My perfect ending

בפרקים הקודמים:

הוא פתח את הדלת והייתה חולצה בידיו.. הוא היה בלי חולצה
מזל שהוא לא שומע את הלב שלי עכשיו.
\"קחי\" הוא זרק אותה אלי, היה לה ריח מושלם.
\"חשבתי שתצטרכי אותה\"
\"חשבת נכון..\"
\"טוב מדיסון, לילט\"
\"לילט\"

פרק 13 תהנו♥-

~נקודת מבט של קייל~

פתחתי את הדלת, ידעתי שהיא צריכה חולצה.
מי בא לישון אצל מישהו בלי תיק או משהו כזה?!
לא הייתי בטוח אם היא באמת תיקח, אבל העיקר שהיא לקחה את החולצה.
אמרתי לה לילה טוב והלכתי לסלון.
בוא נגיד שלישון על ספה זה לא הכי נעים אבל.. יש משהו בילדה הזאת שעדיין לא הצלחתי להבין.
ואני מבטיח שאני ידע את זה בסוף.

~בוקר, עדין נקודת מבטו של קייל~

"בוקר" היא לחשה לי, זה לא יכול להיות שבנאדם קם והוא עדיין יפה.
"בוקר גם לך"
"איך ישנת?"
"חרא" עניתי והיא ישר הופתעה
"צוחק איתך, ישנתי סבבה.. ואת? איך את ישנת?"
"מעולה" היא התמתחה והלכה להכין לה נס
"אז.. דיברת כבר עם ההורים שלך?" שאלתי אותה
"לא.."
"ומתי את מכוונת לעשות את זה?"
"מתי שיבוא לי, ועכשיו לא בא לי" היא ענתה בעצבנות
"תרגעי, רק שאלתי"
"טוב. להכין לך נס?"
"לא, מצטער אני לא בנאדם של בוקר"
"כן.. שמים לב לזה" היא צחקקה ואני גם
אני לא יכול להגיד שלא כיף להיות בחברתה, כי זה כיף, אפילו כיף מאוד.
"אני עוד מעט ילך.. אם זה מפריע לך"
"לא, זה בסדר" עניתי לה
למה היא חושבת שהיא מפריע למישהו?!
"תגיד זה כאב?" היא התקרבה אלי
"מה?"
"ה.. נו ה.."
"העגילים?"
"כ..כן" היא היתה קצת נבוכה
"תאמת להגיד לך.. בקטנה"
"איזה מהם אתה יותר אוהב? את זה שבשפה או את זה שבגבה?"
"את שניהם"
"למה עשית אותם..?" טוב, היא ממש בחורה סקרנית
"למה זה עניינך בכלל?" וזה מתחיל לעצבן
היא התרחקה ממני, וטוב שכך אני לא רוצה להיות בקרבתה.
"אולי כדאי שתלכי" קמתי מהספה לכיוון המטבח
"אממ.. אינלי מה ללבוש.."
"תקחי ממני חולצה ותשימי את המכנס מאתמול או משהו כזה"
"טו.. טוב ותודה.." היא השפילה מבט והלכה לחדר שלי להתארגן
בינתיים אני יצאתי למרפסת לשאוף קצת אוויר
וכשהיא יצאה.. וואו.
אפילו במכנס וחולצה טריקו היא נראתה סקסית בטירוף, פאק על מה אני חושב בכלל?!
"אממ.. רק רציתי להגיד לך תודה שוב על זה שהסכמת לי.. אממ לישון פה"
"בכיף"
"אז אממ.. ביי" היא הרימה מבט וחייכה קצת. אבל יכולתי לראות שהיא נפגעה ממני.
אני לא עושה טוב לאפחד. ואני גם לא רוצה לעשות טוב למישהו.

~נקודת מבט מדיסון~

"אז אממ.. ביי" חייכתי אליו, אני לא יכולה להגיד שלא נפגעתי ממנו.. כי אני כן.
אבל, אני חייבת לו, ובגדול.
שהגעתי הביתה ראיתי את ליאו, וואי ממש אינלי כוח לחרא שלו עכשיו.
"נו, אצל מי ישנת זונה קטנה?"
"איך קראת לי?!" הייתי בשוק
ליאו? ליאו שלי בחיים לא היה מדבר ככה. אבל.. הוא כבר לא ליאו שלי, מזמן לא.
"לא זוכר, אבל אני זוכר שישנתי אצל ניקול" הוא כמעט נפל באתי להחזיק אותו והוא ישר התיישר "וואו כמה שהיא טובה"
"ליאו, הייתי שמחה לפחות פרטים" לעגתי לו
"אמרו לי שהיא טובה.. אמרו לי גם ש.."
"ש..?"
"היא בוגדת בי" הוא התפקע מצחוק
"זה לא אמור להצחיק.." גלגלתי עיניים
"כן זה כן, כי אני נתתי לה הכל והיא פשוט ירקה לי בפרצוף" הוא צנח על הספה עם דמעות בעיניים.
"איך אתה יודע שהיא בגדה בך בכלל? אולי זה רק שמועה??" יש מצב שזה שמועה.. נכון?
"ראיתי אותה" הוא כיסה את פיניו בידיו והתחיל לבכות. בחיים שלי לא ראיתי את ליאו בוכה ככה.
"אני כלכך דפוק מדי, כלכך דפוק!" הוא קם ונפל.
שבאתי להרים אותו ראיתי בקבוק של וויסקי על הרצפה, הוא חצי ריק.
מה?! אין מצב!! הוא לא חזר לשתות! הוא הבטיח לי שהוא לא יחזור לשתות!
"ליאו.. הבטחת לי" נשכתי את השפה התחתונה שלי בתקווה שאני לא יתחיל לבכות מולו.
"אז מה?!! גם לי הבטיחו הרבה דברים, ואת יודעת מה מדי?! זה הכל הבטחות ריקות"
זה הכל הבטחות ריקות, זה הכל הבטחות ריקות, זה הכל הבטחות ריקות.
הקול של ליאו אומר את זה עבר בראש שלי איזה מיליון פעם.
"מזותאומרת?"
"זאת אומרת שמה שאבא ואמא אמרו לך על זה שאבא כבר לא שותה ועל זה שאמא בסדר גמור ועל זה שהם אוהבים אחד את השני.. זה הכל הבטחות ריקות מדיסון! הכל!!"
אני יכולה להישבע שבאותו רגע פשוט רציתי לדקור מישהו.
אמא בסדר גמור..? לא הבנתי, למה שהיא לא תהיה בסדר..?
"מה אמא קשורה?!"
"מה את חשבת?!?! למה היא מסתובבת עם חולצות ארוכות ועם מכנסים שמסתירים לה את הכל?!"
"כי קר לה..?"
"ואי מדיסון את כלכך תמימה" הוא צחק לי בפרצוף
"ספר לי"
"כי האבא המושלם שלנו דופק בה מכות רצח"
מכות רצח, מכות רצח, מכות רצח.
עזבתי את ליאו ויצאתי ליער.
רצתי ורצתי צעקתי בכל הכוח, בתקווה שמישהו ישמע את הזעקה הנפשית שלי.