My crush and Me – פרק 1

"דאמממ ! שמעת על הילד החדש ?" אליסון לוחשת לי בזמן שעור אנגלית.
"מה ?" אני שואלת ומתעסקת בעבודת הכיתה .
"מרי -אן ?! איפה את חיה ?!" אליסון אומרת .
"עדיין בכדור הארץ , אבל אני שוקלת לעבור למאדים ,ואת ?" אני מתלוצצת .
"מרתה סיפרה לי שהגיע חתיך לשכבה מעלינו ! " היא מנסה ללחוש .
" ו ?" אני שואלת במבטי הציני .
" מרי -אן ! עוד בערך 5 דקות נגמר השעור ותתחיל ההפסקה , ואת באה איתי להסתכל על הילד החדש ! "
"שיהיה .. " אני נאנחת .

וכמו שאליסון אמרה הצילצול מצלצל אחרי 5 דקות ואני מכניסה את הציוד שלי .
"אומייגאד !" ג'ניפר מתפרצת לכיתה ורצה לעברי ולעבר אליסון .
" אומייגאד , אמא , אמא , אני מתה !" ג'ניפר מתנשפת וצועקת .
" מה קרה ג'ף ?" אני שואלת .
"דיימן כזה חתיך !!"
" דיימן ?! קוראים לו דיימן ?! " אליסון נשמעת מופתעת ומתחילה להתלהב עם ג'ניפר .
" מי זה ?" אני שואלת .
" הילד החדש !" ג'ניפר צועקת .
" תרגעו זה סך הכל ילד ." אני אומרת .
" לא !! הוא כזה חתיך !! פשוט מושלם ! בואו הוא יושב באולם הכינוסים הקטן !"
" זה באמת נחוץ ?" אני שואלת .
" כן !" אליסון עונה לי .
ג'ניפר גוררת אותי לאולם הכינוסים כדי לראות את "הילד החתיך " ששחכתי כבר את שמו , דמין , דיימן ? כן דיימן , בקיצור אליסון נראית מתלהבת כל כך וג'ניפר עוד שנייה מתחרפנת .

ג'ניפר פותחת את הדלת וקהל של ילדים מתקבצים סביב דיימן .
"בואו !" ג'ניפר אומרת .
אנחנו מתקמים לעבר האספה של הילדים מנסים לפלס את דרכנו לשם ואני מקטרת כל הדרך.
אני לא רואה אותו כלל , ואין לי כוח לראות אותו , אז אני מוציאה את הנייד שלי בזמן שאליסון "תזכה" לראות את דיימן .

אליסון תופסת את ידי ודוחפתי אותי פנימה כדי להביט בדיימן .
אני שקועה בנייד ולא שמה לב שאני דורכת על כמה מהילדים שכרגע קיבלו טראומה קטנה מהנעל הענקית שלי .
"אומייגאד ." אליסון אומרת ופוערת את פייה .
אני ממשיכה לבהות בנייד שלי את שג'ניפר מחליטה להציג בפני דיימן וחבריו החדשים אותנו .
"אז הנה אליסון .."יא אומרת ואלי מחייכת ואומרת לו שלום .
" וזאת , מארי -אן .." היא אומרת ואני מתוך נימוסים סוגרת את הנייד מפנה את מבטי אל דיימן וקופאת במקומי .
אני רואה יופי שלא יתואר , נער די גבוה , עם גוון עור שזוף ובלורית חומה מהממת .
הרגליים שלי מתחילות לרעוד מרוב התרגשות ואני שוכחת להגיד לו שלום .
" מארי – אן ! איפה הנימוסים שלך ?!" ג'ני מתפרצת ומבטה זועם .
" אוי , סליחה , היי .." אני אומרת וממשיכה לבהות בשלמות שניצבת מול עיניי .
הוא שותק מביט בי בג'ני ובאלי והחברים שסביבו מתחילים לצחוק .
" אנחנו מכירים ?" אחד מן החברים שואל אותנו .
" לא אנחנו מהשכבה מתחתייך." ג'ני אומרת .
" אה , אז אתן ילדות קטנות , עופו מפה ! אין לכן מה לחפש פה ! תחזרו לשכבה שלכן !" הוא צוחק .
אני מסמיקה וג'ני עוד יותר .
דיימן מביט בי , סורקת את גופי , ומחייך חיוך זעיר .
אני מסתובבת ויוצאת מהאולם , בזמן שג'ני ואליסון מנסות לפלס את דרכן דרך כל הילדים .

" איכס ! גועל נפש של חברים יש לו !" אליסון אומרת .
" אני מסכימה איתך ." אני מהנהנת ומשפילה את מבטי .
אחרי שהצילצול צלצל אני ג'ני ואליסון צועדות אל עבר הכיתה שלנו .
אנחנו נכנסות ומתיישבות במקומות שלנו .
המורה סקוטר נכנס ואנחנו נעמדים כולנו , רק שלפני שהוא סוגר את את הדלת אחריו , אנחנו שומעים דפיקה עלייה .
"סליחה ?" אנחנו שומעים מסתובבים לכיוון הדלת ולא תאמיני ( או שבעצם כן ) דיימן עומד ומחכה לדבר עם המורה .
" כן , רצית משהו ?" סקוטר שואל .
" האמתי שאני צריך 2 בנות , כדי לעזור לי לקשט את אולם הספורט , המחנכת שלי ביקשה ."
" למה על זמן שעור דווקא ?!" סקוטר נוזף מביט בדיימן ולאחר מכן מביט על הבנות .
" טוב אז ככה .. 2 בנות שמוכנות לעזור ? מישהי מוכנה להתנדב ?" סקוטר מביט בנו ושואל .
ליבי הולם במהרה , אני רוצה מאוד לעזור לו , או יותר נכון להיות איתו בזמן שהוא מקשט , אבל אחרי מה שקרה בהפסקה , אני לא מוכנה לקחת סיכונים .
" אה ושחכתי להגיד , צריך בנות גבוהות .. אתה יודע .. לתלות דברים וזה …"
סקוטר מצביע על שאנל ועליי .
" אתן הכי גבוהות , לכו .."
" אני לא רוצה .." אני אומרת לסקוטר .
" אני לא שואל אותך .. פשוט לכי ."
אני מתקדמת לעבר דיימן שעומד ליד הדלת ושאנל מביטה בי בזעם .
היא לא הילדה הכי נחמדה , והיא מנשא להתלות מעל כולם .
לא רק שהיא מתאפרת מוגזם , לובשת בגדים קצרים , ומפותחת במיוחד .. היא גם טובה בלפרטט עם בנים , ההפך הגמור ממני : אני בקושי מתאפרת , מנסה לשמור על הכבוד שלי , ומפותחת .. אה .. לא כל כך .
אני יוצאת מהכיתה כששאנל נצמדת לדיימן ואני הולכת מאחוריהם אל אולם הספורט .