Need For Speed – פרק 20

-נואליה-

הוא קרס אל תוך ידיי, כולו מזיע, והתחבושת העוטפת את צלעותיו מלאה בדם אדום חזק.
״מאט!!״ צעקתי בחוזקה, מוצאת את עצמי שוב בוכה בפעם-המי-יודע-כמה שלי היום.
נגעתי בלחי המכוסה זיפים קטנים שלו, הוא בער, החום רק עולה, ולא נראה שהולך לרדת בקרוב.
״מאט!״ צעקתי שוב, מביטה בהיסטריה על הדלת, הכל קורה כל כך מהר.
מידיי הוא נפל על הרצפה, ובפעם השנייה החולצה הלבנה שלגופי מתמלאת בדם הסמיך שלו.
הריח מתחיל להבחיל באפי, ואיני שומעת את מאט מתקרב.
״לעזאזל״ מלמלתי לעצמי בחרדה, ״מאט!״ צעקתי שוב ודלת המשרד נפתחה.
״מה קרה?״ הוא שאל מופתע, מסתכל על שון החסר הכרה על הרצפה.
״התפרים שלו נפתחו, הוא בוער מחום!״ אמרתי לו לחוצה, מביטה על שון המזיע.
״תעזרי לי להרים אותו על המיטה״ אמר מאט, מתכופף לעבר שון, מושך את ידו סביב כתפו הרחב, עשיתי כמותו מהצד השני, מושכים אותו לאט אל עבר המזרון.
״למה הוא קם בכלל מהמיטה?״ שאל מבולבל, מתנשף מהמאמץ להרים את שון.
השכבנו אותו לאט על המיטה, פניו המחוסרות הכרה ניראו סובלות.
נגעתי עם קצות אצבעותיי במצחו, הרגשתי את החום הלוהט דרך קצות אצבעותיי.
״הוא בוער מאט״ אמרתי בשקט, מתעלמת מהשאלה הקודמת שלו.
״לכי תביאי מגבת קרה, אני אתפור לו מחדש את התפרים״ אמר תוך כדי התעסקות עם התחבושת המדממות, מהר ידיו התמלאו גם הן בדמו הסמיך.

–

ישבתי לצד מאט על המזרון עליו שון שכב, הוא עדיין מחוסר הכרה, לא קם, לא מראה שום סימן שהוא הולך להתעורר.
״החם טיפה ירד״ מלמל מאט, מסדר את המגבת הלבנה הטבולה במי קרח קפואים על מצחו.
״אם הוא יקום עוד פעם מהמיטה, והתפרים שוב יפתחו, יתפתח לו שם זיהום, ורוב המטופלים שמתפתח להם זיהום…״ התחיל לומר, לא הייתי צריכה לנחש הרבה מה המילה הבאה, אבל קיוותי בכל ליבי, שאני טועה.
״הוא ימות, נואל״ אמר בשקט, משתמש במגבת נוספת לנקות את הזיעה שמצטברת על פניו וגופו השרירי.
שתקתי, לא ידעתי מה עוד אוכל להגיד, מה עוד יש לי לומר?
רק כמה ימים שאני מכירה את כולם, אבל התחברתי לכל אחד מאיתם.
סוף סוף אני מרגישה שייכת לאן שהוא בעולם, שלוש שנים שאני הולכת בגיהינום, וסוף סוף אני מוצאת מקום אליו אני יכולה להשתייך.
אבל בלעדי שון, זה לא ניראה כל כך הגיוני כעת.
נגעתי קלות בשפתיי, שחכתי את העובדה הקטנה שהוא נישק אותי רגע לפני שקרס בין זרועותיי.
״הוא יהיה בסדר״ מלמל מאט, מנסה לגרום לעצמו להאמין בשקט שלו, אבל אם לא נאמין … על מה עוד נישען?
״הוא יהיה״ אני חוזרת על דבריו כמו הד, ומתפללת בכל ליבי שהוא צודק.