Lying in the snow – פרק 26 ♥

"קחי"אמר דניאל,מביא לי את כוס הקפה.
"תודה"אמרתי מחייכת אליו
"ותודה שנשארת"הוספתי לאחר כמה שניות,כשהוא מתיישב לידי ומחייך.

"היי לול"אמרתי
"שגב"אמרה מנסה לקום
"היי,אל תתאמצי עכשיו"אמרתי מחייכת
היא גיחכה ונשכבה,כשאני מסתכלת על פול שעדיין יושן.
"מתי הוא יקום?"שאלתי
"אני לא יודעת,הרופאים אמרו שבקרוב"אמרה ואני הנהנתי
"אני רואה שאת לא לבד"אמרה לאחר כמה שניות,כשאני מסתובבת ורואה את בראד ומוניקה נכנסים אחריי.
"היי לולה"אמר בראד
"איך את מרגישה?"הוסיף
"יותר טוב"אמרה בחיוך
"איך זה קרה בכלל?"שאל
"כן לול,לא ראיתם את המשאית ההיא?"שאלתי לא מבינה
"האמת שזה די בגללי"הודתה
"אני נישקתי את פול למרות שהוא אמר לי שהוא בכביש,דקה אחרי זה כבר היינו הפוכים ואיבדנו את ההכרה"הסבירה והסתכלה עליו,אוחזת בידו.
"פול שבר צלע"אמרה לאחר כמה שניות כשאני הנחתי את ידי על פי
"מה?"שאלתי
"כן,כשהתרסקנו הוא נפל לא נכון"הסבירה
"וזה לא הכל"אמרה
"מה?מה זאת אומרת לא הכל?"שאלתי המומה
"בנוסף לשבר,כמה זכוכיות נכנסו לו לבטן,בגלל זה הוא עשה ניתוח"אמרה
"אני לא מאמינה.."מלמלתי מסתכלת עליו,מתקדמת אליו ואוחזת בידו.
"כמה זמן ייקח לו להחלים?"שאלתי מסתכלת על לולה
"לפחות חודשיים.."נאנחה
"חודשיים?!"מוניקה צווחה מעט
"מוניקה"בראד אמר בעצבים
"אנחנו נתחתן שבוע הבא נכון?"שאלה מסתכלת עליו
"זה לא המקום לדון בזה"אמר
"מה?!בגלל התאונה הזאת אנחנו לא נתחתן?!"שאלה
"בראד,אין צורך לדחות את החתונה בגללנו"התערבה לולה
"זה לא בא בחשבון"אמר בראד מגחך
"אני לא הולך להתחתן בלעדייך ובלי השושבין שלי"הוסיף
"בראד אני בטוחה שתמצא שושבין אחר"אמרה לולה
"לולה,אין פה וויכוח"בראד אמר משלב את ידיו
"החתונה לא תברח לשום מקום,אני רוצה שתהיו איתי בחתונה שלי,מה כבר ביקשתי?"שאל
"ונחכה חודשיים עד שפול יחלים?אתה הרי יודע כמה זמן לקח לנו לקבוע עם האולם!"רטנה מוניקה
"אנחנו נדבר על זה בבית"אמר בראד בעודי מחייכת מעט
"טוב לול,אנחנו פה מאתמול בערב"אמרתי מצחקקת
"מה?תגידו השתגעתם?!"שאלה המומה
"טוסו הביתה!"הוסיפה
"אנחנו נחזור מחר"אמרתי צוחקת
"לכו כבר!"אמרה ואני התקדמתי אלייה,מנשקת את הלחי שלה.
"תמסרי לו שאנחנו נבוא מחר"אמרתי והיא הנהנה
"ביי לול"אמר בראד מחייך
"ביי בראד,ניפגש מחר"אמרה והוא הנהן,כשאנחנו יוצאים מחדר השיקום.
"זהו?"שאל דניאל קם מהכיסא
"כולנו עייפים,נחזור מחר"אמרתי והוא הנהן
"את רוצה שאני אקח אותך הביתה?"שאל בראד
"לא,דניאל ייקח אותי"אמרתי מחייכת
"לך,ארוסתך מחכה לך"הוספתי כשמוניקה התחילה ללכת לכיוון המעלית
"שגב.."מלמל
"ביי בראד"אמרתי והוא נאנח,מתקדם למוניקה ונכנס למעלית.
"אתה יכול להקפיץ אותי הביתה נכון?"שאלתי מסתובבת לדניאל
"ברור"אמר מצחקק בעודי מחייכת ונושמת עמוק.

"את רעבה?"שאל דניאל לאחר שהבטן שלי קרקרה
"קצת"הודתי והוא ציחקק
"רוצה ללכת לאכול משהו?"שאל
"אתה מזמין?"שאלתי
הוא צחק ופתח את האוטו,כשאנחנו נכנסים אליו והוא מתחיל לנסוע.
"לאן נוסעים?"שאלתי
"את תאהבי את המקום הזה"אמר מחייך
"אני יאהב כל מקום עכשיו אחרי האוכל המזעזע פה"אמרתי מצחקקת כשאנחנו יוצאים מהחנייה של בית החולים.
"את אוהבת בשר?"שאל לפתע
"בשר?"שאלתי לא מבינה
"כן,המבורגר וכאלה"הסביר
"האמת שכן"עניתי והוא הסתכל עליי מחייך
"יופי,אני אקח אותך לאכול את ההמבורגר הכי טעים בעיר הזאת"אמר מסתכל על הכביש
"וואוו,במה זכיתי לכבוד?"שאלתי
"בוא נגיד שזאת הזדמנות להכיר אחד את השני טוב יותר"אמר ואני הנהנתי,מסתכלת על החלון ומחייכת.

~תגובות יתקבלו בברכה!
*בכל פעם שיש רווח בין השורות זה מעבר זמן:)*
המשך יום טוב~