My perfect ending

בפרקים הקודמים:

"אוקי" עניתי
והלכנו אלי.

פרק 23 תהנו♥-

כל הדרך היא הייתה שקטה,
זה לא אופני לה.
בדרך כלל היא קופצנית ועליזה, משהו עובר עליה..
"מה יש?" העזתי לשאול
היא הסתכלה עלי מופתעת
"נו דברי, אני יודע שמשהו יושב עליך" אמרתי
"אי.. איך אתה יודע?" היא שאלה קצת מובכת
ואי למה היא תמיד מובכת לידי?! זה פאקינג מחרפן אותי!
"די להיות מובכת לידי, זה מחרפן!" אמרתי וגלגלתי עיניים
"אממ.. סליחה" היא הסמיקה
"ואי מדי"
"נו די, אתה רק עושה את זה ליותר מביך.." היא השפילה מבט
"זה לא אמור להיות מביך בכלל" עניתי
היא לא ענתה
"טוב, את מתכוונת לדבר?" שאלתי
"מה להגיד?" היא שאלה בקול תמים
"מה שעובר עליך"
"אני יכולה לשאול שאלה?" היא שאלה
"תלוי מה"
"למה כל הקעקועים שלך רק בשחור לבן..? ולמה בכלל עשית אותם?"
"רואה, דברים כאלה אסור לשאול" אמרתי "אבל אני יענה לך בכל זאת.." הוספתי לבסוף.
היא חייכה,
אני אוהב את החיוך שלך..
רגע מה אני חושב?! תעיף אותה מהראש שלך קייל!!
"אז עשיתי אותם בשביל שאנשים יתרחקו ממני, יירתעו ממני יותר נכון.. והשחור לבן זה סתם כי אהבתי" עניתי
"למה אתה רוצה שאנשים יתרחקו ממך?" היא העיזה לשאול
"כי… כי אני לא רוצה שאנשים יהיו קרובים אלי, כל מי שקרוב אלי רק חוטף ממני בסוף.. אז עדיף שלא"
לא נמאס לה, שתשחרר את הנושא הזה.
"אוקי.. לפי דעתי אתה לא פוגע באף אחד"
"כן אבל אף אחד לא שאל את דעתך"
היא נסוגה קצת, לא נורא.
אני לא רוצה שהיא תהיה קרובה.
"טוב הגענו" אמרתי שהינו בכניסה לבית שלי
"כן" היא ענתה
"טוב בואי תכנסי"
"אוקי"
"רוצה לשתות משהו?" שאלתי
"לא, לא תודה"
"טוב"
"בעצם, אמרנו שאני יכין לך תה, אז זוז מהמטבח" היא דחפה אותי בחוצה
"מגרשת אותי מהבית שלי, זה משהו שלא ראיתי" אמרתי
והיא צחקה
"מוכן!" היא צעקה מהמטבח
אחרי ששתינו אני עליתי לחדר שלי, הורדתי חולצה ולפתע שמעתי אותה צועקת מלמטה
"אא'וץ!!" היא צעקה מלמטה
רצתי אליה לראות מה קרה
"מדיסון! את בסדר?!" התכופפתי אליה
"כן, ניראלי.."
"מה קרה?"
"דפקתי את הזרת בשידה" היא חייכה קצת
"יופי גאון, בואי אני יעלה אותך לחדר"

~נקודת מבט מדיסון~|

"יופי גאון, בואי אני יעלה אותך לחדר" הוא אמר והרים אותי.
החזקתי לו בצוואר והוא ברגליים שלי, החזיק אותי כמו נסיכה.
הוא חזק אני חייבת להגיד, ושרירי.
"אומרים שכל קעקוע מסמל משהו, אז מה מסמל העוגן?"
"יציבות וחוזקה" אמר ברגע שהשיב אותי על המיטה שלו
"חכי לי כאן, אני הולך להביא לך קרח"
"טוב" עניתי
הוא חזק עם שלושה קוביות קרח ושם לי על הרגל.
הוא התבונן בי ואני בו.
העיניים שלו כלכך עמוקות וירוקות.
הם ריתקו אותי.
לפתע הוא הסיר את מבטו והסתכל לי על הרגל.
יצאתי מההפנוט.
"אני חושב שעכשיו זה יותר טוב"
"מ..מה?"
"הרגל. אני חושב שזה עכשיו יותר טוב"
"כ..כן, אממ תודה" עניתי
"את שוב פעם נבוכה" הוא אמר וישב על הרצפה עם הגב על הקיר
"נו מה אני יעשה.." עניתי וחיבקתי את רגלי
"תגיד, למה יש לך קעקוע של ורוד שחור על הכתף..?"
"איך ראית?"
"הסתכלתי שהרמת אותי.." עניתי
"זה מסמל ניגוד למשהו.. עצבות"
"ניגוד למה?" הרמתי גבות
"למוות" הוא השפיל מבט
פאק..
"ל..למה מוות..? שאלתי בקול חלש
"למה זה עניינך..?"
"סתם.. סליחה לא התכוונתי, אם זה משהו אישי.. זכותך לשמור על זה"
"תודה על האישור" ענה וקם למקלחת
"אני מתקלח, אם את רוצה את יכולה לישון או לעשות משהו" הוא שם את ידו על השיער
"אוקי.. תהנה"
"אשתדל"