Love Twins- פרק 36

ביום למחרת קלייר רצה ברחבי בית הספר במציאת מיקוטו וקיי. היא עלתה לגג, וראתה אותם יושבים יחד, מיקוטו קרא בספר שלו וקיי עשה שיעורים. "מיקוטו! קיי!" קלייר רצה אליהם בחיוך בזמן שהחזיקה נייר. "מזה קלייר?" קיי ומיקוטו אמרו ביחד, היא התיישבה מולם והציגה בפניהם את הנייר. "פסטיבל..?" מיקוטו הרים גבה, "חורף..?" קיי כשמשלים את מיקוטו מרים את אותה הגבה. קלייר צחקקה, חושבת לעצמה כמה הם דומים לאחים מאשר לחברים הכי טובים. "כן! המקום יפיפה, אני יודעת כי תמיד הלכתי עם סבתא שלי!" קלייר התרגשה. "אולי נלך שלושתנו יחד? יהיה כיף!" קלייר חייכה אליהם, עיניה נצצו כמתחננות לתשובה חיובית. שניהם נאנחו באותו הזמן "בסדר" הם אמרו. "זו תהיה הפעם הראשונה שנבלה יחד מחוץ לבית הספר! ובלי דרמות" קלייר צחקקה וחיבקה את שניהם בחיבוק חם. "כולנו נלבש בגדים מסורתיים, ונאכל תפוחים מסוכרים יחד" קלייר המשיכה לדבר על ההכנות. 'היא תמיד הייתה כזו נלהבת כשהיה מדובר באירועים חברתיים, מעניין מה קרה אחרי שההורים התגרשו, אם היא עדיין הייתה יכולה ללכת לאירועים חברתיים.." קיי חשב בעצב כשראה אותה מסבירה למיקוטו מזה פסטיבלים. "אתה אף פעם לא הייתה באחד?!" קלייר אמרה בפליאה, מיקוטו נד לשלילה. "רן תמיד הציע לי, אבל אני הייתי ילד די סגור אז לא התלהבתי מזה כל כך" מיקוטו נאנח, 'עד שפגשתי אותך..' הוא הביט בעיניה הגדולות והחומות של קלייר. "אתה הולך להינות בזה, אני מבטיחה, אני אהפוך את הפסטיבל הראשון שלך לפסטיבל הכי מדהים שיש!" קלייר החזיקה בידיו של מיקוטו, חיוכה גדל ועיניה זהרו. "א-את לא חייבת..זה לא אירוע כל כך גדול.." מיקוטו השפיל מבט בניסיון להחביא את הסומק שעלה בלחיו. "ברור שזה אירוע חשוב! אתה אף פעם לא היית בפסטיבל! זה הזמן שלך להינות!" קלייר חייכה, "מיקוטו, חשוב להינות לפעמים" היא אמרה ברוגע, מבינה את העבר הקשה שהיה למיקוטו עם אימו. "אתה אף פעם באמת לא ניסית דברים כאלו, חשוב שתהנה" קיי חיזק את קלייר. "הגיע הזמן שתצא מהבית" קיי גיחך. "אתה לא רוצה לבלות איתנו?" קלייר הביטה בו במבט מתחנן, מעט עצוב. מיקוטו הסמיק "ז-זה לא שאני לא רוצה לבלות אתכם או משהו, אני אבוא בשמחה" מיקוטו ניסה לחייך לגמגומיו. קלייר הביטה בפרצוף הביישן שלו, הוא היה נראה כמו ילד קטן שלא רוצה להודות שהוא רוצה משהו, "קיי, נכון כשמיקוטו עושה את הפרצוף הזה הוא נראה כמו ילד קטן וחמוד?" קלייר צחקקה, קיי הנהן וצחק יחד איתה. "א-אל תסתכלו עליי ככה! אני לא מתנהג כמו ילד קטן!" הסומק רק גבר והם המשיכו לצחוק, מיקוטו מיד הצטרף לקולות הצחוק שהדהדו מהגג. "שמעת את זה האדס?" לוציפר חייך חיוך זדוני. "כן, בני האנוש עורכים פסטיבל.." האדס נפנף במניפתו באי עניין. "אתה יודע מזה אומר?" לוציפר נשמע נרגש לפתע. "שבני האנוש שוב חוגגים על דברים טיפשיים" האדס נאנח, "לא אידיוט! זה הזמן להציג את ארון הקימונו שלי למיקוטו!" לוציפר אמר בהתלהבות, "קדימה האדס!" לוציפר השתגר עם האדס לעבר הגיהינום.

