Love Twins – פרק 43

קלייר קמה במהירות כשהדלת נפתחה, היא ידעה מי הולך להיכנס. "מיקוטו! קאי!" קלייר רצה בבכי לעברם, מיקוטו רץ לעברה ראשון וחיבק אותה. "את בסדר?" מיקוטו ליטף לה את השיער, היא הנהנה וחיבקה אותו בחוזקה, "שמענו מה אוסטין עשה" קיי רץ אליהם, קלייר הביטה בו, באחיה התאום. "קאי..קאי!" היא עזבה את מיקוטו וחיבקה את קיי. 'היא קוראת לי עכשיו קאי, כנראה היא לא יכולה לעזוב את העובדה הזו..' קיי חשב בעצב. "אני מצטערת! אני מצטערת שהייתי כל כך אנוכית! עשית את זה לטובתי! סליחה!" היא קימטה את חולצתו, הוא חיבק אותה וליטף את שערה, "זה בסדר, אני סולח לך, זו לא הייתה אשמתך, זו אשמתו של אוסטין" קיי חייך כדי להרגיע אותה. "רן, הגעת! איפה דייסון?" לוציפר חייך,"מציל את פין יחד עם סם, בפעם האחרונה שדיברתי איתו הוא התחיל לקלל את סם" רן צחקק "פין נפגע?!" קלייר דאגה, "אל תדאגי, סם ודייסון הלכו, יהיה בסדר" רן חייך, קלייר הנהנה. "אתה שמת את העקבים?" מיקוטו הביט באביו במבט אדיש, העקבים היו דקים וגבוהים. "הם חדשים, נחמד ששמת לב" לוציפר חייך. "הם יפים עלייך" קלייר צחקקה, לוציפר תמיד עודד אותה בהתנהוגותו הילדותית אך הבוגרת. "רואה מיקוטו! קלייר מבינה" לוציפר גיחך, הוא ניסה לעודד את האווירה, הספיק לו אווירת המוות שהאדס הביא איתו. "אני אביא לכם תה" לוציפר גיחך, הוא יצא מהחדר בזמן שכולם התיישבו בכורסאות. "פעם ראשונה שלך בבית של אביך?" האדס הביט במיקוטו. "כן.." מיקוטו הנהן. "האדס, איך פרפרסונה?" רן חייך, "היא בסדר" האדס ענה באדישות, הוא לא אוהב לדבר עם אנשים. "קלייר, הוא פגע בך? עשה לך משהו?" מיקוטו שאל בדאגה, ברגע שרן אמר למיקוטו וקיי על השיחה ומה שאוסטין עשה הם מיד נמלאו בדאגה ופחד על קלייר. "הוא לא הצליח לעשות בה את זממו כי הופעתי במהירות" לוציפר נכנס עם מגש תה, הוא התיישב ליד האדס. "בלי לוציפר כבר הייתי אבודה" קלייר חייכה, מיקוטו ליטף את שערה של קלייר. "תודה, אבא" לוציפר השפיל מבט, "אין צורך להודות לי" לוציפר נופף במניפתו. "אתה יודע כבר שאני אעשה הכל כדי שהיא תהיה בטוחה" הוא חייך בזמן שהביט בקלייר, הוא רצה לשמור עליה, כדי לחפות על העובדה שלא שמר על אף אחד מילדיו במשך השנים. "האדס, יש לי שאלה" קיי אמר לאחר שתיקה קצרה שהייתה, "מהי?" האדס הביט בו באדישות, "האם ידעת ש-" קיי מלמל והאדס הנהן במהירות "ידעתי שאמא שלך תמות, אני יודע על כל מי שעומד למות, אבל זמן הידיעה הוא קצר, ועל פי החוק אסור לי למנוע מוות" האדס סגר את מניפתו, עיניו הסגולות חדרו לקיי. "למה אסור למנוע מוות?" קיי השפיל מבט, מרגיש לא בנוח עם מבטו האדיש והחודר של האדס. "מוות, הוא חלק מהטבע, כל אדם מת במרוצת השנים, מרצח, מאונס, ממחלות ובמקרה הטוב ביותר מזקנה" האדס נאנח, "מוות הוא חלק מגורל, גם אם תמנע אותו פעם אחת, הוא יחזור בפעם השנייה בדרך קשה יותר, אסור לי להתעסק עם הטבע" הוא אמר, "אומר מי שחטף את הבת של אלת הקציר והתבואה, היא קשורה לטבע, ואתה די התעסקת איתה" לוציפר גלגל עיניים, "איך אתה יכול להיות אדיש כשמדי יום מגיעים אלייך אנשים מתים? נשמות עצובות?" קיי הביט בהאדס, מעוצבן מקור הרוח שלו כשדיבר על מוות. "קיי, אני אל המוות, אני חייתי פה מאז שהעולם נברא, אני רגיל לראות אנשים מתים" האדס גיחך, משועשע מהכעס של קיי עליו. "האדס, אם יש את דמטר, יש את פרפסונה ויש אותך, זה אומר שגם יש את שאר האלים?" קלייר חייכה, מנסה לשנות נושא כדי להרגיע את האווירה. "כמובן שיש עוד אלים, אבל מה שהספרים העלובים שלכם מספרים בכלל לא נכון" האדס הרים את ראשו, כמתנשא