My perfect ending

בפרקים הקודמים:

\"זה מה שהצלחתי למצוא בשבילך\" הוא חייך בביישנות
\"זה מושלם תודה\" נתנתי לו נשיקה על הלחי ונכנסתי להתקלח

פרק 18 תהנו♥-

יצאתי מהמקלחת ולבשתי את הטריקו והבוקסר שמייק הביא לי.
נכנסתי לחדר שלו, הוא ישב על הספה וקרא ספר.
"אממ.. מצטערת לא רוצה להפריע אבל.. איפה אני ישנה?" שאלתי קצת בביישנות.
ואי מדיסון?! את מתביישת ממייק?!! את לא אמיתית!
"חחח חכי כאן" הוא אמר לי
כנראה הלך לסדר לי משהו לישון עליו, וכרגיל צדקתי.
הוא חזר עם מזרון סדין וכרית.
הוא אירגן הכל, אוף אני חולה עליו.
"תודה שאתה מסכים לי לישון כאן"
"בית שלי זה בית שלך" הוא אמר וקרץ לי
"גם ההפך" חייכתי
"טוב זה מוכן" הוא אמר כשקם מהרצפה אחרי שסיים לארגן את הכל.
"תודה" באתי לשבת על המזרון, מייק עצר אותי.
"מה אתה עושה?" שאלתי אותו
"מה את עושה?!" הוא הרים גבה
"אממ.. הולכת לישון" אמרתי.. שאלתי, לא הייתי בטוחה בעצמי.
"נכון, אבל במיטה"
"טעות, במזרון" עניתי בחזרה
"מדי.." הוא הזהיר אותי
"מייק" הזהרתי בחזרה, הוא מארח אותי.. לא נעים לי ממנו.
"אין בעיה, איך שאת רוצה" הוא הלך לכיוון למיטה "לילה טוב מדיסון" לחש לי וכיבה את האור.
"לילה טוב.." עניתי בחזרה.

"חחח, רוי נו באמת! זה סתם משחק מפגר!!" צעקתי תוך כדי צחקוק
"את הצעת אותו" הוא צעק לי בחזרה
"נכון.. אבל עכשיו אני שונאת מחבואים! צא החוצה נוו!" צעקתי לו
הייתי עייפה, רציתי ללכת הביתה. "לא היינו צריכים לבוא ליער" אמרתי לו כשיצא מהמחבוא
"נו בחייך, אל תהי כזאת כבדה"
"לא כבדה.. פשוט, אתה יודע שאני מפחדת.."
"כן.. מצטער מדי, לא התכוונתי" הוא צחק ולעג לי
"אוף שתוק כברר" צחקקתי "הוא נעשה תחרות ריצה עד הבית, זה ירגיע אותי" הצעתי לו
"את מוכנה להפסיד?"
"אתה באמת אמרת את זה עכשיו?"
"היכון.. הכן.. צא!!" הוא צעק
רצתי בכל הכוח, רצתי ורצתי.
"אמרתי לך שאני ינצח!" התנשפתי וצחקתי
"רוי..?"
לאן הוא נעלם?! רצתי עד כדי כך מהר?
לפתע זוג ידיים נשלח אלי, ומשך אותי בחזרה לחושך.

~סוף חלום~

"מדיסון!! מדי!! תתעורי כבר!" מישהו צעק לי.
מייק.
התחלתי לבכות מולו, שונאת שרואים אותי בוכה.
"מצטערת.." אמרתי לו והדמעות עמדו לי בגרון.
"אין לך על מה" הוא ענה, הקול שלו היה כלכך רך ועדין.
אני אוהבת את הקול שלו.
"רגע.. מה אני עושה על המיטה..? מייק!!" כעסתי עליו
אבל הוא רק צחק
"מדיסון, את אורחת.. לא באמת חשבת שאני אתן לך לישון על הרצפה נכון?!"
"לא יודעת.." שמתי את השמיכה על פניי.
הוא בא הרים את השמיכה והתחיל לדגדג אותי, זה הזכיר לי אותי ואת ליאו..
"די תפסיק נו!" בקושי הצלחתי לדבר, הצחוק תקף אותי.
"טוב, אני מפסיק ואת הולכת לישון. יש עסק?"
"יש עסק!"
"ומדי..?" הוא אמר בזמן שהוא מתקרב למזרון
"מה?"
"תבטיחי שהפעם לא תחלמי לי איזה סיוט אוקי?" הוא לא הסתובב, רק שאל.. סוג של שאל.
"מבטיחה.." עניתי לו
הוא כיבה את האור, ולא קמתי עד הבוקר.