Mistake

״טוב לפחות את לא שתויה״ השבתי ותומר גם כן יצא מהבית ״הודיה? אני צריך לדבר איתך״ הוא קרא לה והיה לו מבט מתחנן כזה.
***
טעות פרק-7
נ׳ק מבט הודיה-

כשתומר קרא לי , איתן הסתכל עליו מוזר ושנינו יכולנו לראות שהוא ׳שתה׳,
״מה תומר״ השבתי מסוקרנת,״אני רוצה להגיד לך משהו..דחוף!״ הוא התקדם וסימן לי לבוא איתו,״אבל בפרטיות״ הוא הסתכל על איתן כשהוא אמר את זה.
חייכתי חצי חיוך לאיתן בכוונה שיחכה, והלכתי עם תומר שהוביל אותי למאחורי עץ שקרוב לבית שלהם, זרמתי איתו כי רציתי לשאול אותו גם משהו על הדרך, וכשתומר הוביל אותי ..איתן לא חדל מלהסתכל עלינו מוזר.
״תקשיבי הודיה, אני הולך לספר לך משהו, אבל אני חייב שתהיי רגועה״ לא הבנתי למה הכוונה, ומה הוא הולך לספר לי.
״אני רגועה״ השבתי והסתכלתי שוב לאחור לראות עם איתן עדיין בוהה בנו.
״אמא שלך התקשרה אליי,היא ניסתה להשיג אותך…אני חושב אפילו שהיא התקשרה לכול החברות שלך״ כשהוא אמר את זה, ישר הסתכלתי בפלא שלי והבנתי שנגמרה לי הסוללה..״למה היא התקשרה? מה קרה?״ שאלתי, למרות שנראה לי שאני יודעת את הסיבה.
״אבא שלך״ תומר אמר, והשפיל מבט..
״מה? אבא שלי סיבך אותך עם המשטרה או משהו..כי אם כ״ הוא קטע אותי שוב , כמו כול פעם.
״לא! הוא בבית חולים!״ הוא הרים את מבטו אליי והסתכל עליי עם מבט שגרם לי להאמין לו,״מה,על מה אתה מדבר?מה יש לאבא שלי?״ הרמתי את קולי , הייתי חסרת סבלנות מתוך לחץ ״תמניכי את הקול, הוא עם אמא שלך בבית חולים..הוא פירכס״ הוא מנסה להסביר ברוגע כשאני זזה כול שנייה, לא ידעתי מה לעשות ואיך להגיב..או אם להאמין.
״אני יקח אותך לשם״ הוא מיהר להגיד ואני נשארת מבולבלת מנסה ללכת , אבל תומר תופס אותי ״תרגיעי, אסור שאיתן ידע״ הוא לחש לי..״למה, מה זה קשור?״ השבתי עוד יותר מבולבלת מכול מה שנחת עליי
״יש לו אימון חשוב מחר, ואם הוא יבוא הוא ישאר עד מאוחר איתך״.
״טוב, בוא נלך״ אמרתי במהירות והלכתי הליכה מהירה לאוטו שלי , כשתומר הוא זה שנוהג, בלי הרבה הסברים, אמרתי לאיתן שאנחנו תכף חוזרים והוא ניסה להוציא מילה ..אבל , היינו כבר רחוקים.
***
תומר ממשיך לנסוע ולהביט בי ואני בכלל מביטה בחלון כשדמעות מציפות את פניי ונופלות על שמלתי ומרטיבות אותה.
***
תומר נכנס לחניון נטוש וריק ממכוניות ומאנשים, וחנה שם.
״הבנתי שאת טסה עוד כמה ימים״ הוא אמר את זה בקול גברי מחוספס, ״מתי התכוונת לספר לאיתן?, זה לא יפה לתת לו לפתח אשליות לגבייך״ הסתכלתי עליו ונגבתי את דמעותיי, הבנתי שכולם לא קרה לאבא שלי שלי וזה עוד תכסיס של תומר כדי שניהיה לבד, לפעמיים אני כזאת תמימה.
״תומר אתה מאכזב אותי יותר מיום ליום,
תחזיר אותי לבית״ דרשתי בעצבים.
״לא נראה לי, כי אם אני יחזיר אותך אני לא יספיק לעשות מה שרציתי, וכמובן שאני לא אוכל לעשות את זה אחר כך , כי לא תרצי לראות אותי.״ הוא הפעיל מוסיקה רומנטתית וסגר את החלונות.
״מה אתה עושה?!״ שאלתי בחשדנות ולפני שהבנתי מה קורה פה , הוא התיישב עליי וניסה לנשק אותי ובו זמנית מוריד את המכנסיים שלו..ובגלל ההתנגדות שלי מה שהוא הצליח לנשק זה רק את הצוואר שלי.
״מה אתה עושה!״ צעקתי עליו והרבצתי לו ,
אבל הוא המשיך כאילו שום דבר מהשריטות ומהסטירות שלי לא הזיזו לו,״תומר, די!״
צעקתי..מנסה לדחוף אותו מימני, אבל הוא
גבר עליי ונתן לי סטירה חזקה כדי שאני ישתוק, לא יכולתי לסבול את הכאב וירדו לי דמעות בוגדניות..״אתה תתחרט על זה״
ניסתי לדחוף אותו אך ללא הצלחה,
״אני לא יתחרט על כלום, את שייכת לי
וזה מתנה בשבילך לפני שאת טסה״ הוא אמר כשהוא קורע לי את השמלה בחוזקה ומצמיד אותי אליו,ככה שאני מעליו עכשיו.
תומר ממשיך לנשק לי את הצוואר כמו בהמה שמנסה לסמן את הטיריטוריה שלה.
