Monster – מפלצת: פרולוג.

לבסוף הצלחתי להחליק את כל ההר, בפעם הראשונה בחיי, לעולם לא עשיתי סקי לפני זאת. כמעט שכחתי את ההרגשה של השלג. את הקיפאון של הקרח. היה לי די קר באף, ואולי גם בלחיים, השפתיים שלי במקצת התייבשו, אבל עדיין, למרות הכול, זה היה נחמד. לצאת החוצה. לצאת החוצה ולהיות חופשיה. גם אם אני לא באמת. רק לחשוב על כך מחזק, אפילו קצת.
עיניי סרקו את כל האנשים שסביבי, זוגות, חברים טובים, משפחות. כולם. מכל הסוגים. הם נראו מאושרים. הם נראו שלווים. הם נראו בסדר. הבלעתי חצי חיוך, אירוני למדי.
אני לא.
אני לא בסדר. אבל הם לא יודעים זאת. אסור לתת לאף אחד לדעת, אסור לתת לאף אחד לגלות.
כשהוא התקרב אליי נשמתי נקטעה בגרוני ולבי החסיר פעימה, "את רואה, הצלחת". הוא חייך חצי חיוך, מוריד מעיניו את המשקפיים הגדולות והשחורות שלו. עיניו הירוקות נחשפו לפניי. חייכתי חיוך קטן.
"כן". לחשתי. אני שונאת אותך. בבקשה, תן לי ללכת.
עיניי המשיכו לסרוק והראש שלי התחיל לעבוד, אני חייבת למצוא דרך מפלט ממנו גם אם אי אפשר לברוח מהסערה שמתחוללת במוח שלו. אני חייבת. מעניין מה אימא עושה עכשיו.
לפתע היה לי לוחץ, שירותים. "אני חייבת ללכת להתפנות". אמרתי בקול שקט.
הוא פלט קללה בשקט, "בואי מכאן". הוא משך בזרועי והוביל אותי לכיוון תאי השירותים של הנשים, "חכי רגע". הוא אמר בתקיפות, פותח במקצת את הדלת ונכנס לבפנים, גורר אותי אחריו.
קדימה, תבדוק, עשה זאת מהר.
"הלו?" הוא קרא. "יש כאן מישהו?" הוא הגביהה את קולו, אך לא היה קול ולא עונה, לא ידעתי עד כמה זו הקלה ועד כמה זו אכזבה. עונש. כאב. חרדה. אני עדיין שלו. ואין לי כל דרך לברוח.
"תעשי את זה מהר". הוא דחף אותי במקצת לבפנים לפני שסגר את הדלת אחריו.
הורדתי את הכובע מראשי ואת המעיל, אוחזת אותם מתחת לבית השחי שלי, שערי החום והדק במקצת נפל על פניי, פתחתי את הדלת באיטיות לפני שהורדתי את מכנסיי ואת התחתונים, הידיעה שהוא ראה אותם, טורפת אותי מבפנים, ואני צונחת על האסלה בחוסר כוחות.
רק התבוננתי מבט אטום באסלה בזמן שהשתנתי. שקט. שקט. שקט.
'צייתי לי'.
עצמתי את עיניי ותפסתי את ראשי בין ידיי, די. תפסיקי. אל תתני לזה.. זה.. זה יהרוג אותך.. 'צייתי לי, צייתי לי, צייתי לי, צייתי לי!' לעולם לא. ראשי קדח. חשתי צמרמורת ושעצמותיי נסדקות ונשברות מבפנים, דמי קפא בעורקיי ואבדתי שליטה..-
קול הורדת מים בתא לצדי.
מה?!
בין רגע נעמדתי, מעלה את התחתונים ואת המכנסיים בזמן שיצאתי מהתא ומיהרתי לגשת לכיוון הכיור שם.. שם.. שם עמדה.. אישה. אישה. אישה אמתית. אישה שרק אני והיא ביחד. בלי אף אחד אחר. רק אני והיא והחולה נפש נמצא בצד השני של הדלת.
שטפתי את ידיי, מתכווצת מהמגע הקר, אצבעותיי היו מקולפות ופצועות, פגועות, חלושות, לכדתי את שפתי התחתונה בין שיניי, הכול כואב, הכול שובר.
תעשי את זה, מפגרת!
"שלום אני טרסה מילר אני בת 17 בבקשה תעזרי לי אני נחטפתי!". אמרתי בבת אחת בלי לנשום.

******

היי אני חדשה באתר D:
מקווה שתהנו מהסיפור שלי "Monster"
אז.. מה אתן חושבות? זה מסקרן בתור פתיח?

קישור לאיך שטרסה נראית: http://data1.whicdn.com/images/62398642/large.jpg