love school-פרק 2 סיפורם של הילדים.

*בפרק שעבר סיפרנו את סיפורה של של אנה מרוקוב וטלי מרוקוב. היום אני אספר עוד 6 סיפורים של ילדים. ואז אתחיל את ההתחלה בפנימיינה

אוון וטום-התעוררתי. לא רציתי לקום. גם לא יכולתי בגלל.. טוב בגלל המכות של אמי. ראיתי את אחי הקטן טום. הוא פוחד. כול הגב שלו מלא בשריטות. אבי עלה אליי. הוא שם עליי מגבת חמה. זה צרב אך ידעתי שזה יעזור. הייתי בשקט כדי לא להעיר את אמי. קמתי והרגשתי איך אני מרגיש יותר טוב. לקחתי את המגבת השנייה. הערתי את טום. הוא מיצמץ ובכה. שמתי יד על פיו כסימן. שמתי עליו את המגבת. ראיתי את עיווית הכאב שלו הפרצוף שלו. הסתכלתי על אבי והוא התחיל לארוז. שאלתי אותו בלחישה. "מה אתה עושה?? למי אתה אורז? אאתה עוזב??" הוא ענה במבט המבוהל הרגיל שלו "לא אני אורז לכם אתם הולכים לפנימייה. אני לא יכול לראות אתכם ככה. אני מעדיף למות מאשר לראות אתכם ככה. טום- שאלתי את אבי "אבא אתה בטוח? מה אם היא באמת תהרוג אותך??" הוא ענה "אני לפחות אדע שאתם בטוחים." דמעה ירדה מעיניו. בכיתי בשקט. ואחי רק אחי לא בכה.הוא נשאר ככה רק בגללי ובגלל אבי. הסתכלתי על אמי הישנה. כל כך פגיעה. כל כך יפה. לאן היא נעלמה?
שמי טום מארס ואני בן עשר. אחי הוא אוון מארס והוא בן 15 אבי שמו ג'ייקוב מארס ואמי שמה קורטני מארס. היום אני ואחי נוסעים לפנימייה.לפנימייה לילדים מוכים. כמוני וכמו אחי. וכמו מליוני ילדים אחרים חסרי מזל. לא כמונו.
מליסה וטינה- התחבאתי בשרותים. לא רציתי לצאת. כרגיל הזרקתי את האינסולין נגד הסכרת שלי ושתפתי פנים. אחותי צריכה לקבל גם זריקה. היא ישנה. הזרקתי לה את הזריקה. היא התעוררה. חייכה. חשבתי לעצמי. איך היא יכולה לחייך למרות הכול? יש לי שני אבות ואמא שאין לה בית. אבי החורג מרביץ לי ולה. אחותי הגדולה סובלת הכי הרבה. אני תמיד מתפללת בשבילה. שמי טינה ואני בת 10. אחותי מליסה בת 15.אבי לא יודע דבר על כך. אמי יודעת. אך אבי לא מאמין לה. כמובן שאבי החורג מרביץ גם לה. אמי שמה ג'ינג'ר והיא בת 40. אבי שמו טוני והוא בן 45. אבי החורג שמו ג'יי קולינס אבי הוא גיי. קיבלתי אותו ממזמן ככה. אני רק עצובה מהבן זוג שהוא בחר לו. הלוואי והכול היה טוב. מליסה- המשכתי לחייך לאחותי. למרות הכאב בלחי שלי הפועמת. היא רק בכתה. היא שטפה מגבת חמה והניחה על הלחי שלי. זה צרב. בסוף כאילו כסימן ירדנו למטה. אמי ואבי חיכו לנו למטה. הם הביאו לנו תיקים. אמי הסיעה אותנו בשקט והביאה לנו עלון. כן אנחנו הולכים לפנימייה. אנחנו נהייה בריאים ושלמים.
בריאן ותומס- התקלחתי. ואבינו מהמשפחה המאמצת נכנס. הוא התעצבן והרביץ לי. אחי הקטן בכה. אבינו ראה אותו ורדף אחרי. שמעתי מכות ובכי. יצאתי מהר מהמקלחת והתלבשתי. הרמתי את אחי. הלכתי אל החדר שלנו. שטפתי את דמו וטיפלתי בו. קראתי את העלון. ידעתי שזה הזמן. ארזתי מהר הכול. ירדנו מהר. אחי הבין אותי. עוד פעם לברוח למקום אחר. אבל הפעם ידעתי שזה מקום טוב. אמי ראתה אותנו. היא בכתה אך הסיעה אותנו מהר. ידעתי שזו הפעם האחרונה שאראה אותה. תומס- הסתכלתי על אחי ונישקתי את אמי. בכיתי ורצתי אל האוטו. היא הסיעה אותנו לשדה התעופה. בכיתי עד טיפה והפסקתי. ומשם קיוויתי שחיי השתנו. שמי תומאס ארנולד ואני בן 10. אחי הוא בריאן ארנולד והוא בן 16. אבי המאמץ הוא ג'יימס פק בן 50 ואמי המאמצת היא טינה פק בת 47. היום חיינו השתנו לתמיד.