my life isn't simple פרק 9

דור עזב לפני שבוע, הלב שלי עדין שבור, אהבתי אותו כל כך, רציתי שהקשר בינינו התקדם, התחושה הזאת לא עוזבת אותי.
קלואי שמה לב שאני עדין מדוכאת, והציעה לי לבוא היום למסיבה שיש במועדון. "תבואי זה יהיה עם כל השביעיסטים והשמיניסטים החתיכים, זה יעביר לך את המצב רוח הדיכאוני" קלואי המשיכה לשכנע אותי.
"שכנעת אותי, אני באה." השתכנעתי לבסוף, החלטתי שאני חייבת לצאת מזה, הוא עזב וזה בעיה שלו, אני לא מתכוונת להישאר ככה, אני אוהבת את החיים, צריך ללמוד להעריך אותם יותר, כי בין רגע אפשר לאבד אותם.

את עוזרת לי להתארגן נכון ? " השבתי לקלואי.
"ברור את תהיי הכי יפה במסיבה, נלביש אותך במשהו סקסי, כל המבטים יהיו אלייך, אולי תמצאי איזה חתיך חדש .. " קלואי התחילה לצחוק ממש, צחקתי יחד איתה, והתחלנו להתארגן, השעה הייתה שבע. המסיבה בעשר, אך בשביל להראות הורסת, חייב כמה שעות לפני להתארגן. בכל זאת גיל 16 וחצי לא סתם.
קלואי הביאה לי שמלה מיני אדומה, עם נעלי עקב שחורות. יש לי שרשרת מזהב ויהלומים שסבתא רבה שלי קנתה לי לבת מצווה, תמיד אני עונדת אותה עלי, היא מביאה לי מזל.

לפני שנכנסנו להתקלח עשינו שעווה בכל הגוף, לאחר השעווה נכנסתי להתקלח חפפתי עם שמפו פינוק, מרכך פינוק וסבון גוף פינוק, שטפתי את פניי עם סבון פנים מרענן.
יצאתי. המקלחת הייתה מרעננת למידיי, יבשתי את השיער, לבשתי חזייה סקסית שחורה עם חוטיני מתאים שחור.
התחלתי בהתארגנות, לבוש, איפור, קרמים, תכשיטים, תסרוקת בשיער- אספתי את השיער לגולגול והשארתי שתי חתיכות מהשיער מקדימה, לבשתי את השמלה השחורה הכי סקסית שלי, כזו שאורזת את הגוף של בצורה מושלמת, אבל יחד עם זאת משאירה מקום לדמיון.
השעה הייתה עשר ואני קלואי היינו מאורגנות, לגבי שקד, פרי וליאם, לדעתי הם התארגנו אצל ליאם בחדר יכול להיות, אני בטוחה שנפגוש אותם שם.

הגענו למסיבה, ואו כמה זמן לא הייתי במסיבה מתחילת שנה י', כבר כמעט חצי שנה, היה מועדון צפוף, האווירה הייתה נורא נחמדה, קלואי תמיד גוררת אותי ליציאה, אבל זה לא יעזור, כל המוזיקה הרועשת וכל העשן שמסביב , שום דבר לא עוזר לי.
זה הוא שיושב לי כל הזמן במחשבות, ולא יוצא מהלב לשנייה. הלב שלי צועק רק דור. אני וקלואי התחלנו לרקוד, להשתגע, לא היה לנו אכפת מאף אחד, רקדנו במרכז הרחבה, הזכרתי כבר שהחיים קצרים ויכולים לאבד ברגע? , אם אנחנו כל הזמן נפחד ממה שאנשים חושבים עלינו, מה אנחנו עושים לא נכון? אנחנו לא נהנה מהחיים, בכל רגע אתה שומע על איזה פיגוע או אדם שנפטר ברגע, אתה חייב ללמוד ליהנות מהחיים הם לא חוזרים פעמיים.
השעה הייתה כבר 11, קלואי נעלמה לי מהעיניים, לפתע ראיתי אותה עם כוס של וודקה ביד.
"קלואי מי נתן לך את זה ? מה את עושה עם זה ביד?" קלואי הייתה נראית כבר דיי שיכורה, היא צחקה בלי סוף ולא יצרה איתי קשר עין.
"ארי נתן לי, הוא אמר שאני אתן לך גם, מה את אומרת לוקחת או לא ?" קלואי לחצה עלי.
אולי אני אקח? מה כבר יקרה? צריך ליהנות מהחיים, אולי ככה אני אשכח קצת מדור, אז למה לא?
"כן תביאי לי" השבתי לעברה, כעבור דקה קלואי חזרה עם כוס וודקה ביד גם בשבילי, שתיתי קצת בהתחלה כדי לראות מה קורה, איך אני מגיבה.
התחלתי להרגיש טוב עצמי, משוחררת, חופשיה, הראש נהייה קל, לקחתי עוד כמה שלוקים, ביקשתי עוד כוס, נהניתי עם האלכוהול, הרגשתי את הוודקה מסתובבת לי בראש, הרגשתי פתאום מרץ, אומץ שלא היה לי לפני, בנים התחילו לבוא מסביבי, אולי קצת התנשקנו, אני כבר לא ממש מצליחה להיות מודעת למעשיי.
פתאום מישהו משך אותי לצד, לא שמתי לב מי זה, הראש שלי נהיה כבד, התחיל לי כאב ראש מטורף, פתאום גם הבחילות הגיעו עם ההקאות, נכנסתי לאיזה חדר לא זוכרת של מי או עם מי. בשנייה שהנחתי את הראש על המיטה, נרדמתי.