"נסענו?" ג'יימס שאל את תומאס
"נוסעים" הוא ענה והתניע את האוטו ושם את המוזיקת רוק הקלאסית שלו שהוא כל כך אוהב , והאמת ? שגם אני , ותמיד אהבתי .

עברה שעה של נסיעה ונינה נרדמה עליי , היא ישנה על ברכיי ואני הסתכלתי מבעד לחלון כל הזמן על היערות שבדרכים וחשבתי לעצמי כל הזמן הזה מה אמא עושה עכשיו , האם היא בוכה על עזיבתי או שאולי היא ורוי נחים ורואים טלוויזיה עכשיו ביחד ומעלים געגועים אליי ?
ג'יימס פתח מדף קטן שהיה לו מתחת לשמשה והוציא משם מפה הוא התחיל להסתכל בה ולהפוך אותה מכל הצדדים .
"יש בעיה?" לחשתי לג'יימס כדי לא להעיר את נינה.
"הכל בסדר "הוא לחש וחייך כשראה את נינה ישנה על ברכיי
"הייתי אומרת שהיא ישנה כמו מלאך אבל כולנו יודעים שהיא יותר שד ממלאך " גיחכתי בשקט והוא הצטרף אליי למספר שניות וחזר למפה שלו.
וכך המשכנו לנסוע עם השירים של תומאס ברקע ומדי פעם נשמע קולו שר ביחד עם השיר , דווקא שר לא רע .
"כמה זמן ניסע?" שאלתי אותם ברצון להתקדם לאן שהוא .
"לפי החישובים שלי יומיים" תומאס ענה פתאום והתחלתי לצחוק
"בדיחות כאלה לא מצחיקות כיום , תתקדם" אמרתי לו
"עובדה שאת צוחקת " הוא אמר באכזריות .
"הוא היה רציני רוקסן" ג'יימס הסתכל עליי במבט רציני
כשהבנתי כמה רציניים הם היו הרגשתי שאני הולכת להקיא , זה בלתי אפשרי יותר , אני מרגישה את הוויתור בא , יומיים ??? מי לא שפוי מספיק כדי לנסוע יומיים במכונית ?! כניראה שתומאס ג'יימס ונינה.
"אין מצב" לחשתי בנסיון לא להקיא בזמן הקרוב , מכוניות תמיד עשו לי בחילה תומאס הסתכל עליי דרך המראה לראות את התגובה שלי ונשמתי עמוק למספר דקות.
"תעצור את המכונית " אמרתי ונינה התעוררה
פתחתי במהירות את הדלת ורצתי לשיחים , רציתי להקיא באמת שרציתי , הרגשתי אותו על קצה גרוני אבל פתאום עלה בי צורך להתאפק .
נעמדתי על רגליי והסתכלתי על שדה קטן שהיה מולי ונשמתי עמוק , נשימות עמוקות ארוכות וקצובות . נינה יצאה מהמכונית ורצה לעברי מנומנמת .
"מה קורה?" היא פיהקה והתמתחה תוך כדי
"היומיים הבאים , זה מה שקורה " הסתכלתי עליה כדי לפענח את תגובתה , האם היא ידעה לגבי זה או לא?
"רוק , זה שטויות באמת.." היא אמרה
"לא זה לא שטויות , אני לא מסוגלת יומיים לנסוע בדרכים ולא רק זה שאף אחד לא טורח לספר לי דברים , רק לתת לי הוראות ולצפות שאני אסמוך עליכם בעיניים עצומות?!" כעסתי מאד והרגשתי לא טוב עם עצמי שהרשתי לעצמי לנטוש את אמא שלי ורוי בשביל הדבר הזה .
ופתאום תומאס טרק את דלת המכונית ובא לקראתי בכעס
"את הבן האדם הכי ילדותי כאן מכולנו רוקסן! את ידעת מה יידרש ממך לקחת בחשבון כשהחלטת להצטרף אלינו , עזבת את המשפחה שלך ואת מחפשת תירוצים וסיבות לעצמך למה לעזוב הכל ולחזור ! אבל את לא יכולה ! תתאפסי על עצמך כבר!!!!" הוא צעק עליי ואני בהיתי בו בהלם .
האם האכזריות שלו שווה מענה ? או שאולי הוא צודק ועמוק בליבי אני יודעת את זה , אבל יש דרכים לומר דברים ואכן צדקתי , תומאס חושב שאני ילדותית וחלשה ומה שזה לא יהיה שהסקתי , אבל אני לא , הוא לא מכיר אותי !
אני הולכת להוכיח לבן אדם הנתעב הזה את ההפך ממה שהוא חושב .
"תומאס די .. אנחנו נסתדר" נינה התערבה כשראתה את המבט הזועם בעיניי ותומאס גילגל אליה עיניים וחזר אחורה לעבר המכונית.
ג'יימס תפס את ידו ולקח אותו לצד וכל מה שהצלחתי לראות זה אותם מתווכחים.
נפלתי על הרצפה בישיבה בנסיון לחשוב , מה לעשות עכשיו?
נינה התיישבה ביחד איתי והחזיקה בידי .
"בואי נשכח מהכל ונחזור לאוטו " היא חייכה בנסיון לעודד
"אי אפשר לשכוח" אמרתי לה
"אי פעם שיקרתי לך בזמן המועט הזה שהיינו חברות?" היא שאלה אותי
"לא ממש" זאת האמת .
"אז למה שאני ישקר לך עכשיו?" היא שאלה אותי ולא היה לי מה לענות לה כי ידעתי שהיא צודקת .
"יהיה בסדר" היא אמרה והקימה אותי על רגליי ביחד איתה.
הרצון הכל כך עז שלי לנקמה והתגרות בדביל הזה עלתה על כל הגבולות שלי
אני ימשיך איתם, הוא עוד יתחרט על כל מה שהוא אמר\עשה לי אי פעם , בזה אני יכולה להישבע .