My perfect ending

בפרקים הקודמים:

"אוקי.. תהנה"
"אשתדל"

פרק 24 תהנו♥-

מה אני יעשה בנתיים..?
אולי זה היה רמז לזה שאני צריכה ללכת..?
אוף, אבל אני לא טובה ברמזים!
הצילו!
הוא יצא ממקלחת רק עם מגבת, כן.. ללא ספק היתי צריכה ללכת.
פאק, הגוף שלו כלכך יפה..
הוא הסתכל עלי והרים גבה
"אממ.. כן אני יחכה בחוץ"
מביך.
אחרי שהוא שם בוקסר הוא אישר לי להיכנס
"אז.. למה לא באת לבית הספר כמה ימים?" שאל
"לא היה לי כלכך מצב רוח לבית ספר.."
"למה?"
"סיפור ארוך" עניתי
"עזבתי"
"כנל"
ראיתי שמשהו יושב עליו, הוא מת להגיד משהו.
"נו תגיד" אמרתי
"מה?" הוא היה מופתע
"אתה מת להגיד משהו כבר חמש דקות, תגיד"
"לא, לא אגיד"
גלגלתי עיניים
"בואי נרד למטה"
הוא קם ואני אחריו
הוא ישב על הספה ואני לידו..
שתיקה מביכה.
"זה עדין מחרפן אותי שאת נבוכה לידי, כמו עכשיו"
"כבר דיברנו על זה.. זה יותר מבין שאתה מדבר על זה" השפלתי מבט
"ואני אמרתי שזה לא אמור להיות מביך"
"ואני שתקתי.." לחשתי ביני לבין עצמי
"אמרת משהו?" הוא שאל
"לא, לא"
"תגיד.. לא אכפת לך מה אנשים אומרים עליך, כאילו.. שהם רואים את הקעקועים.. איזה רושם יוצא עליך..?"
"לא, אני מקווה שזה רושם מרתיע, אבל אני לא יודע. ולא רוצה לדעת"
"אני חושבת שזה סתם"
"מה סתם?" הוא שאל
"הקטע הזה עם מרתיע הזה.. אנשים נוהגים לשפוט לפי רושם ראשוני את האופי את הבנאדם. יוצא לך אופי של ילד רע ומתבודד, זה לא אתה"
"מאיפה לך לדעת, אולי אני איזה מפלצת שמאיימת לשלוט בכוכב הזה?" הוא צחק צחוק מרושע תפס אותי והרים ורץ בכל הבית
"דיייי, תוריד אותי!" הוא לא הקשיב רק צחק.
התחלתי לבעוט ולחבוט בו בגב, לא הזיז לו כמובן.
"נו די בבקשה תוריד אותיי!!" צעקתי וצחקתי תוך כדי.
הפעם הוא הקשיב, זרק אותי על הספה וישב לידי
"פעם אחרונה שזה קורה"
"כן, כן משתגידי" הוא גלגל עיניים ואני צחקתי
"אני אוהב את הצחוק שלך" אמר לבסוף
"גם אני את שלך"
"קטע" הוא אמר
"כן הא.."
"אוקי עכשיו אתה חייב להגיד שזה מביך" אמרתי
"מסכים" הוא צחקק
"אתה ידוע מה, בוא נעשה דבר כזה.. איך קוראים לזה.. עשר.. עשרים שאלות" אמרתי
"נגיד שאני יודע איך לשחק"
"ואי, אני שואלת אותך עשרים שאלות ואתה חייב לענות לי עליהם"
"נסתפק בעשר"
"אוקי"
אני אקח כל מה שהוא ייתן, העיקר להכיר את הבנאדם הזה יותר טוב
"שוטי" אמר
שמתי את ראשי על ברכיו, הוא היה קצת מופתע אבל.. זרם עם זה.
"אוקי, שאלה ראשונה..נתפסת פעם במשטרה?"
"כן, פעמים.. גרפיטי" אמר
"לא יותר מיזה?" שאלתי
"לא, ואם היה היתי מספר, אני לא נוהג להסתיר דברים מאנשים, מי שטוב לו שישמע ומי שלא הדלת תמיד פתוחה"
אהבתי.
"אוקי.. אממ.. צבע אהוב?"
"אני חושב ששחור"
"אתה חיב להפסיק עם הצבע הזה" צחקקתי
"למה.. אני אוהב אותו" הוא שיחק את עצמו פגוע
"אוף, תינוק"
"חופרת"
שנינו צחקנו
לפתע שלחו לי הודעה וזה היה….