Love Twins – פרק 38

קיי רץ לעבר אימו השוכבת חיוורת וקרה ברצפה. "אמא! אמא!" הוא חיבק אותה, משאיר את העובדה שהיא מלאת דם מאחור. הקימונו שלו התמלא בדם שלה, עיניה היו עצומות וחיוכה התפרש לאורך כל פרצופה. "מיקוטו! הוא עשה לה את זה! אוסטין הרג אותה!" קיי בכה, הוא המשיך לקרוא בשמה של אימו שוב ושוב. מיקוטו הביט בקיי, מבטו מלא רחמים. "התקשרתי למשטרה, הם אומרים שזה לא עניין שלהם.." מיקוטו התיישב ליד קיי וליטף את שערו. "מה?! איך זה יכול להיות! נעשה פה רצח!" קיי צעק. מישקוטו הרגיע אותו, מנסה להפסיק את הרעידות שהיו בגופו של קיי. "משהו קרה שם, במשטרה, מה שזה לא יהיה, אוסטין גרם לכך שלא יבואו אחריו. הוא יעשה הכל בשביל זה" מיקוטו אמר במבט רציני. "מיקוטו, למה הוא עושה את כל זה?! מה כל כך מהנה להרוג את אהובתו לשעבר? מה כל כך מהנה לגרום לכולם ייסורים?" קיי שם את ראשו בכתפו של מיקוטו. "אתה רוצה שאתקשר לקלייר?" מיקוטו מלמל, קיי נד לשלילה. "לא, זה רק ילחיץ אותה והיא בטח כבר ישנה.." קיי נאנח. "מיקוטו, מה יקרה עכשיו? מה נעשה? התוכנית של אוסטין, היא הרבה מעבר לקלייר ואליי, היא מעבר להכל" קיי הביט במיקוטו, עיניו היו אדומות מבכי. "קודם כל אתה צריך מקום לגור מעתה והלאה, והמקום הזה יהיה הבית שלי. דבר שני אנחנו נעשה הלוויה, כמו שצריך לאמא שלך, מגיע לה את הטיפת כבוד הזו שהיא לא קיבלה הרבה זמן" מיקוטו חייך חיוך קטן, מנסה להרגיע את קיי. "מצטער להפריע ברגע האינטימי שלכם…יחד.." דייסון נאנח, מביט על שניהם יושבים כמו זוג אוהבים מול גופתה של רוז. "האמבולנס פה, עוד מעט יקחו את הגופה" דייסון התקרב אליהם ועזר להם לקום. "קיי, תיקח את הדברים החשובים לך ותשים אותם במזוודה, אתה תגור אצלנו" רן חייך, למרות האלונקה שעברה לידו, למרות המצב הקשה שקיי נמצא בו, הוא המשיך לחייך כי ידע שזה יסתדר, שאוסטין לא יקבל מה שהוא רוצה. קיי הנהן, דייסון לקח את קיי לחדרו כדי לארגן את הדברים, "רן, עוד כמה זמן, נצטרך להתמודד עם אוסטין, הוא גורם… כל כך הרבה סבל..לכולם" מיקוטו אמר בכעס, הוא רעד מעט, ציפורניו התארכו אך מיד חזרו למצבן הקודם. רן חיבק את מיקוטו. "הכל יהיה בסדר מיקוטו, בקרוב מאד, הכל יסתדר" רן ליטף את שערו של מיקוטו בזמן שנשם בכבדות. 'הכוחות שלו אמורים להשתחרר בקרוב' רן נאנח. כאשר דייסון וקיי חזרו רן לקח את כולם לבית החולים. קיי המשיך לרעוד כל הדרך בבכי. מיקוטו ראה כמה חסר אונים הוא, לאבד את משפחתו היחידה במהירות כזו, הוא ליטף את גבו של קיי כדי לנחמו. "מיקוטו..אני רוצה להרוג אותו! להרוג את האיש הזה! המפלצת! אני רוצה להרוג אותו…" קיי מלמל את אותו המשפט כמה פעמים עד שנרדם.

קיי הביט בקבר הקר שהיה מולו. "אמא, יש לה חיים הרבה יותר טובים למעלה" הוא מלמל. "מיקוטו, לא הגיע לה כל מה שהיא עברה! היא סבלה כל כך הרבה, אבל היא לא הראתה את זה, היא תמיד הראתה לי שהכל בסדר" קיי רעד, "אם…אם רק היא הייתה אומרת לי הייתי מונע ממנו להרוג אותה! הייתי הורג אותו לפני שיספיק לפגוע בה!" עיניו התכווצו כאשר דיבר על אוסטין. "קיי, מצאתי את המכתב הזה, בזמן שחיכינו לך ולדייסון, לצד הטלוויזיה מצאתי את זה" מיקוטו נתן את המכתב לקיי, 'לקיי' היה רשום על המכתב. קיי פתח במהירות, במכתב היה מסופר על כל העבר עם קלייר, והסיבה לגירושין. בסוף היה רשום: 'ואפילו עם כל הדברים הנוראיים שהוא עשה, אני אוהבת אותו,תמיד אוהב אותו. אני מצטערת קיי, על כך שאני לא מוכנה להרפות ממנו, אני מצטערת על כך שנטשתי את קלייר כשהיא הייתה צריכה אותי יותר מכל. כשיגיע הזמן, אני רוצה שקלייר תקרא את זה. כדי שתדע את הכל'. קיי החל לבכות שוב לקריאת הדברים הללו. "אמא…תודה, על הכל" הוא מלמל בחיוך עצוב.
אוסטין חיכה עד שכל האנשים יצאו מבית הקברות, הוא ראה מרחוק את קיי ומיקוטו נכנסים למכוניתו של רן. 'הגיע הזמן שאני אכנס..' אוסטין יצא, הוא החזיק בידו זר ורדים בצבע כחול 'היה קשה למצוא ורדים מהסוג הזה' נאנח אוסטין בעצב, הוא התקרב אל הקבר של אהובתו. "רוז… לבסוף הגעת לכאן, מתת למענם…" אוסטין התיישב מול הקבר, עיניו שידרו עצב. "רוז, הבאתי לך ורדים כחולים, בצבע הכי אהוב עלייך, אני מצטער שלא..שלא יכולתי להגן עלייך" הוא שם את הורדים על הקבר. "גם כשמתת, חייכת, כגססת למוות, למה רוז? למה חייכת? למה מתת עם חיוך אחרי כל הסבל שנגרם לך?" אוסטין שאל, יודע שלא יקבל יותר תשובות לעולם. "רוז" אוסטין החל לבכות. "אני אוהב אותך" הוא נשאר שמה לבד כשהגשם ירד.