Lying in the snow – פרק27 ♥

"יופי,אני אקח אותך לאכול את ההמבורגר הכי טעים בעיר הזאת"אמר מסתכל על הכביש
"וואוו,במה זכיתי לכבוד?"שאלתי
"בוא נגיד שזאת הזדמנות להכיר אחד את השני טוב יותר"אמר ואני הנהנתי,מסתכלת על החלון ומחייכת.

"תודה"אמרתי למלצרית כשהיא הניחה את ההמבורגר הענק שדניאל הזמין בשבילי לידי.
היא חייכה והלכה,כשדניאל מסתכל עליי ומצחקק.
"ביקשת שאני אבחר,קדימה"אמר ואני גיחכתי
"ברור לך שאני לא מסיימת את זה,נכון?"שאלתי
"אנחנו עוד נראה"אמר מחייך
אני גלגלתי את עיניי,לוקחת את ההמבורגר לידיי ונותנת ביס.
"איך?"שאל
"וואוו"אמרתי בפה מלא
הוא צחק ונגס בהמבורגר שלו,כשאני מניחה את שלי בחזרה לצלחת.
"יש לי שאלה"אמרתי והוא הסתכל עליי במבט שואל
"מה קרה בין ההורים שלך שהם נפרדו?"שאלתי והוא הניח את ההמבורגר שלו בצלחת,לוקח את המפית ומנגב את שפתיו.
"אמא שלי נפטרה"החל לומר
"מסרטן"הוסיף לוגם מהקולה שלו.
"הו.."מלמלתי
"אני מצטערת"אמרתי במהרה
"אין צורך,אלה החיים"אמר מחייך
"הייתי בן 14,אם זה מה שבאלך לשאול"אמר לאחר כמה שניות של שתיקה
אני לגמתי ממיץ התפוזים שלי,מבינה עד כמה מטומטמת אני ששאלתי בכלל.
"אני מצטערת"אמרתי
"אין על מה,אל תרגישי רע"אמר ואני חייכתי

"היא רוקדת מדהים"אמרתי מסתובבת לדניאל
"היא לא רוצה לקחת את זה לאופן מקצועי,וחבל"אמר ואני הנהנתי
"רוצה ללכת?"שאל
"לאן?"שאלתי לא מבינה
"לשם"הצביע לכיוון האנשים הרוקדים.
"הו לא,אני מלאה"אמרתי מצחקקת
"אף אחד לא שואל אותך"אמר קם מהכיסא ומושיט את ידו אלי,כשאני מסתכלת עליו מחייכת ומניחה את ידי על ידו.
אני קמה מהכיסא והולכת אחריו,כשמתחילה להתנגן מוזיקה לטינית.
"דניאל,אני לא יודעת לרקוד"הודתי והוא צחק
"את לא צריכה לדעת,פשוט תזרמי"אמר מסובב אותי בעודי מצחקקת.
הוא החל לרקוד,כשאני מסתכלת עליו וצוחקת.
"כולם פה כמונו,אף אחד פה לא יודע לרקוד,אל תתביישי"אמר ואני הנהנתי
הוא אחז בשתי ידיי,מתחיל לרקוד איתי ומסובב אותי מידי פעם.
הוא בן אדם אמיץ,חשבתי לעצמי.
אני לא מפסיקה לבכות על כמה שקשה לי,על כמה שבראד מטרטר אותי,על זה שהחיים שלי קשים.
עומד מולי בן אדם שספג את המכה הקשה ביותר,אמא שלו נפטרה כשהוא היה ילד קטן.
הוא מלא חיים,הוא נהנה מהם,הוא מבין שאין רגע אחד שאפשר לבזבז.
הוא רוקד כאילו אין מחר,הוא צוחק ומשתולל
החיים לא סתם שלחו לי אותו,הם שלחו לי אותו בשביל שאני אתחיל לחיות את החיים,בשביל שאני אמשיך הלאה.
המוזיקה הפסיקה לאחר כמה שניות,כשאני ודניאל נעצרים וצוחקים.
"זה היה כיף"הודתי
"לפעמים צריך להשתחרר"אמר ואני חייכתי
"בואי נלך הביתה"אמר ואני הנהנתי.

"אני כלכך נהנתי"אמרתי והוא חייך
"אם כך עשיתי את שלי הערב"אמר ואני צחקתי
"תודה דניאל,הייתי צריכה את זה"אמרתי בכנות
"תשלח לי הודעה כשתגיע הביתה"אמרתי והוא הנהן,בעודי נושקת ללחי שלו
"ביי שגב"אמר כשיצאתי מהמכונית שלו
"ביי דניאל"אמרתי מחייכת,מתקדמת לדלת ביתי ופותחת אותה.
"שגב,חזרת"לין אמרה כשסגרתי את הדלת
"מה קרה?"שאלתי לא מבינה,מורידה את הג'קט שלי ותולה אותו על הוו שבדלת.
הסתובבתי והסתכלתי עליו המומה מעט,לא מבינה איך לעזאזל הוא כאן.
"מה אתה עושה כאן?"שאלתי ישירות
"לא תגידי שלום לאבא שלך?"

~אשמח אם תגיבו:)
*בכל פעם שיש רווח בין השורות זה מעבר זמן*
שבוע מקסים~