love school

כשירדתי למטבח כרגיל לאכול ארוחת בוקר אמא שלי ישבה על אחד הכיסאות ועלון בידיה. כשהיא יושבת ככה זה אומר שמשהו קורה. הסתכלתי עליה. היא חייכה ואמרה "שבי מתוקה אביך ואני מעוניינים לדבר איתך." שיחה עם אבא? אבל אבא בא רק ש.. הפסקתי את המחשבה הזאת. התיישבתי. הייתי בשקט וכך גם אמי. אבי התיישב עם ריח של שתייה חריפה. כרגיל. הוא אמר "את הולכת לפנימייה. אמא שלך ואני שוחחנו על זה. זה פנימייה טובה. לנערם כמוך" עניתי ללא פחד "מה לילדים מוכים??" הוא קם מהכיסא בזעם. אמי פלטה יבבה. הוא נכנס לחדר העבודה. היא שתקה. הוא הוציא את המקל. והתחיל להכות בגבי החשוף. זה צרב אך לא בכיתי. אני כבר רגילה. אני שמחה על הפנימייה מצד אחד. מצד שני אמי המסכנה. טוב הכול באשמתה! אמרתי לה "תעזבי אותו אמא!!! הוא רע!! אבא היה עושה משהו!!" ואז היא ענתה בקול חנוק "אני לא יכולה אני.. אני אוהבת אותו" ודמעות נפלו מעינייה… הסתכלתי עליה. וחשתי בכעס הזורם בי. לפתע הרגשתי מכה חזקה. אמי בכתה וצעקה "לא!! לא!!! אל תעשה את זה!!!!" והוא עבר אליה. הוא סטר לה כמה פעמים. היא התמוטטה על הכיסא. אמרתי בחולשה "אמא לא!!" ואז הכול נהפך לשחור. בבוקר התעוררתי במיטה עם תחבושת על הגב. הוא שרף. אמי עלתה אל חדרי בשקט ואמרה. "מהר! לפני שישנה את דעתו. היא לקחה את המזוודה והכניסה הכול. עזרתי לה. ואמרתי "אמא. מה יקרה לטלי עכשיו??" והיא ענתה "הגיע הזמן שלי לקבל את המכות." שמענו צעדים. אמי מיהרה עוד יותר והכנסנו את הכול. ירדתי במדרגות עם המזוודה. אמי פתחה את הדלת והושיטה לי את כרטיס הטיסה והכסף. שאלתי "כרטיס טיסה?? למה?? איפה זה??" היא ענתה בקול פוחד וחלוש "אין מן את תגלי!!! המונית כאן!!!" ועשיתי את המעשה. רצתי אל חדרה של טלי. היא ישנה. אמי צפתה בשקט והנהנה. ארזנו את הדברים שלה. טלי כבר בת 10. הערנו אותה. היא הייתה עוד אדומה כולה מהמכות שחטפה. אמי נתנה לי כסף נוסף וצעדנו במהירות למונית. הכנסתי את טלי והיא נרדמה. לרגע אחד שמחתי. טלי תהיה בסדר.
שמי אנה מרוקוב ואני בת 14. יש לי אחות קטנה בשם טלי מרוקוב והיא בת 10. אמי שמה אנסטסיה מרוקוב והיא בת 38. אבי החורג שמו אלכס מרוקוב. הוא בן 50. אבי מת בגיל 35. שמו היה ג'יקוב קראוץ'. הוא היה טוב לאמי לא כמו אלכס. הוא התייחס לשלושתנו כמו לזבל. אבל למזלי הוא שלח אותי לפנימייה ולקחתי את אחותי איתי בשקט. עכשיו אנחנו בדרך לפנימיית love school. אחותי ישנה. אני מקווה שיקבלו אותה. אחרת נצטרך לשלוח אותה אל אבי החורג. מעניין מי חי בפנימייה הזאת

המשך יבוא!