Lying in the snow – פרק 17♥

"הוא מתחתן."
"מה?"שאלה לין
אני הנהנתי והיא חיבקה אותי בחוזקה,בעודי נושמת עמוק.
"את בסדר?"שאלה
אני הנהנתי ועליתי למעלה,לוקחת איתי את המעטפה.
נכנסתי לחדרי,סוגרת אותו ונשענת על הדלת.
'אל תתני לזה לשבור אותך' אני אומרת שוב לשוב בראשי,לא נותנת לדמעות לצאת .
אני מתבוננת בדף שנמצא מולי,מתיישבת על הרצפה ומניחה את ידי על המצח,מבינה שאיבדתי אותו לנצח.

"מה את הולכת לעשות?"שאלה לין
"אני לא יודעת"אמרתי נאנחת,מסתכלת על ההזמנה.
"מה את מציעה לי לעשות?"שאלתי
"אני חושבת שזאת הזדמנות להשלים,הוא עשה את הצעד הראשון ושלח לך הזמנה,עכשיו תורך"אמרה לין
"מה לעשות?להתקשר אליו באמצע שום מקום?אני יודעת שאנחנו נשתוק כל השיחה"אמרתי
"לפעמים השתיקה היא זאת שפותרת מצבים כאלה"היא אמרה ואני הנחתי את ההזמנה על השולחן,נושמת עמוק ומוציאה את הפלאפון מהכיס.
"אני אשאיר אותך לבד"אמרה ואני הנהנתי,כשהיא יוצאת מהחדר שלי ואני מחפשת את המספר של בראד באנשי קשר.
לוחצת על השם שלו,מניחה את הפלאפון על האוזן ונושמת עמוק.
"הלו?"מוניקה ענתה לי
"היי מוניקה"אמרתי מגלגלת את עיניי
"מי זאת?"שאלה
"שגב"אמרתי מופתעת מכך שבראד מחק אותי מהאנשי קשר שלו
"הו היי שגב,בראד לא פה"אמרה
"איפה הוא?"שאלתי
"הוא יצא"ענתה לי
"לקנות חליפה"הוסיפה
"את יודעת שאנחנו מתחתנים?"עקצה אותי
"כן,את לא יודעת שקיבלתי הזמנה?"שאלתי עוקצת אותה בחזרה
"אה באמת?"שאלה
"כן,מה בראד לא סיפר לך?"שאלתי
"לא"השיבה ואני חייכתי
"טוב,את יכולה למסור לו שהתקשרתי?"שאלתי
"כן,ברור"אמרה
"בייב?עם מי את מדברת?"שמעתי את קולו של בראד
"אף אחד"מוניקה אמרה והשיחה התנתקה.
הסתכלתי על הפלאפון המומה אך עצבנית בעיקר,האישה הזאת מנתקת את בראד ממני לחלוטין.
החלטתי לא לוותר לה,להתקשר שוב.
חייגתי את המספר שנית,מחכה למענה בעוד שרגלי קופצת מעט.
"הלו?"
"היי"אמרתי כשליבי החל לדפוק במהרה
"שגב?"שאל
"כן"עניתי
"אני כלכך שמח לשמוע אותך"אמר ואני חייכתי חיוך רחב
"גם אני"השבתי
"קיבלת את ההזמנה?"שאל
"כן,קיבלתי"אמרתי והחיוך ירד מפניי בין רגע.
"אני רוצה שתבואי"אמר
"בואי נשכח ממה שקרה שגב,אני מתחתן בקרוב ואין שום דבר שיותר ישמח אותי מזה שאת תגיעי"הוסיף
"אני לא יודעת בראד"מלמלתי
"אל תגרמי לי להתחנן אלייך"ביקש ואני נאנחתי
"אני יכולה לבוא עם מישהו?"שאלתי
"שלחתי הזמנה לפול אם לזה את מתכוונת"אמר
"לא,לא לזה התכוונתי."אמרתי
"הו,יש לך מישהו?"שאל באיטיות
"כן"עניתי בחיוך כששמעתי את שאלתו,זה מפריע לו.
"אה,אמ אוקי"אמר
"איך קוראים לו?"שאל לאחר כמה שניות
"אמ..קוראים לו דניאל"אמרתי זורקת שם
"יפה,אני שמח בשבילך"אמר ביבשות מוחלטת
"אז נתראה עוד חודש וחצי?"שאלתי
"לא,למה שלא ניפגש השבוע?"שאל
"השבוע?"שאלתי מבולבלת
"כן,אני צריך ללכת לקנות חליפה,אם תרצי תוכלי לבוא ונחפש ביחד"אמר
"לא קנית כבר חליפה?"שאלתי לא מבינה
"לא,למה?"שאל
"סתם"אמרתי מבינה שמוניקה שיקרה לי.
"אז סגרנו?נלך ביחד?"שאל
"באיזה יום?"שאלתי
"רביעי"השיב
"אני אבדוק אם אין לי תוכניות באותו יום,אם לא אז נלך"אמרתי
"אין בעיה,אז נדבר כבר מחר?תודיעי לי?"שאל
"כן"עניתי באה לנתק
"שגב"שמעתי את קולו שנייה לפני שניתקתי
"כן?"שאלתי
"אני שמח שאת באה"אמר מנתק,בעודי נשכבת על המיטה ומניחה את ידי על המצח.
דניאל?איפה אני אמצא בחור בשם דניאל?

~תגיבו מה דעתכם:)
שיהיה לנו ערב מקסים~