My perfect ending

בפרקים הקודמים:
ממש לא היה בא לי את כל הפרצופים המוזרים האלו נועצים בי עיניים.
במיוחד לא את קייל.

פרק 11 תהנו♥-

יצאתי מהחדר אוכל עברתי ליד הכיתה כי שכחתי שם ספר.
ראיתי את ליאו.
פעם ראשונה שהרגשתי נבוכה כלכך ליד מישהו, ועוד מי..?
אח שלי.
"הי.." הוא אמר
"הי, אממ.. רק באתי לקחת את ה… הספר" גמגמתי קצת.
אוף אני כלכך מטומטמת!
"אז קחי אותו" הוא אמר כאילו זה ברור מאיליו
"זה מה שאני עושה" גלגלתי אליו עיניים ויצאתי מהכיתה לא בטוחה עם שמעתי נכון אבל הוא צעק מאחורי את שמי.
הגעתי הביתה וראיתי את אמא שלי מכינה אוכל,
הריח היה נפלא.
"מה את מכינה??" באתי מלאת סקרנות וחיוך על פניי
"מה קרה? למה את לא בבית ספר??"
"שחררו אותנו מוקדם" שיקרתי
"טוב, שבי אני ימזוג לך לאכול"
"אבל מה הכנת??"
"את ממש חסרת סבלנות היום הא?" הנהנתי "חחח.. זה הפתעה!" היא צחקקה וגם אני
אני אוהבת את אמא שלי, לא מגיע לה מישהו כמו מארק.
"מממ.. זה ממש מריח טוב!!"
"חח שמחה שאת אוהבת" היא נראתה מרוצה
"אני יותר מאוהבת את זה, אני מכורה לזה!"
ליאו נכנס הביתה וזרק את התיק שלו ליד הדלת
גם הוא היה מופתע מהריח הנפלא של האוכל
"אמא! הריח נהדר!"
"כן, כבר שמעתי את זה" היא חייכה אליו
"טוב מאמו אני למעלה אם את צריכה משהו תקראי לי" צעקתי בזמן שאני עולה לחדרי
"מדי.. מדיסון יש לך שנייה?" ליאו שאל בהיסוס
"לא" עניתי ישר "אני בחדר שלי לכל מי שמעונין" הסתכלתי אל ליאו "לא כולל אותך" עניתי והסתובבתי, עליתי לחדרי ושמעתי מוזיקה.
לא שמתי לב שנרדמתי כנראה הייתי ממש זרוקה.

"מדי בואי כבר נווו"
"רוי ממש לא בא לי ללכת לשם, יש חושך.." עניתי בלחש
"חחחחח עדין מפחדת מהחושך" הוא צחק עלי
"כן… מאז מהטראומה כן."
"ואיי זה קרה שהיית בת 6! עברו מיליון שנה מאז"
"לא אכפת לי, לא רוצה ללכת לשם.. תכבד וזהו"
"טוב טוב, מכבד עצבן"
"תנסה תגיד את זה שוב" אני מחייכת אליו כאילו אני זוממת משהו
"מה…? עצבן??" הוא חייך אלי בתחמניות
"זהר לך!" אמרתי וחבטתי בו ידעתי שזה לא מזיז לו אבל הוא שיחק את עצמו כאילו כואב לו. מה שגרם לי ולו לפרוץ מצחוק
"צריכים לבוא לכאן לעיתים יותר קרובות" הוא אומר לי
"אתה יודע שזה בלתי אפשרי, תגיד תודה שאנחנו נפגשים בכלל"
"כן הא.."
שמעתי רעש מבצבץ מהשיחים
"רוי.." אמרתי וקולי בגד בי, הוא היה מפוחד.
"אני כאן מדי"
אני מסתובבת בשביל לחבק את רוי ורואה את מייק
מה לעזאזל?!
"אני תמיד כאן" הוא מתקרב אלי ודוחף אותי לגשר, אני מחליקה ומועדת
"מייק!! עזור ליי!"
"מאוחר מידי מדיסון, עכשיו תורך להתמודד כאן לבד"

התעוררתי בבהלה, בהלה מוגזמת הייתי אומרת.
רצתי לחדר אמבטיה והכנתי לעצמי אמבטיה חמה ושם הטבעתי את מחשבותיי.

