Love me Love me not- פרק 9- (18+)

"חובה עלייך לגעת בכל מקום בגופי", פלטתי מפי את החובה שהכי רציתי שתתממש בשבועות האחרונים, בלי יותר מדי בלבולים, שאלות ותשובות.
לראשונה מזה זמן רב הרגשתי את הכנות והתשוקה פורצת כל גבול ומחסום אפשרי, הכנות לדבר שאני הכי רוצה, ריאן ארצ'ר.
ראשי וראש ריאן מקורבים, אפילו המצחים שלנו נוגעים אחד בשל השנייה, גופי צמא צימאון גדול אל גופו, ויכולתי להרגיש את המתח שגם הוא חש, מעולם לא ראיתי את ריאן כל-כך רציני.
אני והוא עדיין לא יודעים אם החובה שהטלתי עליו תסתכם ותכריע את המשחק, או שיקרה משהו בלתי הפיך לקשר שלנו ולא תינתן ממנו דרך חזרה.
"ריאן", נשמט שמו מפי בלחש, הרגשתי מהופנטת, שיכורה הגוף שלי החל להזיע מלחץ.., בלב ליבי אני עדיין ממתינה למגעו וראשי מתחרט על הבקשה חסרת האחריות שלי.
"שש", ריאן הניח את אצבעו על פי, מה שהחזיר אותי לסצנת השירותים שלנו, לנשיקה הראשונה המדוברת.
באיטיות ידו ליטפה את לחיי, ירדה לצווארי, ולאט לאט סימנה כל טריטוריה בגופי.
"חובה זה חובה", לחש באוזני וחייך, הוא שינה את תנוחתו כך שגבי עדיין היה אל הספה והוא רכן מעליי.
ריאן החל לנשק את פי, נשיקות איטיות ומייסרות, ככל שהנשיקות איטיות והרוק בשפתותינו גבר, ככה רציתי להתנפל עליו, ושנקרע אחד את השנייה כמו חיות טרף שעטות על טרפן.
באיטיות הוא ניגש אל צווארי, והתווה את הדרך עד שדיי בנשיקות וליקוקים מייסרים, הרגשתי את גופי מתקמר לנוכח מגעו וחום גופו, את שתי ידיו הניח מצדי שדיי מה שגרם להם להיצמד כחיילים שעומדים דום, הוא החל ללקק את החריץ ביניהם ותוך כדי עיסה אותם באיטיות הכי חזקה ועוצמתית שיצא לי לחוות אי פעם בחיי.
לאחר שהקדיש לשדיי את זמנם הראוי, ריאן התווה את דרכו לאזור הדרומי יותר, הוא התכופף בצורה חושנית ופתח את כפתור הג'ינס הקצר שלי תוך כדי נשיקות בבטני השטוחה.
בזמן שנישק את בטני, יכולתי להרגיש את ידו נכנסת אל מתחת למכנס, מגששת ומחפשת איך לעשות לי נעים ומיד ללא כל שליטה קול אנקה נפלט מגרוני.
"מממ.. טוב לך, נכון מל?", לחש בין הנשיקות.
"אהה, כן ריאן, כל כך", עניתי ותפסתי בשיערו חזק מושכת אותו לנגדי יותר ויותר.
לאט-לאט הוא משך את מכנסיי ללמטה, ונגלה בפניו החוטיני התואם לחזייה.
כשהבטתי בשנינו, כמעט ועירומים, לא יכולתי להתאפק, את כל האיטיות שריאן ניסה לענג אותי בייסורים חתכתי ברגע אחד כאשר הורדתי את המכנסיים לגמרי והתיישבתי עליו.
שנינו על השטיח, הוא יושב, עם בוקסר לבן שכמעט שקוף ומסתיר תחתיו פצצה ענקית שמתקתקת.
התיישבתי מעליו חיככתי את איבר מיני באיבר מינו מה שגרם לגירוי להיות אכזרי יותר.
התנשקנו בפראות, הוא חיבק את גופי בחוזקה והידק אותי אליו עד כמה שאפשר, ואני הרגשתי את תנועותיי נגד איבר מינו על מנת שיתעצמו ויתחזקו.
"את מטריפה", בין הנשיקות, הוא השחיל את המילה 'מטריפה', המטריפה הזו הכניסה אותי ליותר טירוף והקצב גבר.
ריאן שחרר את קרסי החזיה שלי והסית אותה ממקומה, שדיי נעו בחופשיות עם תזוזותיי.
זקפתו זקפה כל כך, עד שכמעט והכאיבה לנגד עורי.