מעל בני האדם, "חוץ מהמידע על החטיפה של אישתך" לוציפר גיחך, אהב לעקוץ אותו בעניין הזה. "זאוס אולם אל הברקים והרעמים, אבל הוא כלל לא מלך האלים, כי אם אלוהים עצמו הוא השולט בכולם" האדס הסביר במבט אדיש, לוציפר גילגל את עיניו למשמע השם הזה. "הוא חושב שהוא יכול לשלוט בכולם" לוציפר מלמל לעצמו, "לוציפר, אתה נשלכת לגיהינום כאשר מרדת באחיך, אני לא רואה אי צדק פה, אתה יודע את החוקים של כל מלאך" האדס נשאר קר רוח לכעס של לוציפר, הוא התרגל עם השנים. "אי צדק זה כשהוא שולח מלאכים להרוג ולהרחיק את הנשים והילדים שלי ממני, במשך כל השנים האלו" לוציפר אמר בשקט, עיניו שידרו כעס ועצב בו זמנית. האדס שתק, כמסכים עם דעתו של לוציפר. "רגע אחד! אם אתה אח של אלוהים, אז הוא…" מיקוו קיבל צמרמורת. "הוא דוד שלך, ממליץ לך לא לראות אותו אף פעם, אם אתה רואה בחור ברחוב עם שיער בלונדיני ארוך, אסוף בקוקו, עיניים כחולות ולרוב לבוש בבגדים לבנים. או שתתעלם ממנו או שתברח" לוציפר איגרף את ידיו, "זה מה שאתה עושה כל חייך" האדס הביט בו, "האדס, אל תיכנס לדברים שאתה לא אמור" לוציפר הביט בו בכעס. "לוציפר, האדס, זה לא מנומס להתחיל לריב כשיש לכם אורחים" רן צחקק, הוא דיבר לאחר שתיקה מרובה בזמן שצפה בהם. שניהם נאנחו יחד, "קיי, הבאת את המכתב לקלייר?" לוציפר נרגע, קיי הנהן והביא את המכתב לקלייר, "קלייר, זה מכתב, מאמא לפני שהיא מתה" קיי הביט בה בעצב, קלייר הנהנה והחלה לקרוא את המכתב.

לאחר הקריאה היא החלה לבכות, קיי חיבק אותה במהירות, "קאי, היא מתה על ידי…על ידי אבא?" קלייר הביטה בו, קיי הנהן בעצב. "אוסטין, עשה את כל זה, הוא גם סיפר לך עליי, כדי שתגיעי למצב שהיית" קיי הביט בה וליטף את לחיה. "אבא, הרג את אמא" קלייר מלמלה והשפילה מבט, כמה ספרים מאחד המדפים נפלו. "זו הייתי אני עכשיו?" קלייר הביטה על הספרים, "אמא רשמה, שאבא הזריק לי כוח מסויים" היא מלמלה עוד פעם, "קלייר, יש לך שני כוחות חבויים, אחד שהורס דברים ואחד שמתקן אותם, מחייה אותם" לוציפר נאנח, "אמא הזריקה לי את הכוח השני, היא רשמה את זה" קלייר הביטה שוב במכתב. "לפני שקראת לי בדקתי במראה מה עוד אוסטין מתכנן, נראה שהוא גם ביצע ניסוי על אחת מהמשרתות אבל היא מתה במהלכו" האדס השפיל מבט. "צריכים לעצור אותו, לצערנו הרב יש רק דרך אחת, להרוג אותו" לוציפר התרומם, "לא! אל תהרגו אותו! אחרי הכל הוא אבא-" קלייר צעקה אך קיי צעק עליה חזרה, "איך את יכולה לקרוא לבן אדם המגעיל הזה אבא?! אחרי מה שהוא עשה לך! אחרי מה שהוא עשה לאמא!" קיי צעק, "קיי, היא גדלה איתו מאז ומתמיד, והכל קרה לה מהר כל כך, היא עדיין מבולבלת" רן אמר ברוגע, מנסה להרגיע את הרוחות, "הצד הרע שבו מתגלה בפניה רק עכשיו, על אף כל מה שהיא עברה איתו, היו לו צדדים של חום שקלייר חוותה" רן נאנח, מביט בקלייר הרועדת. "קלייר, אנחנו צריכים להפסיק אותו, מאז ומתמיד היינו צריכים, אבל לא עשינו את זה בגללך, עכשיו כשאת יודעת, אנחנו חייבים להרוג אותו" רן אמר ברצינות, "ואני יודע שזה ישמע מטורף, אבל את צריכה לעזור לנו בזה, אנחנו צריכים אותך" רן הביט בעיניה, היא הנהנה. "בסדר" היא מלמלה משפילה מבט בעצב. עדיין ידיה רועדות. "אבל קודם את צריכה לשלוט בכוחות שלך" לוציפר התיישב בחזרה, "אבל איך בדיוק נאמן כשאפילו אנחנו לא יודעים את העוצמה של הכוחות" מיקוטו הסתקרן, "יש רק דרך אחת, נצטרך לקרוא לו" האדס ניפף במניפתו, "לא הוא" לוציפר גילגל את עיניו, נראה היה שלוציפר שונא המון אנשים. "נקרא למכשף לוק" האדס אמר, לוציפר כיסה את פניו בידו כששמע את השם הזה.