לפתע היה צלצול בדלת, כמובן שאני הלכתי לפתוח, לא היה אף אחד בבית חוץ ממני.

"רגע!" אני מתקדמת לעבר הדלת
"טוב שמעי, אני ממש לא רוצה להיות כאן אבל מחייבים אותי.. קיצר בואי פשוט נגמור עם זה"
קייל עמד בפתח
"וואו, הנחמדות פשוט שופעת ממך" אמרתי בלעג
"כן, הרבה אומרים לי את זה"
לא יכולתי שלא לחייך
"טוב אז מה אתה עושה כאן??"
"לא אמרו לך הא?"
"אמרו מה?"
"אני אמור להתקדם בחומר ו.."
"ו….??"
"תני לגמור משפט ואי"
שתקתי
"תודה, ואת צריכה ללמד אותי את כל מה שפספסתי"
"אני מה?!!"
"שמעי גם אני לא אהבתי את הרעיון וניסיתי לעבור מתרגלת אבל לא הלך"
"אז אני צריכה להתמודד איתך??"
"קליטה מהירה יש לך" הוא חייך חיוך קטן
החיוך שלו אולי החיוך הכי מושלם שראיתי, הוא העביר בי צמרמורת.
"אז.. איפה נלמד?"
"אממ.. בחדר? בסלון? איפה שנוח לך" עניתי לו
"כל מקום אפשרי יהיה טוב"
"אז בחדר"
"טוב, אם זה מה שאת רוצה"
עלינו לחדרי וכרגיל היה לו מה להעיר על החדר שלי.
"חדר מאוד.. מאוד אממ.."
"מה? מה לא בסדר בחדר שלי??"
"כלום, פשוט הוא חדר יותר גברי"
"כי הוא היה של אח שלי.."
"איזה אח?? ליאו?"
"לא.."
"אז?"
"אתה תמיד שואל כלכך הרבה שאלות?!" עניתי ברוגז
"כבר אמרתי שאני בחור סקרן?"
"אתה לא צריך להגיד, רואים את זה"
"כן, שמתי לב"
גלגלתי עיניים והוא צחקק
"אני לא מבינה מה מצחיק" אמרתי ברוגז
"את" הוא הסתכל עלי בזמן ששכב על המיטה שלי
"אם אתה כבר שוכב אז לפחות תוריד נעליים" עשיתי פרצוף חמוץ
"כן המפקדת" הוא הוריד את הנעלים ושם אותם בפינה אחרי שהניח אותם חזר למיטה שלי
"טוב.. אז מה אתה רוצה שנלמד היום?"
"מה שנוח לך"
"אז.. אממ.. בוא נתחיל בספרות?"
"סגור"
לקחתי את התיק וקייל לא הפסיק להסתכל עלי
"מה?" אמרתי לו והוא ישר הסיר את מבטו
"סתם, כלום" הוא אמר באדישות
"טוב שמע, הספרים של ספרות נמצאים בלוקר אז.. לא נוכל ללמוד"
"אז אפשר סתם להיות כאן" הוא אמר ועשה פרצוף תחמני
"או שאולי לא" אמרתי בחיוך
"נו בחייך מדיסון אל תהי קשה"
הוא מזכיר לי את רוי, ברמות.
"טוב, אז מה אתה רוצה לעשות?"
"רוצה לצאת לגלוש?"
"אתה גולש??" אמרתי חצי מופתעת וחצי מתלהבת
"חח כן, מה גם את?"
"מסתבר" אמרתי בחיוך
"אז בואי" הוא תפס את ידי ורץ למטה ואני אחריו, ידיו היו חמימות ונעימות לא רציתי שיפסיק
הגענו לפארק וראיתי את….