lying in the snow-פרק 21 ♥

"מה אכפת לך,תלכי"אמרתי
"את חושבת?"שאלה
"ברור,לא תהיה לך עוד הזדמנות"אמרתי
"קדימה תרשמי לו שכן"הוספתי
"אוקי"אמרה מקלידה כשאני מחייכת חיוך רחב,לפחות היא מאושרת.

"שגב!!שגב!!"לין צעקה כששמעתי את הדלת של הבית נסגרת.
"חכה רגע דניאל"אמרתי פותחת את הדלת של חדרי
"אני כבר יורדת!"צעקתי
"הלו?"אמרתי חוזרת לשיחה
"בקיצור,מתי החתונה אמרת?"שאל
"עוד שבועיים"אמרתי
"אין בעיה,אני אגיע"אמר ואני חייכתי חיוך רחב
"יואו אתה לא מבין איך אתה מציל אותי,תודה!"אמרתי
"אין בעיה!לכי תדעי אולי יהיה בין ההורים שלנו משהו ונהפוך למשפחה"אמר ואני צחקתי
"הו,הלוואי"אמרתי
"אני חייבת ללכת,היא בדיוק חזרה מהדייט"אמרתי
"אין בעיה,להתראות"אמר מנתק את השיחה,בעודי נושמת לרווחה.
ירדתי למטה,מסתכלת על לין כשהוא נשכבת על הספה ומחייכת חיוך רחב.
"מה?"שאלתי לא מבינה
"הוא גבר כלכך מקסים,תראי איזה פרחים מדהימים הוא הביא לי!"אמרה מצביעה על המטבח
הצצתי במטבח,רואה את הכלניות היפיפיות שמונחות בתוך אגרטל.
"ועוד הפרחים האהובים עלייך"אמרתי מחייכת
"הוא לא שוכח שום דבר"אמרה
"אני שמחה בשבילך"אמרתי
"נו?הוא הסכים?"שאלה
"כן!לין איזה מזל יש לי את פשוט לא מתארת לעצמך,איך זה ייתכן בכלל שלבן של סטיבן קוראים דניאל?!אני אומרת לך זה הגורל שהפגיש בינך לבינו ומציל לי את התחת"אמרתי והיא צחקה
"לא ישימו לב להבדל של הגילאים?"שאלה
"לא נראלי,הוא בסך הכל בן 23,חוץ מזה בראד לא ישים לב לכלום,הוא מתחתן באותו יום שכחת?"שאלתי
"את עדיין אוהבת אותו אה?"שאלה
אני נאנחתי והתיישבתי לידה
"את מבינה?הגבר הראשון שאהבתי אי פעם וגם הוא לא יהיה שלי בסוף,כנראה שאני מיועדת להישאר לבד"אמרתי
"אל תחשבי על זה בכלל שגב,תמיד יש הזדמנויות לאהוב,הגבר שלך עדיין שם בחוץ"אמרה ואני גיחכתי
"אני עוד מעט בת 30 איזה גבר לין"אמרתי והיא גלגלה את עינייה
"שכחתי עם מי אני מדברת"הוספתי וקמתי מהספה
"אני הולכת להכין אוכל,את רוצה משהו?"שאלתי
"לא,שכחת שהלכתי למסעדה?"שאלה
"שכחת שהלכתי למסעדה?"חיקיתי אותה והתקדמתי למטבח,כשהיא מצחקקת.
"למה לא לין,תמשיכי לזרוע מלח על הפצעים"אמרתי מוציאה מהמקרר עגבנייה ומלפפון בשביל להכין סלט.

"הלו?"שאלתי
"כן?"מוניקה ענתה לי
"היי מוניקה,בראד התקשר אליי לפני חצי שעה בערך,את יודעת אולי מה הוא רצה?"שאלתי
"שגב,אולי תפנימי כבר שהוא מתחתן?די כבר נמאסת.תפסיקי להתקשר ותפסיקי לטרטר אותו"אמרה ואני גיחכתי
"סליחה?"שאלתי
"זה הוא שמחפש אותי מתוקה"הוספתי
"שגב תפסיקי כבר,את לא רואה שהוא מסתובב איתך ומדבר איתך מרוב רחמים?ברגע שאנחנו נתחתן פתאום לא יהיה לו זמן אלייך,את תתקשרי והוא יסנן,עד שהוא ינתק איתך קשר לתמיד.עכשיו כשאת יודעת את זה למה שלא תעשי את הצעד הראשון ותפסיקי להתקשר אליו?"שאלה
"מוניקה,את כלכך חיה בסרט"אמרתי צוחקת
"למרות שאני יודעת שלא תעשי את זה,תודיעי לו שהתקשרתי.אני בכל מקרה אתקשר עוד שעה ככה שאין לך מה להסתיר ממנו"אמרתי
"אין לך למה להתקשר,הוא שכח את הפלאפון בבית"אמרה
"ולאן הוא הלך?"שאלתי
"לא עניינך"אמרה ואני גלגלתי את עיניי
"מאוד בוגר"אמרתי מנתקת את השיחה
"שגב,בואי רגע"לין אמרה
"משהו דחוף?"צעקתי
"כן,בואי"היא צעקה ואני נאנחתי,פותחת את הדלת ויורדת למטה.
"תראי מי כאן"אמרה כשאני יורדת באיטיות במדרגות,רואה אותו עומד בדלת ומחייך.
"מה אתה עושה פה?"שאלתי לא מבינה
"אנחנו יכולים לדבר?"שאל

כל פעם שיש רווח בין השורות זה מעבר זמן:)
לא לשכוח להגיב^^
שבת שלום!