"אני יודע בדיוק כמה זמן את רוצה את זה, ואת יודעת כמה זמן אני רוצה את זה", ריאן אמר וללא חשיבה מיותרת או בזבוז זמן, שלחתי את ידי לאיבר מינו, החבילה שלו הייתה עצומה וערמומית, כמו שהתאים לגבר כמו ריאן, כבר יכולתי לדמיין אותו בתוכי.
ריאן מצץ את פימוטיי ועיסה את שדי בו זמנית, הוא גרם לי להגיע לסיפוקי מתחילת האקט שלנו כבר כמעט ל-3 פעמים, אבל הפעם השיא נשבר כאשר הכל מסביבי החל להיות רטוב ולח, תהיתי פעמיים אם מדובר בנוזל שלי או שלו, אבל ללא ספק זה היה שלי.
ריאן הסית את תחתוניי הצידה, ודחף כמה אצבעות לאיבר מיני, הוא הכניס והוציא אותן במהירות גבוהה ועם כל המאמצים לסתום את פי, התחלתי לגנוח כל כך חזק ובתגובה הוא החל להגביר את הקצב עוד יותר.
"בבקשה ריאן, די, תרחם עליי", זעקתי לו אחרי שגם ידו החסונה החלה להיות רטובה בנוזל שלי.
מעלה מטה, קדימה אחורה, והרגשתי בעננים.
בכמות האפסית של הכוחות שנשארו בי, לאחר שהביא אותי לפורקן מספר פעמים, הורדתי לריאן את התחתונים, ולאחר מכן את שלי, ריאן שלח את ידו הימנית לעבר מנורת הצד, על מנת לסגור אותה ולעמם את האווירה שכבר עכשיו מרגישה הרבה יותר טובה ונוחה.
תפסתי בזין של ריאן, והתחלתי לשפשף אותו, תוך כדי נישקתי אותו וגיריתי אותו עד קצה גבול היכולת.
הוא משך בשיערי אחורה כאות התנגדות ללינץ' שעשיתי לו כרגע ושרט את גבי עם ציפורניו.
ריאן החל לשחק עם קצה הזין שלו בפתח איבר מיני, ואני שחררתי את כל גופי מלמעלה עד מטה, והחלטתי שאני מרגילה אותו לעובדה ולעניין שריאן ארצ'ר הולך לכבוש אותו ובגדול.
ריאן בלי שום התראה מוקדמת, דחף אותו בחוזקה אל תוכי, מה שגרם לי לצעוק קלות ולמשך מס' שניות בודדות להרגיש את הכאב שהפך במהירות לעונג.
האיבר הרטוב שלי, הבריק את איבר מינו של ריאן, נעתי עליו במהירות שמעולם לא הגעתי אליה, שדיי קפצו לכל כיוון ונעצרו מפעם לפעם ע"י שיניו של ריאן.
אחרי כמה דקות שהרגשתי שאני מתחילה להתעייף והנמכתי את הקצב, ריאן השכיב אותי על גבי, על השטיח בסלון, ונשכב מעליי, הפעם הרגשתי את כל גופו, כפות רגלינו נגעו אחד בשנייה ושפתיי מעולם לא ידעו את תחושת חוסר הרצון לנתק ולהתנתק עד הרגע הזה.
הוא נע באיטיות, פנימה, החוצה, פנימה, החוצה, בשיגעון שגרם לי לאבד כל חוש אשר קיבלתי במתנה על-ידי האלוהים.
הרגשתי בליבי שאני עושה עם ריאן ארצ'ר אהבה, אולי גם הוא מרגיש כמוני?
אחרי כמה דקות, מהירותו גברה ועיניו לא נותקו מעיני הזיעה שהשתלטה על גופינו רק עזרה לו להחליק עליי במהירות גבוהה יותר.
התחלתי לחשוש שהגניחות שלי מעירות את כל הבניין בו אנו מתגוררים.
"אני לא יכול, מצטער", ריאן פלט מפיו ונעצר.
הרגשתי את כל טיפות הלא טיפות אהבה שזרמו לתוכי בחוזקה, ואפילו גירו אותי עוד.
הוא הרכין עם גופו על גופי, כך שחיבק אותי.
נשמתי נשימה עמוקה וניסיתי לעכל את העובדה ששנינו כרגע עירומים, בסלון ביתו, הוא בתוכי ואני בתוכו, אחרי סקס סוער שאמנם לא נמשך ליותר מדי זמן, אבל בהחלט ענה על כל החלומות והציפיות שלי בשבועות האחרונים.
