My Joy | 30

אני לא יודעת איך להגיב. מצד אחד, הוא האבא שלה. יש לו את הזכות.

מצד שני, וזו האמת שלי, אני לא רוצה שיצטרף. הוא נטש. אם הוא יחליט לנטוש שוב, זה כבר יהיה יותר טראומתי. אני זורקת את הטלפון על הספה.

השעות עוברות. אח של מאי כבר מזמן עזב ואנג'י ישנה עמוק. אני יודעת שמבחינת בטיחות והכל אסור לי, אבל אני לא מונעת מעצמי כוס יין טובה בשביל לנסות להירגע ולחשוב על זה ברצינות.

דפיקה בדלת. אני מסתכלת עליה מספר דקות עד שאני באמת מחליטה לקום על הרגליים, להשאיר את הכוס על השולחן, תחתית, אאואבר, וללכת לפתוח את הדלת. טוב נו, להציץ בעינית.

בריאן. אני מחליטה להשאיר אותה סגורה ומתיישבת על הספה. אני מקפלת את הרגליים ומאמצת את הברכיים לחיקי. אני יודעת שהוא יודע איפה אני. אני יודעת שהוא יודע איפה השארתי את המפתחות הספייר. אני מתחילה להילחץ. אני קמה.

אני מזיזה כיסא על הדלת. ואחריו עוד כיסא, עליו. ועוד. ועוד. כשאני מרגישה בטוחה, אני מתיישבת על הספה. אני שומעת חריקה של ציר דלת ואני יודעת שהוא מצא דרך להיכנס.

אנג'י. מה יקרה אם הוא ימצא את אנג'י? הוא לא יכול לקחת לי אותה, נכון? זה לא חוקי. מצד שני, גם פריצה לבית זה לא חוקי.

אני הולכת על קצות האצבעות. היא במיטה שלה, ליד המיטה שלי. הוא יודע בדיוק איפה המיטה שלי. הוא מתקדם במעלה המדרגות. אני מרימה אותה ומחליטה להיכנס למקלחת. אני נועלת את הדלת.

אני שומעת את הצעדים שלו מתרחקים. הוא הולך לחדר שלי. אני מקווה שניצחתי אותו. אני שומעת עוד צעדים. הם כבר לא שלו. מה לעזאזל?!