ואני נותנת לו סטירות ונושכת אותו בכול מקום אפשרי, אני ממש לא מתכוונת לאבד את הבתולין שלי איתו.
״תגידי את לא לומדת , אה?״ הוא הגביר את קולו וניסה לקרוע לי את התחתונים אבל אני השתוללתי כדי שלא יצליח.
״למה לנסות להכאיב לך בכוח? זה יכול להיות רגע יפה״…הרגשתי משהו מתחתי,
זה היה הפלא שלו, החזקתי את הפלא והכיתי אותו בעזרתו..
חשבתי שזה לא יצליח אבל מסתבר שכן !
זה גרם לתומר להתפתל מכאבים ולמזלי הרב הוא שכח לסגור את הדלתות, כך שיכולתי לברוח.
רצתי והרגשתי את הרוח הקרה מכה בי שוב ושוב עד שמצאתי מקום שבו אוכל להסדיר את נשימתי ולחייג למישהו.
הדבר הראשון שחשבתי עליו, זה איתן.
״הודיה יכלבה, ניפחת לי את העין״ שמעתי את הצעקות של תומר, כנראה לא ברחתי מספיק רחוק.
״איתן? זאת הודיה..אני חייבת את העזרה שלך, בבקשה תבוא לאסוף אותי! אני נמצאת ברחוב תמר6, אני לא חושבת שאני רחוקה מהבית שלך..תמהר בבקשה.
השארתי לו הודעה קולית, נשמעתי בה מאוד מופחדת והתנשפתי הרבה.
***
נ׳ק מבט איתן-
שמעתי את ההודעה הקולית של הודיה ומיהרתי לקחת את הגקט שלי והמפתחות של האוטו..אני יודע איפה הרחוב הזה..הוא מאוד נטוש ומלא באומלסים..זה לא רחוק,
אבל מעניין איפה תומר, ולמה היא מתקשרת מימנו?.
שהגעתי, ראיתי את האוטו של הודיה והבחנתי בדמות שמסתתרת מאחורי קירות שקרובות לחניון,התקדמתי לעבר הדמות
״הודיה? זאת את?״ שאלתי בקול אבל הדמות לא ענתה, ולפני שהספקתי לברר מי הדמות , שמעתי צעקה ממקום אחר שקוראת בשמי והבנתי שזאת הודיה.
***
״הודיה?״ הסתכלתי עלייה מופתע, והיא לא הבינה עד שהיא הסתכלה על עצמה, וקלטה
שהיא נמצאת רק עם תחתונים וחזייה,
תאמת המראה המגרה שלה לא ׳גנב׳ את
תשומת ליבי,ומיהרתי להוריד את הגקט כדי לתת לה, אבל הוא היה קצר, אז גם הורדתי את החולצה..היא לבשה אותם ונתנה לי חיבוק חזק כהכרת תודה , הרגשתי את הדמעות שלה נופלות ומרטיבות את גופי החם והחשוף,היא לא הרפתה,היא מאוד פחדה.
***
״הודיה, איפה תומר?״ שאלתי אותה אחרי כמה דקות של שתיקה באוטו..״הוא. .הוא,
נראה לי רודף אחרי זה שניסה לאנוס אותי״
ירדה לי אבן מהלב…לרגע חשבתי שזה תומר, למרות שעדיין חשבתי שהיא מסתירה משהו מימני, לא ממש ׳קניתי׳ את הסיפור, מה שגרם לי לפקפק בדברייה.
כשהגענו לבית של הודיה, היא שתקה כמו כול הדרך שהיינו באוטו, לפי הרעש של המים הבנתי שהיא הלכה להתקלח,
ואני חיכתי לה בסלון, מסתובב ומביט בתמונות ילדות שלה. . .
״זאת אני והורים שלי״ שמעתי את קולה של הודיה מאחוריי ״מה, הם דתיים?״ הבחנתי לפי הכיסוי ראש והחצאית של אימה והכיפה שעל הראש של אבא שלה..הסתובבתי וראיתי אותה לבושה בשימלת פיגמה מאוד חמודה שהולמת אותה.
״אני גם דתייה״ היא גיחכה ומיהרה להוריד את החיוך מהפנים והלכה לחדר שלה.
״לא ידעתי שנפלתי על מאמינה״ חייכתי ונשענתי על הדלת בפתח החדר שלה..
״הינה הבגדים שלך״ היא הצבעיה עליהם,
״קיפלת אותם גם?״ גיחכתי וישבתי על כורסא שקרובה למדף ספרים שיש לה בחדר, לא משנה כמה ניסיתי לשמח אותה
ולגרום לה לשכוח , היא המשיכה להיות קרה איתי.
לבשתי את הבגדים והתכוונתי ללכת, אבל הודיה תפסה לי את היד, ״אל תלך״ היא ביקשה,״תישאר עד שאני ירדם..אני לא רוצה שהדבר הזה יחזור שוב.״ לא יכולתי לסרב לדבר החמוד והשברירי הזה, הבנתי שהיא רוצה הגנה.
***
ישבתי בכורסא, קורא ספר פנטזיה שמצאתי במדף, שהיא נרדמה קמתי בשקט להעביר את יידי בשיערה, כמו בפעם שכמעט התנשקנו וכשנזכרתי בזה , הופיע על פניי חיוך מאוהב..נשקתי לה על המצח וירדתי
לסלון, בדיוק צילצלו בדלת וכשפתחתי
ראיתי מפתחות של אוטו מונחים על השטיח בכניסה, הרמתי את המפתחות וראיתי גם את האוטו של הודיה מופיע,
אבל לא ראיתי שום בנאדם באזור.