O'Normal girl +הסבר

פרק 1 המשך

כדי שתבינו למה אני רושמת 1 המשך
אני עושה את זה כמו ספר. בספרים הם עושים פרק של כמה עמודים ואז עוברים פרק.
לכן אני עושה כך.

********************************************************************************************************
פרק 1 המשך
פתחתי את העיינים. הם כבר לא היו בין הידיים שלי.
ראיתי פלורסנט (המנורה הלבנה החזקה הזאת) מעלי. בשלל צבעים שהכאיב לי בעיניים.
שמעתי איש אומר "אוה היא התעוררה" אבל הרגשתי שהוא ממלמל את זה. למרות שהוא אמר את זה בקול.
שמעתי אישה מדברת.זהיתי את הקול.אנט.
אבל ניסיתי למצוא את הקול של אמא , אבא ,רייצ'ל אפילו לשמוע נביחה קטנה של צ'קולדה..
אבל כמובן כלום.
"א..אנט?" שאלתי בקול חלש שנשבר לי באמצע.
"אווווה!" צעקה אנט בהתרגשות "תגידי עוד משהו!".
"כ..כמ..כמו?" שאלתי שוב בקול חלש , טיפה יותר חזק אבל צרוד.
"כמו איך את מרגישה," אמרה עכשיו יותר חלש אבל עדין בהתלהבות "ומה את זוכרת."
"א..אני מ..מרגישה בס..בסדר," אמרתי "רק כאב ר..ראש."
"זהו?" שאלה אנט בהתרגשות מיותר לחלוטין, מצידי "מה את זוכרת? מה קרה?"
"א..אני.. " אמרתי ועצרתי לרגע. נזכרתי במה שקרה. לפחות ניסיתי. קצת זכרתי.
אמא ואבא במושב לידינו. אני ורייצ'ל באותו מושב. צ'קולדה מנסה לפתוח את החלון של המטוס.
אני עם אוזניות. רייצ'ל ישנה. אמא ואבא מדברים על כתבות בעיתון. צ'וקולדה עלי. מגרדת את החלון.
ואז. חושך. צעקות צרחות. אמא קוראת לנו. עצרתי את המוזיקה. ניערתי את רייצ'ל. בתקווה שזאת היא.
צ'קולדה נבחה חזק. רייצ'ל התעוררה. צרחה שאיבדה את הראייה.
אמא אמרה שהכול בסדר רק אין חשמל.
הדיילת עברה ואמרה "שימו חגורות הצלה ומשאפים. המטוס עומד להתרסק. היא דברה במהירות וברחה לטייס. התרגלתי לחושך.
ואז רעש צרחות . מים בעיניים. באף. לא נושמת. שחיתי למעלה. שמש אור אני רואה!
רייצ'ל מתאבקת במים. טובעת. אני צועקת אליה. היא לא שומעת. שחיתי אליה. והיא כבר בתוך המים. שלחתי ידים אבל לא הגעתי.
היא בקרקעית. עם אמא ואבא. צ'קולדה לידי מנסה לשחות ליבשה. המטוס מטביע אנשים.
תפסתי את צ'קולדה. הנחתי אותה על הגב ושחיתי רחוק מהמטוס.
אמרתי לעצמי "אווה לא לבכות עכשיו! תצילי את צ'קולדה!
שחיתי ושחיתי. צ'קולדה נובחת. עצרתי. הגעתי לרדודים. צ'קולדה ליקקה אותי.
החזקתי אותה שתינו רטובות לכיוון הים.
הסתכלתי וראיתי אנשים טובעים מבקשים עזרה.
"רייצ'ל!" צעקתי "אמא אבא! לוסיה , אדוארד!" קראתי בקול חזק.
אנשים הגיעו לחוף בוכים על הטובעים. אל המשפחה שלהם.
רק אני רועדת מפחדת ממש שהולך להיות עכשיו.
לא בכיתי "תהיי חזקה!" אמרתי לעצמי "הם בסדר! הכול בסדר!" שיקרתי.