My perfect ending
בפרקים הקודמים:
היא נכנסה לחדר שלי כמו סופה, ויצאה כמו רוח.
והשאירה אותי לבד עם המילים שלה מרחפות באוויר.
בחיים לא חשבתי שארגיש משהו כלכך כואב, צריבת האובדן.
פרק 33 תהנו♥-
~נקודת מבט מדיסון~
יצאתי משם, המומה מהמילים שיצאו לו מהפה.
אני לא ידעתי איך להגיב לזה, הוא אוהב אותי.. אבל לא רוצה אותי?
איך זה הולך?
"מדיסון עצרי!" הוא צעק מאחורי, המשכתי ללכת, אני כלכך קרובה לדלת.
"מדיסון!" הוא צעק ומשך בזרועי
"מה קייל, מה.. אתה לא מבין שאני כלכך מותשת?" אמרתי לו בבכיינות
"בואי נפתור דברים…"
"אין מה לפתור, אבל אני מבטיחה לך קייל, מבטיחה לך שעוד יגיע היום שעוד תצטער, תצטער שלא ניצלת את התקופה שאהבתי אותך, שאהבתי אותך ונתת לי ללכת, תצטער על זה שהתנהגת כמו פחדן, תצטער על זה שאיבדת מישהי שבאמת אהבה אותך, ועוד יותר תצטער שתבין שזה כבר יהיה מאוחר מידי, כשהראיתי אותךף ראיתי את האהבה הכי גדולה שהייתה לי, כשהכרתי אותך הורדתי את כל החומות שהיו מסביב ללב שלי, ואתה ידעת את כל זה.. ובכל זאת בחרת לרסק לי אותו למיליון חתיכות ." אני מסיימת לדבר ואין לי אוויר, אני רואה את הדמעות בעיניו ורואה שהוא מותש בדיוק כמוני.
אין לי כוחות יותר.
"מה אתה רוצה שנעשה? אני לא יכולה להיות 'ידידה' שלך יותר"
"אני לא יודע מה להגיד לך.. אני רוצה להכיר אותך יותר" הוא אמר לי
הוא לא רציני עכשיו, נכון?!
"רוצה להכיר אותי?? אוקיי, אני בת, אני דוחפת דלתות שכתוב במפורש משוך, אני צוחקת יותר כשאני מנסה להסביר למה אני צוחקת, אני נכנסת לחדר ואז שוכחת למה נכנסתי בכלל, אני סופרת עם האצבעות במתמטיקה, אני מסתירה את הכאב שלי מהאוהבים שלי, אני אומרת שזה סיפור ארוך שזה לא, אני בוכה מהדברים הקטנים, אכפת לי מאנשים שלא אכפת להם ממני, אני מקשיבה לכם גם שאתם לא מקשיבים לי, אני לפעמים נכשלת אבל חלק מהחיים זה לדעת לפול ולקום, אני לפעמים דואגת לעצמי לא כי אני אגואיסטית אלא כי ככה העולם עובד, אני הולכת לפי הצפיות שלי ולא של אחרים, לא השתנתי התחלתי להתייחס לאנשים כפי שמגיע להם ומי שאומר שהשתנתי זה רק בגלל שהפסקתי ללכת בדרך שהוא רוצה, אני לא חושבת יותר מידי בעולם שחיים בו פעם אחת, אני הולכת אחרי הלב ולוקחת גם את השכל, אני נולדתי עם טעויות כי לא נולדתי לזייף שלמות ותכלס אני לא מושלמת, אבל אני שלמה עם עצמי ומי שלא טוב לו יכול ללכת להזד…" לפני שאני מספיקה לסיים את ה'נאום' שלי
קייל מצמיד את שפתיו לשפתיי.
תגובות (1)
יש לך כתיבה מקסימה, ואני יודעת שחיכית שאמשיך בסיפור, והמשכתי:) מוזמנת לקרוא!