"וואו מל…", ריאן אמר ויצא מתוכי בזריזות, לא רציתי שנתנתק לעולם אחרי רגע שכזה.
"וואוווו ריאן", חייכתי חיוך תמים ומסופק.
"לא חשבתי שכך ייגמר הערב של 'אמת או חובה'", שיקרתי.
"שקרנית…, הכל היה מתוכנן!", חייך אליי והחל לסדר את הבלגן שעשינו בסלון.
"אתה תשלם על זה… אתה תכננת הכל!", אמרתי בעודי שוכבת ומתפרשת עירומה על השטיח.
ריאן הביא איתו שמיכה מצמר קטנה, וכרית.
שמתי את ראשי על הכרית והוא כיסה את שנינו, הוא החל ללטף את גופי ולנשק את צווארי.
הרגשתי את גופי מתמלא אנרגיה מטורפת בשנית.
"נראה לי כדאי שנעצור את זה כאן", אמרתי ובעדינות הזזתי את ידו משדיי.
"דווקא כשהגענו לחלק המעניין?", ריאן התעניין והבין שהמבט שלי לא מבשר טובות.
התרוממתי בזריזות מתוך שמיכת הצמר וגופו החסון והחם של ריאן על רגליי העירומות, והתחלתי להתלבש.
"את הולכת?", שאל בטון חלש.
"כן, זה היה יותר מדי", התחלתי להתחרט על כל הסיטואציה האלוהית הזו, ראשי חזר לקרקע אט-אט, כל האופוריה שנקלעתי אליה מערב הנשיקה הראשונה שלנו פשוט הכה בי כל-כך חזק שהיה לי קשה לחזור לאדמה.
"למה את אוהבת למנוע מעצמך את הנאות החיים?", ריאן שאל והתרומם לאחרי ולבש את תחתון הבוקסר שלו.
"אני מונעת מעצמי בעיות בעתיד", עניתי קצרות והעברתי מעל ראשי את חולצתי.
אחרי הנחיתה הקשה, הבנתי שלהכניס ראש בריא למיטה חולה ממש לא יואיל להמשך קיומי בכדור הארץ, רציתי את ריאן בכל עמקי נשמתי ובכל תא בגופי, ואחרי ששכבנו זה היה החתימה לכך, ידעתי שאם אשאר פה, אפגע ובגדול, מילותיה של מדיסון הדהדו לי בראש בכל שנייה שעברה-'לריאן בחיים לא תהיה חברה', 'העסק שלו לא מאפשר לו את זה', ככל שהמילים הללו הדהדו, כך הרגשתי דקירות סכינים קטנות בליבי.
"כרצונך", ריאן חזר לנון שלנטיות הסנובית שלו, אני לקחתי אל ידי את באדי ויצאתי אל כיוון ביתי.
הבקבוק שהתחרינו עליו כבר לא היה האישיו של הערב, כבר לא רציתי שהוא יחזור אליי, העדפתי שהוא יישאר לצד ריאן, ולא יגרום לי להתגעגע לתחושה שהגבר הזה גורם לי להרגיש בכל פעם שאני מסתכלת עליו.
"תודה על ההזמנה, לילה טוב", אמרתי ביובש וסגרתי את דלת ביתי.
הנחתי את באדי על הרצפה, שרץ אל מיטתו, ואני כמוהו, רצתי אל מיטתי.
הסתכלתי ובהיתי בתקרה, במשך שעות ארוכות, מנסה לעכל כל פיסת מגע, כל צליל וכל ריח שהשתלט על גופי במהלך השעות האחרונות, בחיים לא הרגשתי כל-כך מחוברת אל גופי ואל נשמתי כמו שהייתי עם ריאן.
אני יכולה להישבע שנרדמתי שהציפורים כבר החלו לצייץ, והמחשבה על יום עבודה למחרת רק גרם לי להרגיש עוד יותר רע.
כשהגיעה שעת בוקר מוקדמת, לאחר שינה במצטבר של שלוש שעות אם לא פחות, עיניי סרבו להיפתח לעלום, הן היו דבוקות וקשות מסיוטי הלילה הארוכים שחלמתי על ריאן, על הקשר הזוועתי שיהיה בינינו אם אמשיך להתראות איתו וכבר יכולתי לדמיין את רסיסי הלב שלי פזורים בכל החדר.
שלחתי הודעת SMS למייק, שהיום אני לא אגיע לעבודה, כי אינני חשה בטוב, אני מצטערת להגיד שגם ריאן ארצ'ר גורם לי לא לחוש בטוב, לא רק כאב הבטן.
