My Joy | 4

'אני עומדת מעל הקבר שלך ומסתכלת. אני לא לבד, אתה יודע… אתה ידעת שלא אהיה לבד גם כשעזבת. קשה לי, אתה לא מבין אפילו כמה. אבל אני עומדת פה, וסוף סוף אני יכולה להגיד שמשהו משמח אותי. הדיכאון ההוא שבא לי בכזאת פתאומיות ושיחק לי במחשבות פתאום נעלם, אני חושבת שהזמן כן עושה את שלו בסופו של דבר. וזה כואב לי, שאני מרגישה ששכחתי אותך.'
אני נאנחת בעצבים וזורקת את הדף לפח. ווהו, אפילו סל אני לא מצליחה לעשות. אני מסתכלת על הפלומה הבלונדינית- שטנית הקטנה מתקדמת לה בזחילה ולוקחת את הנייר שנכשלתי בקליעה שלו. אני צוחקת, ומרוב צחוק הבטן כואבת.
"לא תומתום הטומטום, עזוב את זה" אני צוחקת ומגלגלת לו כדור וורוד ודי לעיס. הוא מרים את הכדור ביד אחת, בוחן אותו, וזורק אותו למסדרון. הוא ממשיך לשחק בנייר ובסוף הנייר מסיים קרוע, וחלק ממנו בפה שלו. זה לא הגייני או סטרילי בכלל, אבל הוא פועל כל כך מהר, השד הבלונדיני והקטן הזה!
אני מוציאה לו את הנייר מהפה ולוקחת אותו לשטוף אותו. אני מקווה שכלום לא יקרה ובסוף מניחה אותו על הרצפה לטייל. גידרנו את המדרגות, רק כדי שלא יקרה מקרה והם יתגלגלו למטה.
אני מחייכת כשאני רואה שהוא מוצא את הכדור, וממשיכה לחכות לליסה שתבוא ונלך ביחד לקבוצה.
את ליסה פגשתי בקבוצה ההיא, והחיבור היה די מהיר. הסיפור שלי טרגי, ושל ליסה… היא נולדה למשפחה, גדלה במשפחה, ובסופו של דבר גידלה משפחה. היא נכנסה להיריון בגיל 16 בפעם הראשונה, מבחור שהשתפן, והיא נושאת ילד שני, מבחור נוסף שהשתפן. אני די בטוחה שכשאני מציגה את 'סיפור חייה', ככה, אתם תופסים אותו לא נכון. כי ליסה, לא היא לא, זונה. והיא בחיים לא תהיה.
היא חזקה, אלוהים, כמה שהיא חזקה. אני בחיים לא הייתי עוברת דבר כזה, בכזה רצף, עם אותו הסיפור משני הכיוונים. יצור חי או לא, הוא יצר, ונשיאה שלו בלי תמיכה זה קושי ענקי. אני כל כך מעריכה אותה על זה. לוותר על הכל בשביל מישהו אחר, זה פשוט…. וואו.
אני שומעת דפיקות בדלת, אבל השדים הקטנים שלי יושבים ממש צמוד לגדר ולפתוח אותה אפילו לשנייה כשאני לא נשארת שם זו תהיה טעות ענקית.
"פתוח!" אני צועקת והדלת לא מאחרת להיפתח. אני רואה את איילין הקטנה רצה פנימה בצעדים המוזרים שלה. אני מסתכלת על הבטן של ליסה ומחייכת, היא תפוחה קצת, וכל כך מתאימה לה. כשאומרים שאישה בהיריון ממש זוהרת, הם אומרים את זה לפני שראו את ליסה.
אני מרימה את השדים שלי, אחד בכל צד, ולוקחת אותם להתארגן. אני מתרגשת, אבל זה לא חדש לי.