my life isn't simple פרק 8

פרק 8-
בוקר, עבר שבוע וחצי מתחילת המחנה, אני ודור התקרבנו במשך הזמן הזה עוד, ארי עוד ממשיך להיות מנייאק בנוסף לזה באה נערה שבשכבה שלו, טיילור גובה רזה, שופעת בחזה ובישבן, עיניים כחולות ושיער בלונדיני, אין בה יופי מיוחד וגם לא אופי, מגעילה ומתנשאת.
לא אכפת לי יש לי את דור, שאנחנו מתהדקים מיום מיום, אני מגלה עליו תכונות מדהימות, רגיש, מושלם מכל הבחינות יופי ואופי, שני דברים שממש חשובים בגברים.
נשיקה? לא עדין אני ודור לא התנשקנו, רק שבוע וחצי בכל זאת… מתקדים לאט לאט.
דור כבר במשך כמה ימים מתנהג מוזר, חשוד, אני לא רוצה להיות נודניקית, או להיות קצת חופרת, אבל הוא מתחיל להדאיג אותי.
רוב הזמן הוא בפלאפון שלו ולא מסכים לי לגעת בפלאפון. אני באמת רוצה שהוא יכול לסמוך עלי, כל מה שהוא צריך אני כאן. אך את האמת? אני לא בטוחה שהוא כל כך סומך עלי, זה פוגע שאיזה שהוא מובן. אני אנסה לדבר איתו בארוחת בוקר.

"פרי קלואי אתם מוכנות לבוא כבר?" שקד צעקה לעברם שאני והיא כבר היינו על יד הדלת.
"אנחנו כבר באות." פרי השיבה בחזרה. כעבור חמש דקות הן הגיעו .
בדרך לחדר אוכל שתפתי את הבנות בתחושה שלי לגבי דור. "דור לאחרונה ממש מתנהג מוזר, שמתן לב ? הוא כזה מרוחק ממני, מסתורי, גם אתן שמתן לב לזה ?"
"את האמת שלא שמתי לב לזה, את יותר איתו, אנחנו יותר רואות אותו היי וביי ככה, אז פחות שמנו לב לזה. " פרי אמרה. "אני מסכימה עם פרי" שקד אמרה "אני חושבת שאם יש משהו שמפריע לך את צריכה ללכת לדבר עם דור ולא איתנו, ללכת לשתף אותו. אם רוצים שמערכת יחסיים תצליח לטווח ארוך צריך לדעת לסמוך אחד עם השני ולהיות כנים ." קלואי הוסיפה.
" צודקת קלואי, אני אלך לדבר איתו, אני פשוט אגש ישר לעיניין. "
הגענו לחדר אוכל, לפתע קלואי אמרה" הנה הוא לכי עכשיו אליו" דור ישב עם ארי וחבריו בשולחן, לא רציתי להפריע בארוחת הבוקר, אך אם לא עשה זאת עכשיו אז מתי ?
התקרבתי בצעדים גדולים עם ביטחון מנסה לא להראות את תחושת החשש, מאיך דור יגיב. אני ממש מפחדת שזה ירחיק בינינו. החששות והשאלות המשיכו לרוץ במוחי, אם לא אשאל אותו ויסיר את הספקות שלי הם לא יפסיקו וימשיכו להטריף לי את המוח.

"היי מאמי מה קורה?" דור קם מהשולחן חבריו ונשק לי על הלחי. "הכל בסדר מאמוש. "
ניסיתי לא להראות לחוצה ליידו למרות שהייתי. "אני רוצה לדבר איתך " "אני רוצה לדבר איתך" דור אמר בדיוק כמוני באותו הזמן.
"תתחיל אתה" אני מחכה כבר הרבה זמן לדעת למה הוא ככה חשאי, שיסביר לי אולי זה באמת מה שהוא רוצה להגיד לי.
" טוב אבל לא פה, בואי למדרשה" אמר והחל ללכת לכיוון המדרשה.
מה עכשיו? זה רק מסביר עוד יותר את החשאיות הזאת, לפחות עכשיו נפתור את זה אחת ולתמיד.
הגענו למדרשה. ישבנו על הספסל ודור התחיל לדבר.
"תשמעי נסיכה שלי, אני אוהב אותך ממש, באמת, אני הייתי רוצה שנקדם את הקשר שלנו עוד שלב…" עצרתי אותו באמצע "רגע, רגע מה זאת אומרת היית רוצה ? אתה לא רוצה?"
"תשמעי יש לי משפחה בלונדון, אני גר שם, קיבלתי שם מלגה ללימודי רפואה, זאת הזדמנות של פעם בחיים. " השיב לעברי, הייתי בהלם הקשר בינינו התחיל ממש להתחזק ועכשיו ברגעים האלו, הוא עוזב אותי? הייתי בטוחה שזה הדדי. "אין לי מה להגיד, הייתי בטוחה שהקשר שלנו ימשך לעוד הרבה זמן, באמת הרגשתי משהו חזק אלייך. כנראה שזה לא מה שאתה מרגיש." רציתי להמשיך להגיד עוד דברים אך הדמעות חנקו את גרוני ואיימו לפרוץ, קמתי והלכתי מהמדרשה, דור נותר ללא מילים על הספסל ומנסה להבין מה עליו לעשות, אני הלכתי לחדרי, בוכה ומלאת מחשבות בראשי.