Princess Street – פרק שני

היא הגיעה אל חצר הארמון, חוצה אותה במהירות.
"אני כבר מאחרת.." מלמלה לעצמה, חוששת מעט.
היא הגיעה אל דלת הכניסה אל הארמון, פתחה אותה ורצה במהירות לחדרה.
היא נכנסה אל החדר הגדול והמרווח וסגרה את הדלת בעדינות, מנסה לא להשמיע שום צליל מיותר.
היא נכנסה לחדר האמבטיה הצמוד לחדרה, הורידה בקלילות ובזריזות את שמלת המשי העדינה, ואחריה את תחתוניה וחזייתה.
היא חכתה כמה דקות כדי שהאמבטיה תתמלא, ונכנסה בקפיצה קלילה אל האמבטיה מלאת המים החמים.
"בדיוק כמו שאני אוהבת.." המהמה לעצמה, עוצמת את עיניה.
"ג'יימי!"
"אוי לי.." מלמלה ג'יימי.
"אני באמבטיה" צעקה ג'יימי אל עבר פיבי.
"טוב מאוד. אני מצפה לראות אותך בשבע בדיוק בשולחן האוכל" אמרה גברת פיבי בכעס.
"איך זה שאני הנסיכה , והיא המורה שלי לנימוסים, ויוצא שהיא כל הזמן שולטת לי על החיים?"
מלמלה ג'יימי בכעס חירשי.
היא יצאה מהמקלחת כעבור עשרים דקות מרגיעות למדי, שעל גופה מגבת רכה כרוכה.
היא סירקה את שיערה השחור, אשר הגיע עד אמצע גבה, בעודה מזמזמת את השיר האהוב עליה.
היא הביטה בשעון העתיק אשר היה על הקיר הצבוע בצבע שמנת.
"שש וחצי.. פאק" מלמלה.
היא ידעה שנסיכות לא אמורות לקלל, אבל היא גם ככה לא אהבה להיות נסיכה.
היא נתנה למגבת ליפול מגופה הדקיק והבהיר, לובשת בזריזות את החזיה והתחתונים.
היא התקדמה אל החדר ארונות שלה, בה היו את כל התכשיטים, הבגדים, הנעליים, והאביזרי אופנה שכל נערה מתבגרת חלמה עליהם.
ג'יימי כמובן, לא התלהבה מהחדר הזה במיוחד.
היא לבשה שמלה בצבע תכלת. שמלה פשוטה למדי, אך מדהימה ביופיה.
היא נעלה את נעליי הבובה הכחולות שלה, וזהו. היא הייתה מוכנה.
היא נעמדה מול המראה, עיניה החומות כהות-שחורות בוחנות את שרשרת המפתח אשר הייתה ענודה על צווארה.
" כל כך יפה בפשטות שלה.." מלמלה וידה נגעה בתליון המפתח.
היא נשאה את מבטה שוב אל שעון הקיר, וראתה שכבר חמישה לשבע.
היא עזבה את התליון ויצאה מהחדר במהירות, רצה בקלילות אל חדר האוכל.
היא נכנסה לחדר האוכל המפואר, כולם כבר ישבו בשולחן האוכל, מחכים לה.
כולל הגברת פיבי.
"היי אמא, היי אבא" אמרה ג'יימי בחיוך ונשקה לכל אחד נשיקה בלחי.
"שלום נסיכה קטנה שלנו" חייכה אמה, קרול.
קרול הייתה אישה יפייפיה, בדומה לבתה.
כמובן, בכול זאת היה בניהן קשר דם חזק.
"את מתכוונת נסיכה קטנה שלי" צחק אביה של ג'יימי, המלך ג'וזף, ופרע את שיערה של ג'יימי.
"אבא דיי " צחקה ג'יימי ונשקה ללחיו השניה.
היא הביטה בשולחן , והבחינה שכמה כסאות נותרו ריקים.
"ולמי אנחנו מחכים?" שאלה והתיישבה במקום הקבוע שלה, בין אביה לאמה.
"אנחנו מארחים היום את משפחת ג'ונסון, משפחה רחוקה של אמך" חייך אביה.
"מישהו קרא לנו?" קול גברי ומבודח נשמע מכניסת חדר האוכל.
כל המבטים נשאו אל עבר הכניסה, ובחנו את המשפחה.
במשפחה 5 נפשות.
גבר בגיל העמידה שלו, וכך גם האישה.
בנוסף להם, כנראה ילדיהם, 3 ילדים בלונדינים קטנים.
זוג תאומות, וילד.
"שלום שלום, כמה זמן לא ראינו אתכם" צחק ג'וזף וקם מכיסאו, מברך ומחבק את משפחת ג'ונסון לשלום.
ג'יימי וקרול קמו מיד אחריו, עושות אותו הדבר.
אמנם ג'יימי קצת התביישה, ואולי גם הסמיקה, אך בירכה אותם לשלום.
וכפי שהיא הבינה, לגבר קוראים אנדרו, לאישה גלוריה, לתאומות וונסה וקנדיס, ולילד הארי.
"אז שנשב לאכול?" שאלה קרול.
כולם הנהנו , והם התיישבו לאכול.