Love Twins- פרק 1

הסכם הגירושים הוסכם, כל הורה לוקח כל תאום לעצמו, האמא את הבן והאבא את הבת.
הילד הקטן בן ה-6 בכה כשראה את המכונית של האבא עם המזוודות עליה ואת אחותו מתקדמת לעבר הדלת, היא הביטה בו בחיוך עצוב ורצה אליו. "אל תדאג, אנחנו ניפגש" היא הרגיעה אותו, שערה הבלונדיני והקצר היה אסוף בקוקו ועינייה החומות הביטו באחיה. "ומה אם לא?" הוא השפיל מבט, שערו החום בהיר שהגיע עד העורף ועיניו החומות היו מלאות בדמעות. "אז אני אתן לך את זה!" היא הראתה לו קובייה הונגרית קטנה שעדיין לא הסתבכה, ובצידה האחד יש חצי לב. "למה יש רק חצי לב?" הוא הביט בזה במבט מבולבל, "החצי השני הוא אצלי" היא חייכה אליו והראתה לו את הקובייה שלה, הילדה הקטנה סיבכה את הקוביות, "אנחנו נפתור את הקוביות, וברגע שנפתור אותן, אנחנו ניפגש" היא חייכה ונתנה לו קובייה אחת. "להתראות!" היא חיבקה אותו והתקדמה לעבר המכונית. ברגע שהמכונית הדליקה את המנוע והתחילה לנסוע, הילד רץ לידה, "כמה זמן זה יקח?!" הוא צעק לילדה, "כמה זמן שניתן! תזכור! תשלים את הקובייה ואף פעם אל תאבד אותה!" היא צעקה לו מהחלון, "אני אחכה לך!" הוא צעק לעברה, "ואני אחכה לך!" היא צעקה לו חזרה והמכונית נעלמה מהאופק. הוא הביט בקובייה והתחיל לנסות לפתור אותה.

היא הביטה בחלון המכונית כשטיפות הגשם טיפטפו, הקובייה ההונגרית שלה בידיה, כמעט פתורה לחלוטין. עשר שנים עברו מאז, קלייר נאנחה ביאוש. "הגענו" הנהג הביט בקלייר, המכונית עצרה ליד בית פרטי גדול, המרמז על העושר שיש לאבא שלה. "תודה רבה" היא חייכה בקול מתוק, לוקחת את המזוודה שלה ביד ורצה אל עבר הבית. הדלת נפתחה במהירות, ואיש גבוה בעל שיער חום ועיניים ירוקות, עמד מולה בחיוך. "אבא!" היא חיבקה אותו. "המון זמן לא התראינו" אביה חייך אליה, "שלוש שנים ליתר דיוק" היא חייכה, "אני מצטער שהיית צריכה להישאר אצל סבתא שלך במשך שלוש שנים משום שטסתי לחו"ל" הוא הביט בה במבט מתנצל כשנכנסה. "זה בסדר, היה כיף אצלה, למרות שהיה די קשה, אתה יודע, להיפרד מאנשים שאוהבים עוד פעם" הוא השפילה מבט בעצב. "נו באמת קלייר, אל תזכירי את זה שוב!" הוא הסתכל עליה בייאוש, לא רוצה שהיא תיזכר שוב ושוב בגירושים ובפרידה. "אני מצטערת אבא" היא עלתה במדרגות לעבר חדרה, נכנסת אליו וזורקת את עצמה מיטה בייאוש, המיטה הנוחה שהיא התגעגעה אליה כל כך. היא נשכבה על הבטן והסתכלה על הקובייה. 'כמעט הצלחתי' חשבה לעצמה, 'כמעט הצלחתי לפתור אותה' היא הביטה במבט מרוצה ונרדמה.

למחרת בבוקר הוא קם במבט עייף. 'שוב נשארתי עד מאוחר בלילה כדי לפתור…' הוא נאנח והביט בקובייה, לרגע אחד חשב שעיניו מטעות אותו, אבל אז הוא פקח אותן עוד יותר. 'ה-הקובייה! היא…היא פתורה! הצלחתי!' הוא חייך במבט מרוצה, במבט מלא אושר. והתארגן במהירות עבור הבית ספר. "קיי! אל תשכח את ארוחת הצהריים שלך!" אימו קראה מהמטבח. "לא שחכתי אמא!" הוא צעק בחזרה. "הלכתי!" הוא יצא במהירות אל עבר חברו שחיכה לו עם מבט אדיש. "מקיטו!" הוא רץ לעברו, "לא תנחש מה הצלחתי לעשות אתמול בלילה" הוא אמר בהתלהבות, "תן לי לנחש, מצאת שדוני יער קסומים? סנטה קלאוס בא אלייך לחדר להביא לך את המתנה שלא הביא שנה שעברה?" מקיטו הביט בקיי במבט אדיש. "ממש מצחיק, אתמול הצלחתי לפתור את הקובייה! להשלים אותה!" קיי ניפנף את הקובייה מול פרצופו של מקיטו. "אז עכשיו אתה אמור להיפגש עם אחותך התאומה?" מקיטו הביט בקיי במבט מסוקרן. "כן" קיי הנהן. "אני מתפלא שאתה זוכר שסיפרתי לך את זה" קיי הביט במקיטו, "אני יודע כמעט כל דבר עלייך, למשל על זה שהשם האמיתי שלך זה קאי ולא קיי, אבל אמא שלך שינתה לך את השם אחריי הגירושים, את ההבטחה שעשית עם אחותך, ועל כך שאתה הולך לשירותים כל ערב בשש ורבע" מיקוטו נאנח. "לבני אדם כמוך קוראים סטולקרים" קיי נאנח. "בכל מקרה, אתה באמת מאמין שתפגוש בה עכשיו, באמצע הרחוב או בבית ספר פתאום?" מקיטו הביט בקיי, קיי רק הנהן ושתק.

השיעור התחיל וקיי התיישב במקומו, לפניו היה מיקוטו. "שמעתי שיש היום תלמידה חדשה" אחת הבנות אמרה "באמת? איך היא נראית?" הבת השנייה הביטה בסקרנות "לא יודעת" היא ענתה לה והן צחקקו. "תלמידה חדשה הא?" מיקוטו נאנח והביט בקיי, "ומה יקרה אם היא פתאום תהיה אחותך?" הוא גיחך בלגלוג. "תפסיק עם זה מיקוטו" קיי ממלמל והמורה נכנס, כולם השתתקו. "כפי שכבר שמעתם, יש לכם היום תלמידה חדשה" המורה דיבר והביט בכיתה במבט אדיש, קיי הוציא בקבוק מים כדי לשתות. "את יכולה להיכנס" המורה הביט בדלת, וקלייר נכנסה, כולם הסתכלו על השיער הבלונדיני והארוך שלה ועיניה החומות והבוהקות, "זו קלייר, התלמידה החדשה, והבת של מנהל בית הספר" המורה הציג אותה, קיי, שבזמן שכולם הביטו בה הוא שתה, השפריץ את כל המים שלו על מיקוטו מרוב הלם. 'ק-קלייר…?' הוא הביט בה, וזיהה אותה מיד 'ז-זו, זו אחותי' הוא חייך לעברה בזמן שצחקה עליו ועל מיקוטו כמו שאר הכיתה.