Love Twins- פרק 34

לוציפר הביט בחצר בית הספר הריקה בזמן שעישן במקטרת שלו. "על מה אתה חושב?" האדס ניפנף במניפתו. "קלייר, אתה לא חושד במה שכרגע קרה?" לוציפר נאנח. "אני יותר מעוניין למה אנחנו נשארים יושבים בספסלים ולא יושבים בספות הנוחות בבית שלך, אם אפשר לקרוא לאיפה שאתה גר בית" האדס נאנח. "אתה לא תחליט עליי איפה אני אגור ואיפה אני אהיה, אני אסיים לעשן את המקטורת ונלך" לוציפר הביט על השמיים הכחולים שהיו חסרי עננים. "אני מחליט עלייך באופן כללי" האדס נעמד. "זה רק כי אתה אל המוות, אני רק אחראי הגיהינום" לוציפר המשיך להתיישב ולעשן במקטורת מתחיל לעשות צורות של עיגולים. "איך לינה בכלל הסכימה להתחתן איתך?" האדס התיישב ליד לוציפר בספסל. "אני מרגיש משהו, כמה דברים" לוציפר אמר ברצינות, האדס הביט בו במבט מבולבל. "אני מרגיש שאני רוצה לתת לך סטירה, אבל מצד אחד אני אתאפק כי אני רוצה ממך טובה" לוציפר גיחך. "ולמה שאני אהיה חייב לך טובה?" האדס הביט עם עיניו הסגולות בעיניו האדומות והמשועשעות של לוציפר. "אל תשכח שאני שמרתי בסוד על האישה החטופה הקטנה שלך, אמרת לי שתחזיר לי טובה ביום מין הימים" לוציפר גיחך. "מה אתה רוצה?" האדס הביט בשמיים, זו הייתה הפעם הראשונה זה שנים שהוא יצא לעולם בני האנוש, הוא לא אהב את האווירה, אווירת רוע וריח של חטאים. "לראות את העבר של קלייר, אני רוצה לדעת מאיפה בא הכוח הזה" לוציפר דיבר ברצינות. "אני רוצה לדעת לאן כולם הכניסו את עצמם כאשר התחילו לדבר עם קלייר" הוא נעמד, מביט בשורת העלים הנבולים. "לא נמאס לך מכוח המוות הזה, האדס?" לוציפר נאנח, ריסיו הארוכים הבריקו לאור השמש, "אני לא יכול להתנגד לכוח הזה, ולמרות זאת פרפסונה מביאה לי לטפל בצמחים שהיא מביאה אחרי תקופת האביב…" האדס חייך חיוך קטן, לוציפר ידע את החיוך הזה, חיוך של מישהו מאוהב. "היא הראתה לי את מתנת החיים" עיניו של האדס נצצו לאור השמש. "כדאי שנלך לראות את העבר של קלייר" לוציפר עמד מול האדס, אש סגולה הייתה סביבם, מחצר בית ספר פורחת לעבר השאול הדומם והמת.

"אתה חייב לעשות פה עיצוב חדש" לוציפר ישב בסירה הקטנה יחד עם האדס, הוא הביט סביב וניפנף במניפתו כדי להרחיק את ריח המוות. "בגיהינום עוד יש ריח של אש, ריח נעים, פה יש ריח של מוות וגופות" לוציפר התלונן. "זה השאול לוציפר, לפה מגיעות הנשמות של אנשים מדוכאים, עצובים…" האדס נאנח, "לא אמור להיות פה ריח של טוב אם יש אווירה של עצב" הוא אמר באדישות, קצה שערו הסגול היה בתוך המים השקופים-לבנים. "תבקש מפרפסונה עצות בעיצוב, לא יזיק לך" לוציפר גיחך. "אתה תצטרך להתמודד עם זה בנתיים, לצערך הרב רק פה יש את המראה שמראה את העבר, ההוה והעתיד של בן אדם" האדס נופף במניפתו, מביט בלוציפר שהיה שונה משאר הסביבה הקודרת והאפורה, הוא הוא היה כולו בצבעים בוהקים של אדום וכתום, הוא הבלט יותר מכל אחד והיה ניתן לראות זאת על ידי הנשמות שהביטו בו כשעברו לידם. "אני מרגיש כמו מלכת אנגליה" לוציפר נופף בשערו כדי להרחיקו אחורה. "אתה לא תרגיש ככה להרבה זמן כי הגענו לארמון" הסירה נעצרה, מולם עמד ארמון גדול צבעיו העיקריים היו אפור וכחול כהה. ובכניסתו עמדו פסלים של כלב בעל שלושה ראשים. "אל תדאג, הכלב לא פה היום, הוא בשמירה" האדס נכנס דרך השאר השחור. "יופי, כי אני עדיין זוכר את הסימן שהשאיר לי מהביקור האחרון" לוציפר נזכר כאשר כלבו של האדס נשך את ישבנו עם כל שלושת ראשיו. הם שמעו קולות שירה כאשר נכנסו לארמון, מהמדרגות הראשיות ירדה אישה יפיפה, בעלת שיער חום חלק שהגיע עד אמצע הגב, היו לה שתי צמות מקדימה. האישה החזיקה שתיל קטן של פרח. לוציפר הביט סביבו וראה את הארמון מקושט בהמון שתילים. "האדס! הגעת!" האישה רצה אלי, היא הייתה יחפה ושמלתה החומה בהירה כמעט גרמה לה ליפול. האדס תפס בה ברגע האחרון. "פרפסונה, תיזהרי" האדס נאנח, היא הביטה בו בעיניה הירוקות והיפיפיות. "מצטערת" היא חייכה חיוך עדין וחיבקה את האדס, הוא חיבק אותה בפרצוף מובך וליטף את שערה החלק. "האדס, שתלתי שתיל חדש, אתה רוצה לראות?" היא הביטה בו בחיוך, האדס רק הביט בה בחיוך חזרה, לוציפר קיבל צמרמורת ממראה האדס, שנראה כגופה, מחייך. "אני מצטער, אבל אני עסוק מאד, יש לי אורח היום" האדס הצביע על לוציפר, פרפסונה הנהנה. "אני מצטער, אני מבטיח לבלות איתך כשהוא ילך" האדס נישק את פרפסונה נשיקה חפוזה בפה, "סליחה שאני מפריע למערכת היחסים שלכם" לוציפר נשמע פגוע, הוא המשיך לנפנף במניפתו אף על פי שריח המוות נעלם הודות לצמחים. האדס נפרד מפרפסונה והוביל את לוציפר לעבר חדר המראה.