lying in the snow – פרק 23♥

"למה את עושה לי את זה?למה את לא יכולה להגיד לי שיש עוד סיכוי?למה את מוותרת כלכך מהר?"שאל
"כי אני יודעת איך זה ייגמר"אמרתי
"את לא יודעת"אמר מצמיד אותי אליו ומנשק אותי בחוזקה,כשאני מנסה להתנתק ממנו אך מרפה לאחר כמה שניות,יודעת שזאת תהיה הנשיקה האחרונה שלנו ומניחה את ידיי סביב צווארו.
הוא דחף את לשונו לפי,בעודי מקבלת אותה בברכה.
הוא הרים אותי כך שרגליי כרוכות סביב מותניו,מתיישב על הספה כשאני עליו.
הוא התנתק ממני לאחר כמה שניות ונישק את צווארי,בעודי נאנחת ומלטפת את קצוות שיערו,עוצמת את עיניי.
"שגב"לחש על צווארי
"בראד,אתה לא חושב שדיברנו מספיק?"אמרתי מרימה את ראשו,כשהוא מחייך חיוך רחב ומנשק אותי,תופס את ישבני.

"אלוהים"אמר יורד ממני ונשכב לצידי,מתנשפים ומסתכלים אחד על השני
"אני לא מאמינה שזה מה שפספסתי כל השנים האלה"אמרתי מצחקקת לאחר שהסדרנו את נשימותינו,נשכבת על הבטן
"אחרי זה?אין מצב שאני מוותר עלייך"אמר מחייך ומלטף את ידי
"ומה בדיוק נעשה?שנינו לא רוצים שהיא תפגע"אמרתי והוא הנהן
"אני אחשוב על משהו,אני לא יכול להתחתן איתה בידיעה שאני אוהב אותך"אמר וחיוך גדול עלה על פניי.
"רגע,מה עם דניאל?"שאל
"בראד,אין שום דניאל"אמרתי והוא הסתכל עליי במבט לא מבין
"אמרתי את זה כי הייתי עצבנית,רציתי לגרום לך לקנא"הודתי מובכת מעט
"בואנה את רעה"אמר ואני גיחכתי
"את יודעת כמה סבלתי בגלל השטות הזאת?!"הוסיף
"זאת הייתה המטרה"אמרתי והוא גלגל את עיניו
"אז מה עכשיו?"שאלתי
"עכשיו?"שאל
"עכשיו מגיע לי פיצוי על זה שסבלתי סתם"אמר מסתובב אותי ועולה עליי,בעודי מצחקקת ומנשקת אותו.

"אני אדבר עם מוניקה,אני אבטל את החתונה"אמר כשאנחנו עומדים ליד האוטו שלו
אני הנהנתי והוא חייך,מנשק את המצח שלי.
"אני חייב לזוז,היא תהרוג אותי"אמר ואני ציחקקתי
"לך,אנחנו נדבר כבר אחר כך"אמרתי והוא הנהן
"לאן את חושבת שאת הולכת?"שאל לאחר שהסתובבתי והתחלתי להתקדם לדלת של ביתי.
"הביתה?"שאלתי מסתובבת אליו
"בואי הנה"אמר מושך אותי ומצמיד את שפתיו לשלי,כשאני מחייכת ומניחה את ידי על הלחי שלו.
"אני אדבר איתך בהקדם האפשרי,תחכי לשיחה ממני"אמר לאחר שהתנתקנו.
אני הנהנתי והוא נכנס לאוטו שלו,מתניע ומתחיל לנסוע,בעודי מחייכת חיוך רחב ונכנסת הביתה.

"דניאל?היי"אמרתי כשהוא ענה לי
"שגב,מה קורה?"שאל
"אמ תשמע"אמרתי מצחקקת
"אני לא אצטרך את העזרה שלך למרות הכל"אמרתי
"מה?למה?"שאל לא מבין
"הכל יסתדר"עניתי
"אני שמח בשבילך!חבל רציתי מאוד להכיר אותך"אמר ואני חייכתי
"אנחנו עדיין יכולים לצאת לאנשהו אם מתחשק לך"אמרתי
"אני אשמח!"אמר
"דניאל,אני כבר חוזרת אלייך"אמרתי רואה את בראד בממתינה
"אין בעיה"אמר ואני העברתי את השיחה לשיחה של בראד.
"בראד?"עניתי
"שגב"שמעתי את קולה של מוניקה וגלגלתי את עיניי
"מה?"שאלתי
"את יודעת אולי איפה בראד?"שאלה
"לא למה?"שאלתי לא מבינה
"כי הוא עדיין לא חזר"אמרה
"מה?"שאלתי מודאגת
"שגב,אני חושבת שקרה לו משהו,אני דואגת"אמרה ואני נשמתי עמוק
"מוניקה תרגעי,אני בטוחה שהוא יגיע בקרוב,אם הוא לא יגיע עוד חצי שעה תתקשרי אליי"אמרתי
"אוקי,אם תדעי משהו בבקשה תתקשרי אליי"אמרה
"אין בעיה"אמרתי וניתקתי,מרגיעה את עצמי בכך שיכול להיות שהוא נתקע בפקק.
"הלו?"שאלתי חוזרת לשיחה של דניאל
"וואוו,את לא מבינה מה ראיתי עכשיו"אמר
"מה?"שאלתי
"הסתכלתי עכשיו סתם מהחלון והייתה פה תאונה קטלנית!איזה משאית נכנסה עכשיו במישהו"אמר והלב שלי התחיל לדפוק
"מה?"שאלתי עוצרת את נשמתי,מתפללת שמדובר רק בצירוף מקרים.

~בכל פעם שיש רווח בין השורות זה מעבר זמן:)
תגיבו מה דעתכם!
שנה טובה לכולם וחג שמח!~