My perfect ending

בפרקים הקודמים:

"מבטיחה.." עניתי לו
הוא כיבה את האור, ולא קמתי עד הבוקר.

פרק 19 תהנו♥-

"בוקררר טוב!" מישהו צעק לי בתוך האוזן.
מייק.
"מה בוקר?!! תן לישוןןן!" שמתי את השמיכה על פניי
"מה לישון מהה?! קומי כבר!" הוא צעק, לקח את השמיכה מהידיים שלי וזרק אותה לרצפה.
"אוףף, פעם אחרונה שאני באה לישון אצלך! אחרונהה!" איימתי עליו והוא רק צחק.
אני אוהבת את הצחוק שלו.
"גם אני אוהב אותך" הוא אמר לי תוך כדי צחוק
"חולה עליך" לעגתי לו
"טוב, תתארגני לך.. ואני הולך להכין משהו לאכול"
"תהנה, ותשתדל לא לשרוף את כל המטבח" אמרתי לו
"רק שתדעי.. אני טבח מעולה! עוד רגע תראי"
"אני כבר מצפה" צחקתי
הוא הלך ואני התחלתי להתארגן,
ו… פאק.. לא שוב!
ושוב פעם לא היו לי בגדים!
חרא!
"אממ.. מייק… אממ.. אני צריכ.." הוא קטע אותי
"במגירה הראשונה ליד המיטה, קחי משם משהו"
"אממ.. תודה ו.. סליחה" עליתי מהר למעלה נעלתי את הדלת, יש לו את האומץ להיכנס לחדר בזמן שאני מתארגנת, אז רק ליתר ביטחון.
פתחתי את המגירה ורק אז הסתכלתי על החדר שלו..
פשוט וואו!
הוא כלכך גדול, והצבע הלבן של הקיר עושה אותו יותר גדול, הפרקט החום שיש על הריצפה.. זה נותן אווירה טובה..
לא כמו אצל קייל, הקיר כחול כהה, הרצפה שחורה, די מפחיד לישון בחדר כזה לא?
אחרי שמצאתי לי איזה חולצה רגילה וגינס שהיה ענק עלי באיזה אלף מידות, ירדתי למטה.
"את נראת טוב" הוא פלט צחקוק
"שתוק כבר, זה הארון שלך לא שלי" צחקקתי גם
"טוב.."
"פעם הבאה תדאג לזה שאני ואתה נהיה באותה מידה, ואז לא תהיה בעיה בכלל" נשענתי על ידי בזמן שראיתי איך הוא מבשל.
זה מריח טוב..
"אני אזכור את זה לפעם הבאה" הוא צחקק
"מבטיח?" צחקתי והרמתי את הזרת שלי אליו
"מבטיח" ושילבנו את שני הזרתות אחת בשניה, שבועת זרת מטופשת
"אני לא עושה את זה שוב בחיים" הוא אמר וצחק
"אני איתך" צחקתי אחריו

~נקודת מבט אבריל~

"סעמק! טוב שמעו.. מצטער אבל הוא לא בא" כעסתי כלכך, אבל מצד שני.. אני מבינה אותו.. גם אני לא הייתי באה.
"טוב. נסתדר בלי הקוקסינל הזה" אמר ניק
ניק זה אחד מהסולנים שיש לנו בפאב, לא מישהו חשוב.
"הקוקסינל הזה זה אח שלי, אז אם לא אכפת לך.. דבר יפה" התחלתי להתעצבן עוד יותר
"מצטער אם פגעתי בך, אבל תתמודדי"
"זדיין" אמרתי לו והתקדמתי לכיוון היציאה מהפאב
"הי הי, לאן את הולכת זנזונת?" הוא אמר לי
"תעזוב אותי" הרמתי את היד כדי לתת לו סטירה.
הוא עצר לי אותה.
"מה קרה? פוחדת? אל תדאגי.. עוד כמה רגעים יבוא לפה את אח שלך.. הוא ישמור עליך נכון זנזונת שלי?" הוא לחש לי באוזן.
הקול שלו היה חם ומסריח מאלכוהול..
זה פשוט דחה אותי.
"תעוף ממני אני אמרתי לך!" דחפתי אותו מספיק חזק בשביל להצליח להפיל אותו.
"תקשיב ותקשיב לי טוב טוב.. בן של אלף זונות! אם עוד פעם אחת אתה תיגע בה אני שובר לך עצם עצם בגוף! ותאמין לי לא כדאי לך!"
מי זה?
אני.. אני לא מכירה אותו, אבל חייבת לו תודה ענקית
"מצטער אחי.. לא ידעתי שהיא איתך"
שמעתי את הקול שלו רועד מרוב פחד, מספיק פחד בשביל לברוח.
"את בסדר?" אותו איש התקרב אלי, אני יכולה להישבע שראיתי דאגה בפניו
"כן.. אבל מי אתה?" גמגמתי
"דני" הוא אמר בקצרה
"אממ.. תודה דני, אני אברי"
"אני יודע איך קוראים לך.. טוב שמעי אני יעשה את זה קצר ולעניין, אל תסתובבי איתם. זה הכל" מהדאגה זה הפך לרק קור.
"אתה לא תגיד לי עם מי להסתובב" אני לא מכירה אותו וכבר מחליט לי החלטות?!
"אבריל שמעי, הוא לא בחור טוב.. הסביבה שלו לא טובה. בטח שלא בשבילך"
"אני יודעת.." השפלתי מבט
"אז די להתעקש, תלכי הביתה ותתקלחי.. תרגישי יותר טוב ותלכי לישון. ואל תחזרי לכאן שוב"
"אי אי קפטן" לעגתי וגלגלתי עיניים
"אני חושב שמגיע לי תודה?" הוא התקרב אלי
"אממ.. בקשר לזה אני ל.." התרחקתי קצת
"אני לא רוצה נשיקה"
"אה.. אממ.. אז תודה (?)" שאלתי אותו, ואת עצמי.
"לא מספיק. אני רוצה שנצא, יציאה אחת.. רגילה לגמרי.. מבטיח" הוא הרים את ידיו כאילו הוא חף מפשע
"אחת?" עשיתי אחד עם האצבע
"אחת"
"אוקי, סגור" הסתובבתי והלכתי הביתה
הוא צדק.. באמת לא תזיק לי איזה מקלחת קטנה, גדולה.
העיקר מקלחת!