lying in the snow – פרק 29 ♥

"אבא?"שאלתי כששמעתי את קולו
"שגב?"שאל מופתע
"קרה משהו?הכל בסדר?"הוסיף במהרה
"כן,הכל יותר מבסדר למען האמת"אמרתי מחייכת
"אנחנו נבוא לחתונה שלך אבא."

~לא היה פרק הרבה זמן כי סבתא וסבא שלי באו מרוסיה ולא היה לי כלכך הרבה זמן,מתנצלת מראש:)
מחר גם יהיה פרק!תהיו כאן~

"הלו?"שאלתי כשעניתי לשיחה של בראד
"היי"אמר
"מה קורה?"שאל
"הכל בסדר מה איתך?"שאלתי
"את בסדר שגב?את נשמעת לא טוב"אמר לפתע
"מה?"שאלתי לא מבינה
"אוקי אני אבוא,רק תפסיקי לבכות"אמר
"בראד?"שאלתי המומה
"אני בא אני בא,תרגעי ותנשמי הכל בסדר"אמר
"הלו?!!"שאלתי עצבנית,אך הוא ניתק.
מה לעזאזל קורה כאן.
קרה משהו חמור אם הוא רוצה להגיע באופן כלכך פתאומי.

"בראד?מה קורה כאן?"שאלתי לאחר שפתחתי את הדלת של חדרי והוא נכנס אל חדרי במהרה.
"אני צריך אותך"אמר מתקרב אליי ומנשק אותי בחוזקה.
"בראד!היי!אתה מוכן להגיד לי מה קורה?"שאלתי מתנתקת ממנו
הוא קירב אותי אליו שנית,מנשק אותי בעודי נאנחת ומרפה,מניחה את ידי על הלחי שלו.
"התגעגעתי אלייך"אמר לאחר שהתנתקנו
"הכל בסדר?"שאלתי מודאגת,מלטפת את פניו כשהוא נאנח.
"כן"אמר מחייך חיוך מזוייף
"בראד,אתה אולי עובד על מוניקה עם החיוך הזה אבל לא עליי"אמרתי
"די שגב,אין לי חשק לדבר על זה"אמר
"מה קרה?אתה מדאיג אותי"אמרתי
"הכל בסדר תרגעי"אמר
"אתה מוכן לדבר כבר?"שאלתי עצבנית
"שגב.."לחש
"בראד,דבר עכשיו."ציוויתי עליו
"זאת מוניקה.."מלמל
"מה איתה?"שאלתי לא מבינה,הלב שלי מתחיל לדפוק,אני מתפללת שזה לא מה שאני חושבת.
"שגב אני כלכך מצטער.."לחש ונאנח
"אני כלכך אוהב אותך,אני באמת לא מבין איך זה קרה"הוסיף רוטן מעט
"היא.."אמרתי מתקשה לנשום
"מוניקה בהריון"אמר מלטף את הלחי שלי,כשאני מעיפה את ידו ממני.
אנחנו מסתכלים אחד על השני,כשאני מתיישבת על המיטה ומניחה את ידי על פי.
"מה.?"לחשתי
"אני זקוק לך יותר מתמיד"אמר מתיישב לידי,כשאני מסתכלת עליו ורואה את עיניו זוהרות.
עולמי נעצר,איך הוא מצפה שאגיב?הם מצפים לתינוק,בשר ודם.תינוק שאמור להיווצר מאהבה טהורה,תינוק שאמור להיות שלנו.
איך ממשיכים מכאן?מה אומרים?שתיקה,אך ורק שתיקה.
שמעתי את פעימות ליבו בקול רם,הוא מסתכל עליי בעיניים מתחננות,מתחננות לסליחה,מתחחנות להבנה,איך אפשר להבין?איך אפשר לקבל את העובדה שהגבר שאני אוהבת עומד להיות אבא?איך יוצאים מהסיבוך הזה?
"אני לא יודעת מה להגיד"פתחתי את פי לראשונה,לאחר שתיקה ממושכת.
"תגידי שאת איתי"לחש
"אני רוצה להיות איתך,אני אוהב אותך.בבקשה אל תעזבי ותגידי שאת פה איתי.אנחנו נמצא פתרון,אל תוותרי עכשיו"אמר
"גם אני אוהבת אותך"מלמלתי והוא חייך
"תשארי איתי,אני מבטיח לך שאני לא אעזוב אותך"אמר מניח את ידו על הלחי שלי
"בראד,אני הפסדתי פה"אמרתי
"אתה עומד להיות אבא"הוספתי מחייכת
"היא צריכה אותך עכשיו,אתה לא יכול לעזוב אותה"אמרתי להסוף
"ואני צריך אותך"אמר
"אנחנו נמצא פתרון,אני לא יכול לוותר עלייך,למה את לא מוכנה להבין את זה?"שאל
"איזה פתרון?"שאלתי מגחכת
"למה אתה לא מוכן להבין שזה אבוד?"שאלתי
"כי אני לא מוכן לוותר עלייך."אמר
"את לא מבינה שאני אוהב אותך?אני רוצה אותך איתי.וכל עוד אני יודע שאת עדיין אוהבת אותי..אני לא מוכן לאבד אותך"אמר ואני נאנחתי
"אני לא יודעת מה לעשות"אמרתי בכנות
"הראש שלי מתפוצץ כבר,אני לא מסוגלת להכיל את כל זה"הוספתי
"אנחנו נהיה בסדר"אמר מסובב את ראשי כך שאני אסתכל עליו.
"רק אל תוותרי עלינו עכשיו,זה כל מה שאני מבקש.אני מבין שזה קשה,תאמיני לי שזה הרבה יותר קשה בשבילי לדעת שאני עומד להיות אבא מאישה שאני בכלל לא אוהב"לחש
התקרבתי אליו מעט,מלטפת את הלחי שלו ומניחה את שפתיי על שפתיו,כשהוא משכיב אותי לאט לאט על המיטה ועולה עליי.
הוא עבר לנשק את צווארי,כשאני נאנחת.
"בראד.."לחשתי כשהוא הניח את ידו על החזה שלי.
"אני אוהב אותך,ועכשיו גם תרגישי את זה"לחש על צווארי,משאיר שובל של נשיקות מצווארי עד לחזה שלי כשאני עוצמת את עיניי ומתמכרת לתחושה.

~תגובות יתקבלו בברכה:)
שבוע מקסים~
*כל פעם שיש רווח בין השורות זה מעבר זמן*