no name 1

אוקיי, קודם כל אני רוצה להסביר שכל הפרקים הקודמים של הסיפור לא קשורים לסיפור הזה…. הוא חדש.. פשוט אותו שם. את הסיפור האחר אני כבר לא אמשיך….:) תהנו ותגיבו:)
love-פלופי 2

אני במכונית, נוסעת, שוב, מרגישה כמו צוענייה. אך צוענייה רק בחסרונות , ללא שמלות יפות ויכולות ריקוד מדהימות – הלוואי הייתם צריכים לראות איך המורה לבלט הגיבה על תנועותי , בוא נגיד את זה כך , אין חוג בלט , אך יש בהחלט כמה עצמות שבורות….
שוב, עוברת.
הבטתי החוצה מהחלון רוצה לקפוץ ממנו, לקפוץ ולעוף, אל מקום שבו יתייחסו אלי לא כאל חפץ שאפשר להעביר ממקום למקום! שHיתיחסו אלי כמו יצור *עם* רגשות ולא בלי… נכנסתי שוב לדיכאון הזה של:
"החיים שלי חסרי משמעות"
"ההורים שלי לא סובלים אותי, והרגש הדדי ביותר"
אני גרועה בכל דבר, ואני מסורבלת בצורה מדהימה"
"בא לי שוקולד"
"שית, אני בדיאטה"
"על מי את עובדת?!, חכי עד שתגיעי לדיוטי"
אני מסיטה את מבטי מהחלון בנחישות ואז מחזירה אותו שוב בתבוסה. ואז, פתאום אני רואה משהו חולף הבזק מהיר כזה, בהתחלה ההבזק היה רחוק אך כעבור כמה שניות הוא מגיע אלי ואני רואה נער עם עיינים ירוקות חודרות מביט אלי מהחלון קפצתי וצרחתי "ח"ב" "הא!?" ענתה אמי בעודה מסתכלת עלי במבט של מה-לעזאזל-עובר-עלייך-!-? "חתיך בחלון!!!!!" צרחתי בכל כוחיפתאום אני רואה אותו בחלון הקדמי של האוטו ואז,
-בום!!!-