Lying in the snow – פרק 39 ♥

"הלו?"שאל מחייך אליי חיוך קטן,כשאני מחייכת אליו בחזרה.
"מה?"שאל המום וחיוכי ירד בין רגע.
"אוקי,אני מגיע"אמר וניתק את השיחה.
"בראד?מה קרה?"שאלתי בלחץ
"מוניקה,ירדו לה המים.היא עומדת ללדת"אמר ואני חייכתי חיוך רחב,מחבקת אותו בחוזקה.

"איזה זין"בראד אמר כשראינו את הפקק הענקי שיש בכביש.
"אנחנו לא נספיק שגב,אני הבטחתי לה!"אמר מיואש
"תרגע,הכל יהיה בסדר.אנחנו נספיק"אמרתי מעודדת אותו
"אנחנו לא,את לא רואה מה מצב הכביש?היא בטח סובלת מצירים נוראיים ואני לא שם איתה"אמר
"בראד תסתכל עליי!"ציוויתי עליו והוא הפנה את מבטו אליי
"אתה מוכן להירגע?תסמוך עליי.אתה תגיע"אמרתי מניחה את ידי על ידו.
"אני מבטיחה לך שתהיה שם איתה"הוספתי
הוא הנהן וחייך חיוך קטן,אוחז בידי בחוזקה.

"מוניקה!"אמרנו כשנכנסו לחדר הלידה,מסתכלים עלייה מתנשפת.
"אנחנו כאן"אמרתי מתקדמת אלייה ולוקחת את המגבת שהייתה מונחת לידה,מנגבת את המצח שלה מזיעה.
"אני לא יכולה יותר שגב,זה בלתי נסבל!"צעקה מכאבים כשאני הסתכלתי על בראד שעומד משותק בפתח הדלת.
התקדמתי אליו,מסתובבת עם ראשי אל מוניקה ומחייכת אלייה חיוך מרגיע.
"בראד"אמרתי והוא הרים את מבטו ממוניקה אליי.
"תתעשת"אמרתי
"היא צריכה אותך,קח את עצמך בידיים ולך אלייה.צא מההלם"הוספתי
הוא הנהן והתקדם אלייה,הוא חייך אלייה ונישק את המצח שלה,אוחז בידה.
התבוננתי בהם וחייכתי חיוך רחב,יוצאת מהחדר על מנת לתת להם פרטיות אך גם ללכת לבדוק עם הרופא מה מצבה.

שמעתי צעקות מחדרה של מוניקה,כשאני והרופא יוצאים במהרה מחדרו ומתקדמים לחדר של מוניקה.
"כואב לי!!!"שמענו ופתחנו את הדלת,רואים את בראד מנסה להרגיע את מוניקה והיא מתחרפנת.
"מוניקה,מה קורה?"שאל הרופא
"כואב לי!תוציאו אותו!!"צרחה את נשמתה,כשהרופא מתקדם אלייה ובודק אותה.
"פתיחה מלאה!"אמר הרופא ויצא מהחדר במהרה,חוזר עם 2 אחיות.
"מוניקה,תתכונני"אמר הרופא ואני התקדמתי אלייה,כשהיא מושיטה את ידה ואני אוחזת בידה.
הסתכלתי על בראד,הוא הסתכל עליי והזכרתי לו שעליו לנשום.
הוא נשם עמוק וחייך אליי,כשאני מחייכת בחזרה ומסתכלת על מוניקה.
"קדימה מוניקה,תדחפי"אמר הרופא כשמוניקה צועקת ולוחצת על ידי,התבוננתי בבראד ולא יכולתי שלא להתגאות,הוא ספג את הכאב וליטף את המצח שלה,מרגיע אותה.
"את נהדרת מתוקה"האחיות עודדו,כשמוניקה דוחפת בפעם השנייה.
"כל הכבוד מוניקה,תמשיכי ככה את נהדרת"הרופא אמר
"דחיפות קטנות,בדיוק ככה"הוסיף לאחר כמה שניות
"רק עוד קצת מתוקה"האחיות אמרו ומוניקה הסתכלה על בראד,כשבראד מלטף את הלחי שלה.
"עוד 2 דחיפות גדולות!"הרופא אמר ואני הודתי לה' על כך שזה עומד להיגמר,ידי נהפכה לכחולה מזמן.
"אני לא יכולה יותר!"מוניקה צעקה
"את יכולה מוניקה,את תותחית"אמרתי מסתכלת עלייה
"זה עומד להיגמר,רק עוד קצת"הוספתי והיא צעקה ודחפה.
"אני רואה את הראש!דחיפה אחרונה!"הרופא קרא בקול גדול.
מוניקה צעקה את נשמתה,ולפתע קול של בכי נשמע בחדר.
"מזל טוב!נולד לכם בן!"הרופא אמר,עוטף אותו במגבת.
הוא הושיט למוניקה את התינוק,כשהיא מסתכלת עליו בחיוך רחב ומנשקת את המצח שלו.
היא הסתכלה על בראד והושיטה לו את התינוק,בראד החזיק אותו בזהירות וחייך חיוך רחב,מנגב את דמעותיו.
"הוא דומה לך"מוניקה אמרה לבראד,כשהוא מצחקק ומנשק את ראשו.
התבוננתי בהם,מרגישה שזה הסימן שלי ללכת.
"שגב"בראד אמר כשראה אותי מתקדמת לדלת.
הסתובבתי אליו והסתכלתי על עיניו,מתחננות שאשאר.
התקדמתי אליו בחיוך קטן,הוא הושיט את הילד שלו כשאני אוחזת בו ומתבוננת בו,הוא היצור הכי יפה שראיתי.
"שלום קטנצ'יק"אמרתי מצחקקת
"מוניקה,יש לו את האף שלך"אמרתי מסתכלת על מוניקה,כשהיא צוחקת.
"הוא קופי בראד!"אמרה ובראד צחק,כשאני מושיטה למוניקה את הילד.
"אני מתנצל על ההפרעה,אני צריך לרשום את שם הילד"הרופא התפרץ
"ליאם"מוניקה אמרה וחייכה.
לא יכולתי להיות יותר מאושרת,בראד שיתף אותי ברגע המאושר בחיו.
כעת אני בטוחה,הוא הגבר בשבילי.

~תגובות יתקבלו בברכה:)~
ערב טוב