בלי יותר מדי מילים, ריאן אישר את חוסר ההגעה שלי בהודעה חוזרת.
את שארית היום העברתי מול הסרטים שרצים בכבלים, רובם היו סרטי אהבה כושלים שמשום מה תמיד שוו את ליבי, אבל הפעם כל משפט שנאמר, הרגיש כאילו שנאמר עליי, מה שהכי הכאיב לי ביניהם היה- "אנשים לא נכנסים אלינו סתם לחיים, לכל אחד יש את הסיבה שלו", המשפט הזה מחץ אותי, אני מאמינה גדולה בגורל ומשום מה בלי שום דרך הגיונית שיש לי להסביר את זה, בלב ליבי ידעתי שאני נועדתי לגבר הזה, נועדתי לשבי החושים שלו, כאילו הוטל עליי כישוף כבד.
בכל דבר שצץ מחשבותיי נדדו אל אותו הרגע, אפילו את הסיבוב של באדי קיצרתי על מנת שלא אתנגש בטעות בריאן.
לאחר ניתוק קשר מלא עם חלל החיצון, החלטתי שבזמן ארוחת הצהריים אני מתקשרת להאנה ומעדכנת אותה בכל מה שהיה ונותנת לה סיבה מספיק טובה למה לא הגעתי לעבודה היום.
"מל, את חייבת להפסיק להתעסק עם ריאן, את יודעת שהוא לא טוב לך, הוא לא מסוג הבחורים שעושים לבחורות טוב, מחכה לך האביר על הסוס הלבן האמיתי- דניאל! שד"א שלח לך פרחים כששמע שאת לא חשה בטוב… אם הוא רק היה יודע שזה בגלל שהשכן שלך חדר אל הגוף שלך אתמול בלילה הוא היה מתחרפן", האנה צחקה ואפילו העלתה חיוך בפניי המתוחות והלחוצות לאחר יום שלם של ייסורים מול סרטי רומנטיקה.
"יום יבוא ואדע מה טוב בשבילי", הבטחתי בקול ממורמר להאנה .
"אני חושבת ששתינו יודעות מי טוב בשבילך באמת, את רק צריכה לתת לזה לקרות!", האנה לא הרפתה ממשפטי דניאל וניסתה למכור לי אותו כאילו היה מוצר בסופר.
ניסתי בכל כוחי להמשיך ולהאמין במילים שהאנה הוציאה מפיה, בשכנוע להתאהב בדניאל, אבל לעזאזל?, איך אפשר ללמד בן-אדם להתאהב בבן-אדם אחר?.
הרי, הרושם הראשוני, אין שני לא, לעולם לא אוכל לתאר את המפגש שלי ושל ריאן או להשוות אותו למפגש הראשוני עם דניאל.
"איך הוא היה במיטה?", האנה שינתה את הנושא מכבד אל קליל ביותר.
"האנה, אני לא חושבת שיש מספיק מילים לתיאור הדבר הזה, הכי קרוב לזה יכול להיות 'אריה', הוא אריה במלוא מובן המילה שטורף את הלביאה שלו!", כששאלה את השאלה, פרפרים החלו לחמם את בטני, המחשבות והזיכרונות מאמש הציפו וחזר, יכולתי לדמיין וכמעט להרגיש את מגע עורו על גופי בשנית.
"די, אסור לי לדבר על זה, את מדרבנת אותי עכשיו ללכת ולדפוק לו בדלת ולהתנפל עליו!", יללתי בעצבנות, זה חזק ממני.
"יש הרבה דברים שחזקים מאיתנו בחיים, אבל החוכמה היא לדעת מתי לשחרר ומתי לא, ואת זה? את דפינטלי חייבת לשחרר!, המתח שהוא מגביר אצלך ממש לא בריא לך!".
כשהתכוננתי לקחת את באדי לטיול ערב, כבר חשבתי על כל מה שאני הולכת להגיד לריאן איך שאחזור, אני לא מוכנה לבלות יום שלם בין הספות למטבח רק בגלל היצרים שיש לי אל הגבר הזה.
עליתי בחזרה לקומה האחרונה והרביעית, החזרתי את באדי חזרה ונעלתי מאחורי את הדלת.
אחרי כמה דקות של עמידה לצד דלתו שמשום מה הפכה לעניין מטריד עבורי, ריאן פתח את הדלת והפעם יכולתי לראות אותו בלבוש מלא של ג'ינס וחולצה אפורה.
