My perfect ending

בפרקים הקודמים:
הרגשתי מוזרה מאוד אבל טובה מאוד
שמתי אוזניות

פרק10 תהנו♥-

המורה נכנס לכיתה, לא הורדתי את האוזניות.
לא רציתי.
ראיתי את ליאו וניקול צוחקים.. תמיד אני חושבת שהיא סוג של החליפה אותי.
תמיד ליאו היה צוחק איתי, מעודד אותי, ואם היה קורה לו משהו הוא היה בא אלי..
אבל עכשיו זה הפוך..
עכשיו זה ליאו שתמיד צוחק איתה שתמיד מעודד אותה ואם קורה לו משהו אז היא הראשונה שיודעת..
ואני..?
אני מאחור.. שקועה במחשבות של עצמי.. במחשבות של רוי.
\"מדיסון! להוריד אוזניות. עכשיו!\" המורה ניפץ את המחשבות שלי, הורדתי את האוזניות ושמתי את הספרים על השולחן.
\"היום תלמידים יבוא תלמיד חדש לכיתה, אני מקווה שתקבלו אותו בברכה\" הוא היה רציני, יותר מידי..
מלחיץ.
הנער נכנס לכיתה.. נשמתי נעצרה.
נער גבוהה בעל שיער חלק שקצת גולש על העיניים שלו פירסינג בשפה ובגבה עיניו אפורות.
אני לא יכולה להגיד שהוא לא הפחיד אותי קצת.. קצת הרבה.
הוא לא מפסיק להסתכל עלי, מבטו רציני ועיניו היו עמוקות, לא יכולתי להפסיק להסתכל עליהן.
\"שלום קייל, שב איפה שאתה רוצה, יש מקום פנוי ליד נואל ומדיסון\".
\"כן.. אני רואה\" הקול שלו היה קר גס ועוקצני, לא ציפיתי ליותר.
הוא ישב ליד נואל, לא יודעת למה אבל הרגשתי דקירה בלב.
אחרי השיעור הלכתי ללוקר שלי בשביל לסדר בחזרה את הספרים.
\"אז.. מה קורה מדי?\"
\"אימלה! הבהלת אותי מייק!\" חבטתי בזרוע שלו
הוא צחקק וגם אני
\"בא לך לבוא לאכול? יש משהו חדש בקפיטריה\" הוא נראה מרוצה
\"כן, ברור, רק תן לי לסדר כאן את הכל.. תחכה לי שם אני באה עוד מעט\"
\"טוב נתראה שם מדי\"
אחרי שסידרתי את הכל לתוך הלוקר שלי הלכתי לחדר האוכל, בדרך ראיתי את ניקול.
אוףף מה אני צריכה אותה עכשיו?!
\"היי מדי!\" היא חייכה אלי
\"כן.. הי\"
\"אימלה מה יש לה??\" הוא צחקקה עם חברות שלה
התעלמתי ממנה. כרגיל.
אחרי שנכנסתי לחדר אוכל ראיתי את מייק, חייכתי אליו. ראיתי שהוא שמר לי מקום לידו
איזה חמודד!
\"נו אז איך העוף החדש??\"
\"חחח תרגע עדיין לא טעמתי אותו.. תאמת אני פוחדת גם לטעום, תמיד האוכל כאן זוועתי\"
\"בזה את צודקת\"
שנינו צחקנו
עד שלפתע אני עצרתי, קייל הביט בי בשולחן ממול, לא יכולתי לדבר. הרגשתי קפואה.
\"אממ.. מדי? הכל טוב??\"
\"כדור הארץ למידסון!\" הוא נופף את היד שלו מולי
\"הא.. אממ.. סליחה לא שמתי לב\" אני חושבת שהסומק על החיים שלי הסגירו אותי
\"מה יש לך??\" הוא צחקק
\"כלום.. סתם אני עייפה קצת\"
\"תלכי הביתה\" הוא היה אדיש
\"כן.. לא תזיק לי תנומה קטנה, תודיע למורה שהייתי חולה או משהו\"
\"ברור\" הוא ענה לי
התקדמתי לעבר הדלת, ראיתי את לירן.
אוףף כבר שבוע שהוא לא הציק לי ממש לא בא לי שוב פעם להכנס איתו לריב!
\"היי מוזרה\"
\"ביי מכוער\"
\"חחח מתי תפסיקי להיות כלכך עוקצנית כלפי?\"
\"מתי שתפסיק להיות כזה שמוק אלי\" עניתי בחזרה
\"כן.. משתגידי\"
גלגלתי עיניים והתקדמתי, די שמחתי שלא נכנסנו לסוג של ריב בחדר אוכל. ממש לא היה בא לי את כל הפרצופים המוזרים האלו נועצים בי עיניים.
במיוחד לא את קייל.