דייסון נכנס לביתו הגדול של רן, יודע שיקבל קצת שקט אחרי יום ארוך של ישיבות בבית ספר. הוא נכנס הביתה ולעברו נזרק קימונו בצבע אדום עם הדפי להבות כתומות. 'לוציפר…' דייסון חשב בכעס, הוא נכנס לסלון והביט במתרחש, ערמות של קימונו היו פזורים בסלון, מיקוטו התיישב על הספה כשהוא לבוש בבוקסר בלבד, לוציפר חיפש עוד קימונו מהאוסף שלו, רובם היו בצבעי האש. "אני מבין שנכנסת ברגע המתאים" רן חייך כשהוא מחזיק בידו מגש של כוסות תה. "מה קורה פה?" דייסון נאנח. "היום יש לכם, בני האדם, פסטיבל חורף, זו תהיה הפעם הראשונה של מיקוטו ואני רוצה שיתלבש יפה!" לוציפר חייך, נותן למיקוטו עוד קימונו בצבע צהוב עם הדפסי נקודות כתומות. "אני לא לובש עוד אחד מהבגדים הנשיים שלך, אם כבר קימונו אז בצבע כחול, או סגול" מיקוטו אמר בכעס, "אילו לא בגדים נשיים! אני אף פעם לא אשים בגד נשי!" לוציפר אמר בכעס, "אומר הבחור ששם לק" מיקוטו עקץ את אביו, מגחך למראה הכועס שלו, "מיקוטו, אל תדבר ככה לאביך" לוציפר נאנח בכעס. "אולי עדיף שתנוחו" רן חייך ונתן לכל אחד מהם כוס תה חמה. "אני לא מבין למה כל כך חשוב לך לעזור לי לבחור בגדים, אני פשוט אלבש חולצה וג'ינס.." מיקוטו מלמל. "אבל בת האנוש הקטנה שלך אמרה בפירוש שהיא רוצה שתלבשו בגדים מסורתיים, ואתה לא רוצה לאכזב אותה נכון?" לוציפר גיחך למבט הסמוק של מיקוטו. "ועכשיו אחרי שסיימנו את התה הנהדר, תלבש את הקימונו הזה!" לוציפר התעקש על הקימונו הצהוב, "אני לא לובש את הדבר הזה!" מיקוטו צעק עליו "רן, תעזור לי פה" לוציפר חייך אל רן חיוך מזוייף, שומר את הכעס שלו. רן החזיק בידיו של מיקוטו כשלוציפר החל להלביש את הקימונו עליו. "לא! אל תשים עליי את זה!" מיקוטו ניסה לבעוט באביו, "זה רק בגד! נראה איך זה עלייך!" לוציפר ניסה לשים את הבגד למרות בעיטותיו של מיקוטו שפגעו כמה פעמים בלחיו. "מיקוטו פה" דייסון אמר, מאחוריו צצו התאומים, קלייר וקיי. קלייר הביטה בסיטואציה, רן מחזיק בידיו של מיקוטו, לוציפר מנסה לשים את הקימונו היפיפה על מיקוטו ורגלו של מיקוטו על לחיו של לוציפר. "ק-קלייר!" מיקוטו הפסיק בין רגע, "שחררו אותי!" צעק ברגע שהבין שהוא לבוש בבוקסר בלבד. רן ולוציפר משכו בכתפיהם ועזבו את מיקוטו בבת אחת, הוא נפל על הרצפה ונשאר שמה. "בת האנוש הקטנה של מיקוטו!" לוציפר חייך אליה והתקרב אליה כשהקימונו בידו. "נכון הקימונו הזה יפה? ולא נשי?" לוציפר הדגיש את המילה האחרונה. "הוא יפה, אבל הוא די נשי עבור מיקוטו" קלייר חייכה, "הוא לא רק למיקוטו, הוא נשי באופן כללי" קיי גיחך. "זה מה שאמרתי" מיקוטו התרומם מהרצפה, כבר לא מתעניין בעובדה שהוא לבוש רק בבגדים תחתונים. "אני חושבת שהקימונו שהכי יתאים למיקוטו זה הקימונו השחור הזה ששם, ללא ההדפסים" קלייר הלכה לעבר קימונו שחור בערימה בהירה בצבעים של אש. "הוא יפה" מיקוטו חייך, לוציפר בלע את רוקו במהירות, מבטו שידר מעט עצב. "זה..