כשפתח את דלת ביתו, מבטו היה נראה לחוץ, הוא לא פתח את הדלת עד סופה כמו בד"כ אלא רק חצי ממנה וגופו סגר את חציו השני, את לא מוזמנת מל- זה מה שיכולתי להבין מעמידת הלא 'נוח' שלו.
"חשבתי שאנחנו כרגע בתקופה שאת מוותרת, מצבי הרוח שלך משתנים במהירות מסחרחרת", ריאן אמר מבלי לברך אותי לשלום והיה נראה משועשע מהעניין שהוא מצליח לערפל את חושיי ומצבי רוחי.
"חשבתי שכבר התרגלתי לגסות הרוח שלך, אבל כנראה טעיתי…שוב", החזרתי לו.
"אני יכולה להיכנס לדבר?", שאלתי ודחפתי את גופו החסון בעזרת ידיי הצנומות ונכנסתי אל כניסת ביתו, ידעתי שהאסרטיביות שלי מדליקה אותו, אז למה לא להשתמש בה גם עכשיו?.
"זה …. לא זמן טוב", שמעתי את ריאן מגמגם וכשהייתי כבר בתוך ביתו ראיתי בחורה נאה עד מאוד ואם אינני טועה, ואפילו יש סיכוי טוב לדוגמנית שיושבת על השטיח שעשינו עליו סקס אתמול, או אהבה.. איך שלא תקראו לבולשיט הזה.
"מי…?", הפניתי את מבטי ההלום לעבר ריאן, ובלחש שאלתי אותו במי מדובר, אני חושבת שלא הייתי מוכנה למפגש שכזה, התכוננתי לקחת צעד אחורה ולעשות אחורה פנה, אך רגליה הארוכות והשזופות קדמו אליי והתרוממה להיכרות איתי.
"אני מריה, אני עובדת עם ריאן על קמפיין חדש", חייכה במבטא קנדי מעצבן.
הסתכלתי אל ריאן,גלגלתי אליו את עיני, ובחזרה אליה, שחררתי חיוך קטן ולא טרחתי אפילו להציג את עצמי לאחת מהזנזונות שלו, שבטח תכנן להעביר איתה את הלילה, כמוני בלילה שעבר.
גופי וליבי החלו לרעוד בקצב אחיד, ידעתי, ידעתי בוודאות שאני אפגע, האנה צדקה שאמרה שהוא לא בחור לבחורות כמוני, אני צריכה רומנטיקה, גיבור, גבר אמיתי, לא סמרטוט שמנצל נשים מאוהבות שנופלות בקסם גופו המשכר והאופי הדושבגי, שמשום מה מושך בנות אידיוטיות כמוני.
שאפתי אוויר, כמעט את כל האוויר בחדר, עשיתי אחורה פנה ויצאתי אל כיוון דלת ביתי.
ריאן סגר לאחריו את הדלת וסימן עם ידיו למריה שיחזור בעוד כמה דקות ואמר שהוא מצטער.
הוא הגיע אחרי, אל עבר פתח ביתי.
"ריאן, אין לך על מה להתנצל, אתה חתיכת מניאק!", ניסיתי לשחק אותה קולית ואטומה עד כמה שיכולתי בעזרת מבט חודרני שלא משאיר את סופרנוס אדיש לסיטואציה.
"מל, לא התכוונתי להתנצל, אני לא חייב לך שום דין וחשבון על החיים שלי!", ריאן ענה בעצבנות.
"את לא יכולה להגיע אלי, ללא הזמנה ולבקר אותי ואת המעשים שלי", המשיך בדבריו והיה נראה כועס בהחלט, עיניו התקטנו עוד יותר ושפתיו התכווצו והסדקים הקטנטנים גרמו לי לרייר למראהו הכועס.
מל, בבקשה, אנחנו יודעות שהשבריריות שלנו יכולה להכות בנו כל כך חזק שלא נקום מהתחת במשך שבוע שלם, אל תתני למילותיו לפגוע בנו, הוא כלום, הוא אפס, בדיוק כמו שהאנה אמרה-התת-המודע שלי מתחנן אליי, שרק הפעם אהיה חזקה, ולא אפול ברשת של ריאן כמו שההורים שלי תמיד הזהירו אותי מרשתות מהסוג הזה.
הרגשתי מחנק עצום בגרון ואת הדמעות שמתחילות לצוף בעיניי.
כשהרגשתי שזהו-זה, הסכר עומד להתפרץ, טרקתי את דלת ביתי על הפרצוף המסריח שלו, והדבר היחידי שייחלתי זה שהוא יחזור לחור שממנו הוא בא ולא יזהם לי את הבניין, העיר, והחיים שאני חיה.