My perfect ending

הבנתי שלרובכם אין כלכך כוח ללכת לתיאור דמויות אז החלטתי שכל פעם שיש דמות חדשה אני יכתוב אותה בתחילת הפרק :)

שון- היה החבר הכי טוב של רוי, עכשיו הוא חבר טוב של ליאו, מכיר את מדיסון מילדות, שיער חלק בלונדיני עיניים חומות סטוציונר, פתיל קצר, ותמיד היה שם בשביל מדיסון.

בפרקים הקודמים:

"עד הפארק, אם יש לך כוח" התחכמתי איתו
"יש לי" הוא ענה וסחב אותי

פרק 21 תהנו♥-

אחרי שהוא סחב אותי חצי דרך התחלתי לרחם עליו.
"טוב הבנו יש לך כוח, תוריד אותי" צחקקתי
"תרגעי אמרנו עד הפארק" הוא ענה
"נו דיי תוריד אותיי" התחלתי לחבוט בו
"די, לא די תפסיקי זה כואב!" הוא צחק ולעג
"אוף איתך, נו די תוריד אותי"
"טוב טוב, הנה אני מוריד"
הוא הוריד אותי ואמר
"בואי נשחק משחק"
"איזה?" שאלתי בסקרנות
"עשרים שאלות.. מכירה?" הוא ענה
"אממ.. לא, איך משחקים?"
"אני שואל עשרים שאלות ואת חייבת לענות לי עליהן"
"אוקי, תתחיל"
"שאלה ראשונה.. אממ.. מה הצבע האהוב עליך?" הוא הסתכל עלי
"תכלת" עניתי
"די להסתכל עלי" הוספתי ודחפתי אותו קלות
"טוב טוב" הוא צחקק
"אוקי, שאלה הבאה" אמרתי
"מה את הכי שונאת?"
,שקרנים, סכסכנים וצבועים בעיקרון אני שונאת אנשים.. וגם את הצבע הצהוב"
"שונאת אנשים?"
"כן, אסור לסמוך עליהם" עניתי ישר
"את צריכה לאהוב אנשים" קולו הפך להיות רציני
"למה לי?"
"תאהבי אנשים והם יחזירו לך אהבה" הוא אמר
"ומי שלא?"
"מי שלא שיזדיין, כנראה שהוא מאלה שבבית ספר חשבו שהם מלכי הכיתה"
"אוקי, אוקי" צחקתי
"התנשקת פעם?"
"כן"
"נשבר לך הלב?"
"כן.." השפלתי מבט
"מצטער.."
"לא, זה בסדר זה לא אשמתך" חייכתי אליו
"אבל אני הטיפש ששאל את השאלה"
"אולי נעבור נושא..?" אמרתי הוא הנהן
"אז מה התחביבים שלך?"
"גלישה נהיגה וריצה"
"גלישה..? נהיגה..?"
"לגלוש על הסקייטבורד ולנהוג בקרטינג" צחקתי
"אהה.. הבנתי" הוא צחקק
"יש עוד שאלה?"
"כן, מה את אוהבת?"
"מוזיקה וחיות"
"את אוהבת את עצמך?"
"אממ.. כן, אפשר להגיד שאני די שלמה עם עצמי"
"יפה.." הוא חייך אלי
"כן.." חייכתי בחזרה
"ספרי לי על עצמך"
"מה אתה רוצה לדעת?" צחקקתי
"הכל"
"אממ.. אני לא מנסה להעמיד פנים שאני משהו שאני לא, אני מאלה שנכנסתי לחדר שוכחים מה הם מחפשים יוצאים ורק אז נזכרים, אני מאלה שצוחקים עוד יותר חזק כשנזכרו בבדיחה, אני לא מושלמת אבל.. אני גם לא צריכה להיות" חייכתי "למדתי לא לתת את הלב שלי לכל אחד שיש לו מילים יפות לומר.. אחרי שהלב שלי חזר יותר מחתיכה בניתי לעצמי חומות.. אבל, לא בשביל להרחיק את כולם ממני.. אלא בשביל לראות למי אני מספיק חשובה בשביל שישבור אותם.. ברגע שאני יתאהב במישהו, אני יאהב אותו כמו שאף פעם לא נפגעתי, ושאני ישנא מישהו.. אני ישנא אותו כמו שבחיים לא אהבתי.. אני מזמן כבר לא תמימה, אתם יכולים לשקר ולתחמן אבל.. אף אחד לא יצליח לסדוק לי את הקליפה, הבנתי שהדמעות ששפכתי אז כבר מזמן גרמו לי לוותר אז.. עברתי הלאה ואני שמחה במי שאני עכשיו" הוספתי הרמתי את הראש והסתכלתי עליו
גם הוא הסתכל עלי
"מדי..את ילדה חזקה, אל תתני לכל אחד לשבור אותך" הוא חיבק אותי
"אני לא אתן.." לחשתי