אכן יתאים למיקוטו" לוציפר חייך. "בת אנוש קטנה, אני חושב שיש לי קימונו עבורך שתאהבי" לוציפר לקח מערימה קטנה קימונו לנשים בצבע ורוד עם הדפסי ורדים אדומים. "מה דעתך?" חיוכו היה עדין, היא הנהנה בהתלהבות. "הוא יפיפה!" היא חייכה. "קחי אותו, מתנה ממני" לוציפר חייך, קלייר הנהנה בחיוך. "למה באתם לפה מלכתחילה?" מיקוטו נשאר עם מבט אדיש, מתעלם מגילויי החיבה שלוציפר הראה לקלייר כאילו היא ביתו. "המחברת היסטוריה שלי אצלך, קלייר התלוותה אליי" קיי חייך, מיקוטו קם מהכורסא השחורה והוציא מתיקו את המחברת של קיי. "קח" הוא אמר באדישות. "דייסון, פין אמר לי שהוא גם יהיה בפסטיבל" קלייר הביטה בדייסון, יודעת שחשוב לו לדעת על בנו. "תודה לך קלייר, אבל הוא כבר שלח לי" דייסון הראה את ההודעה וחייך. קלייר שמחה שהיחסים בין פין לאביו הסתדרו, זה חימם את ליבה. "נתראה היום בערב" קיי וקלייר אמרו יחד, הם נופפו לשלום ונעלמו מהאופק. מיקוטו רצה להודות לאביו, על אף כל הבלגן, הוא הסתכל מאחורה אל עבר הסלון וראה שהכל נעלם חוץ מהקימונו השחור שרצה. 'אבא' מיקוטו גיחך.

רוז גיהצה את הקימונו הכחול כהה של קיי בחיוך. 'הקימונו יראה יפה על קיי היום' רוז חשבה בשמחה, נזכרת כשפעם הלבישה את קיי וקלייר בבגדים מסורתיים, היא זכרה איך קלייר הייתה שמה פרחים על שערו של קיי שנראה כמו ילדה קטנה. "אמא, חזרתי" קיי חייך "מצטער שאמרתי בהודעה קצרה כל כך על הפסטיבל" קיי נישק אותה בלחי, "זה בסדר, אני בדיוק סיימתי לגהץ את הקימונו שלך" רוז הראתה את הקימונו לקיי, "זה נראה מעולה אמא" קיי חייך. "אני שמחה" היא חייכה אליו חזרה. "את גם באה לפסטיבל?" קיי לקח את הקימונו בעדינות מידה, היא נדה לשלילה. "אני חושבת שאשאר פה" רוז שמה את שערה הקצר מאחורי אוזנה, "תלך להתארגן, בקרוב שעת הפסטיבל, אתה לא רוצה לאחר להם נכון?" עיניה זהרו, "איך קלייר?" רוז אזרה אומץ לשאול את הדבר, ידיה רעדו מעט. "היא בסדר אמא, אנחנו היום נפגשים בפסטיבל" קיי חייך, הוא עלה במהירות במדרגות. 'אני מקווה שהכל יהיה בסדר שם' רוז נאנחה, שיחת הטלפון העירה אותה ממחשבותיה, היא ענתה במהירות, "הלו?" היא ענתה, "רוז, זה אני" אוסטין דיבר, רק על פי קולו השטני היא הבינה מה הוא הולך להגיד, "אוסטין, שמעתי שקלייר הולכת היום לפסטיבל" היא ניסתה למשוך זמן, ולנתק לפני שיוכל לדבר אך היא לא יכלה לעשות את זה לאהובה. "כן, זה יהיה זמן מצוין גם לעזוב את הבית. רוז, את יודעת בדיוק למה התקשרתי נכון?" אוסטין גיחך, "כ-כן" רוז הנהנה בפחד. "היום אני בא אל ביתך, תלבשי בגד מסורתי, נגמור את זה בסגנון הפסטיבל" זיק שטני היה בעיניו של אוסטין. "היום רוז, זה יהיה סופך" הוא צחק וניתק לה במהירות. רוז רעדה 'כנראה שהגורל קבע ל את זה..' רוז נאנחה 'אני מצטערת, קיי' היא הביטה במדרגות בעצב. 'היום כשתחזור הביתה, אני כבר לא אהיה.." היא דמעה מעט, והוציאה דף ועט במהירות, מתחילה לרשום.