lying in the snow-פרק 25♥

"זוזו!"אמרתי צועקת כשהגעתי למקום,דוחפת את האנשים על מנת לראות מי הקורבן.
"אלוהים"אמרתי כשהדמעות מתפרצות כמו זרם על פניי.
זה לא יכול להיות.
הנחתי את ידי על פי,המומה ממה שאני רואה מולי.
"גברת אנחנו צריכים לפנות אותם לבית החולים,בבקשה תזוזי"אחד הרופאים אמר לי
"אני..חברה שלהם"מלמלתי כשזרם הדמעות לא מפסיק.
"הם יהיו בסדר"אמר לי לאחר כמה שניות ואני הנהנתי,מושכת באפי.
"שגב?"שמעתי קול מוכר
הסתובבתי וראיתי מישהו גבוה,בעל שיער שחור,עיניים ירוקות ומעט זיפים על פניו.
"זה אני,דניאל"אמר
"חברים שלי.."לחשתי כמעט ללא קול,כשהוא מסתכל עליי המום ומושך אותי לחיבוק,בעודי מתפרצת בבכי מר.

"התקשרת אליו כבר?"שאל,מתיישב לידי ומביא לי כוס קפה.
"תודה"אמרתי לוגמת מהכוס
"כן,הוא וארוסתו בדרך"הוספתי נאנחת
"יהיה בסדר,שמעת את הרופאים"אמר
"כן..מה שמדאיג אותי עכשיו זה איך זה יכול להיות"אמרתי
"הרי הלכתי לשם כי חשבתי שזה בראד,ומסתבר שאלה לולה ופול"מלמלתי
"זה קורה שגב,את לא תמצאי הסברים לזה,אל תשברי את הראש"אמר ואני נאנחתי
"איך זה קרה להם..הם תמיד כלכך נזהרו בכל מה שקשור לנהיגה"אמרתי
"שגב,המשאית ההיא נכנסה בהם,הם לא אשמים בתאונה הזאת"אמר
"זה פשוט כלכך מוזר,זה הכל"אמרתי והוא הנהן
"העיקר שהם בסדר,יכל להיות הרבה יותר גרוע"אמר
"היא בסדר,הוא עדיין בחדר הניתוח"אמרתי מסתכלת עליו
"את סתם מכניסה את עצמך לסרטים,הוא יהיה בסדר"אמר ואני הנהנתי,נושמת עמוק ומנסה להירגע.
"שגב?"שמעתי צעקה
סובבתי את ראשי לכיוון הצעקה,רואה את בראד מתקדם אליי ומוניקה מאחוריו.
"בראד.."לחשתי קמה מהכיסא,נותנת את כוס הקפה שלי לדניאל.
התקדמתי אליו,בעודי מתחילה לבכות ואפילו לא יודעת למה.
הוא חיבק אותי בחוזקה,כשאני מניחה את ראשי על צווארו ומיבבת.
"שש..הכל בסדר"אמר מחזק את החיבוק.

"כמה זמן אתם כבר פה?"שאלה מוניקה
"8 שעות בערך"עניתי
"והוא עדיין לא יצא מהניתוח?!"שאלה
אני הנהנתי והיא נאנחה
"מה נעשה עם החתונה עכשיו?"פנתה לבראד
"מה?"שאל מגחך
"החתונה עוד שבוע וחצי,הם לא יספיקו להתאושש"אמרה
"תגידי את רצינית?את באמת חושבת שהחתונה זאת הדאגה שלי עכשיו?"שאל
אני גיחכתי מעט,מסתכלת על דניאל ורואה שהוא מגלגל את עיניו.
"אחות!!הוא לא נושם!"שמעתי לפתע צעקה מחדר הניתוח,כשאני קמה ובראד אחריי.
הסתכלתי על חדר הניתוח,רואה את הרופא עומד ליד הדלת וצועק לאחות.
"מה קרה?!"שאל בראד את הרופא
"אתם המשפחה שלו?"שאל
אנחנו הנהנו כשהוא נאנח
"הוא לא נושם,אנחנו עושים את המיטב"אמר
"מה זאת אומרת לא נושם?מה אתה אומר לי עכשיו?"שאל בראד עצבני
"שכדאי שתתפללו"אמר הרופא חוזר לחדר הניתוח,כשהאחות שלה הוא קרא נכנסת גם היא.
"בראד.."לחשתי כמעט ללא קול
"הוא יהיה בסדר,אני מבטיח לך"אמר מושך אותי לחזהו,כשאני נושמת עמוק.
"אתם רוצים לשתות משהו?"שאל דניאל לפתע
אני ובראד התנתקנו אחד מהשני,כשאני מהנהנת והוא מחייך.
"מוניקה,בואי איתי,נקנה לכולם קפה חם"אמר דניאל כשהיא קמה מהכיסא והולכת אחריו.
הסתכלתי עליהם הולכים,נעלמים מטווח הראיה שלי.
בראד חיבר את שפתיו לשפתיי,כשאני מניחה את ידי על הלחי שלו ולא נותנת לו להתנתק לרגע.
"אני אוהב אותך."אמר לאחר שהתנתקנו
"הוא יהיה בסדר,תסמכי עליי"הוסיף לאחר כמה שניות,כשאני מהנהנת והוא מנשק את המצח שלי.
"איפה היית?אתה יודע איך דאגתי?"שאלתי
"שגב.."אמר נאנח
"מגיע לי הסבר"אמרתי והוא הנהן
"קניתי למוניקה פרחים"אמר
"מה?"שאלתי מגחכת
"כדי שלא תחשוד,לא הייתה לי ברירה"אמר ואני התיישבתי על הכיסא.
"פרחים.."מלמלתי
"שגב,ידענו שזה מה שיקרה מההתחלה"אמר מתיישב לידי
"זה יותר מידי.."לחשתי
"אני יודע,אני מצטער"אמר
"תאמיני לי שאני מת שהכל ייגמר"הוסיף אוחז בידי
"אז תודיע לי מתי זה יקרה"אמרתי משחררת את אחיזתו מידי,רואה את דניאל ומוניקה מתקרבים אליינו עם כוסות הקפה.
"קחי"אמר דניאל,מביא לי את כוס הקפה.
"תודה"אמרתי מחייכת אליו
"ותודה שנשארת"הוספתי לאחר כמה שניות,כשהוא מתיישב לידי ומחייך.

~לא לשכוח להגיב^^
*בכל פעם שיש רווח בין השורות זה מעבר זמן:)*
חג שמח לכולם~