Love me Love me not- פרק 4- (18+)

"הדייט עם דניאל היה יוצא מן הכלל, הוא כל- כך מקסים", התחלתי להעביר להאנה פרטים עסיסיים מהערב של אתמול.
"ו…?", המשיכה בציפייה.
"הוא לקח אותי לסקוור גארדן באזור טרפלגר סקוור, מסעדה ברמה גבוהה, של אנשי עסקים מכובדים, צחקנו, דיברנו בעיקר על העבודה, הוא היה נראה טוב מתמיד", נתתי את הפרטים בקצרה, והרגשתי שזה לא מספק את האנה.
" נו…..?", שאלה במתח גדול.
"לא שכבנו!", עניתי במהירות, לפחות שתפסיק להיות כזו לחוצה.
"מתי תפסיקי להיות כזאת חנונית ותיהני קצת!?", שאלה האנה בעצבנות.
"את יודעת שזה לא קשור לחנוניות!, זה דניאל ריס, אנחנו עובדים יחד!, זה לא זיין אותי וביי!", ניסתי באמת למצוא טענה מוצדקת לכל הסיפור הזה, ולא האמנתי אפילו לעצמי.
"כן, אבל הייתי בטוחה שתרצי ריבאונד, במיוחד אחרי הפנטזיות שרצו לך בשבוע שעבר על אדון שכן", למה האנה כל כך צודקת במה שאמרה?, אמנם אני כן מנסה לדחות פנטזיות, אבל אני ממש לא שיא התמימות, אני מאוד מחוברת אל עצמי, אל המיניות שלי והכמיהה שלי אל המין השני, במיוחד אל ריאן, כל היצרים שלי התעוררו, כמו לביאה שהייתה צריכה להמציא את עצמה מחדש ולא לתת לפנטזיה שלה להתגשם.
"הוא עלה אליי לדירה, הכרתי לו את באדי,שתינו יין אצלי, רקדנו קצת, התנשקנו… התמזמזנו", אמרתי ברוגע ונתתי לה את הפרטים הכי ג'וסיים שיכולתי להוציא מאותו הערב עם דניאל.
"היה נחמד סך הכל", אמרתי לסיכום וחיוך התנוסס על פני, אבל עמוק בפנים, הלב שלי יודע שזה לא היה מטריף אותי במידה והיה מדובר בשכן שלי, שגורם לי להרגיש משהו שונה.
"את בטוחה שאת רוצה להמשיך את הסיפור עם דניאל?", שאלה כשהבינה מטון הדיבור שלי שזה לא כמו שציפתה בשבילי, או כמו שאני ציפיתי בשביל עצמי, עדיין לא החלטתי.
"בינתיים כן, כיף לי לבלות איתו, הוא בן אדם מיוחד מאוד, ג'נטלמן ללא תקנה", צחקקתי.
יכולתי להרגיש את החיוך של האנה מהקו השני, היא שמחה בשבילי.
"אני שמחה בשבילך מל, מגיע לך מישהו טוב, מישהו שיעריך מה שאת שווה ויעשה הכל למענך", אמרה בגאווה על דניאל.
"אני יודעת", עניתי ברוגע, היה משהו בדניאל שגרם לי לשלווה.
"אני בדיוק יוצאת החוצה לשאוף אוויר, נתראה היום?", שאלה האנה.
"כן, נתראה יותר מאוחר, ביי האנה!, אוהבת", אמרתי וניתקתי את הטלפון.
חזרתי לעיסוקיי בסידור הארון, וניקיון הבית, הגיע הזמן לפרוק גם את המזוודה משבוע שעבר שהמתינה לי.
המחשבות שלי רצו בלי סוף, על מה יהיה כשמדי תבוא, זו הפעם הראשונה שהיא מגיעה אלי לבית החדש שבאמת כבר לא חדש, אני מקווה שיהיה לי זמן לטייל איתה במיוחד אחרי שהפילו עליי את הפרויקט של מייק ודניאל.
הו דניאל… הוא בן אדם כל כך טוב, איך הוא פינק אותי אתמול, אני אשקר אם אגיד שהוא לא גרם לי לפרפרים וצמרמורות בדרכו שלו, הוא ליטף אותי, עיניו הכחולות העמוקות סחפו אותי לחוף מבטחים, משהו שמעולם לא יצא לי לחוות, משהו טהור ואמיתי, ואני כבר חשבתי שלא קיימים גברים כאלה היום.
נשקיותיו היו כל כך רכות, המגע שלו גרם לי לריגוש, כמעט התמסרתי לו עד הסוף, אבל החזקתי את עצמי כל כך חזק, עבר הרבה מאוד זמן מאז שהייתי עם מישהו, התגעגעתי לאינטימיות הזו.
כשהגיעה שעת אחר הצהריים, החלטתי שהפעם אני לוקחת רק את רגליי לסנטרל פארק, במיוחד אחרי כל מה שאכלנו אתמול במסעדה לא יזיק לי לעשות ספורט, לחלץ את האיברים שהתאבנו להם, במיוחד לאחר הישיבה הממושכת בשבוע האחרון. כמובן שלקחתי איתי את השותף הקטן שלי-באדי.
המזג אוויר היה מדהים, טיפה קריר, השמיים נצבעו בצבע כתום, העצים והדשא הירוקים, כל עלי החורף שנשרו עדיין טיילו על המדרכה והדשא, באדי קיפץ ושמח, הריח כל כך הרבה, ואפילו הכיר כמה חברים חדשים בזמן שאני והאנה ישבנו למרגלות הנהר וריכלנו עוד על אתמול.
אחרי ההליכה הלכנו לדינר הקרוב והאהוב שלנו, וכמו כל יום ראשון בילדותי, מסורת הפנקייקס, אך שבמקום בבוקר, הפכנו את זה לערב, לאחר הריצה.
"היה מדהים אתמול, אשמח שנצא לדייט שני, או שפשוט ניפגש מחר בעבודה"
קיבלתי הודעה מדניאל, החיוך עלה על פניי.
בדיוק הגעתי אל מבנה ביתי, הרמתי את באדי ביד אחת, הוא כל כך קטן, שאני תולה אותו על זרועי הקטנה, החמוד מתלטף ומלקק אותי בלי סוף.
לחצתי על שורת הטקסט, וחשבתי על תשובה יצירתית.
התחלתי להרגיש את באדי על זרועי נע במהירות, ציפורניו שורטות את עור כף ידי והנביחה הקטנה והחמודה שלו לפתע הבהילה אותי וגרמה לטלפון לשמוט מידיי, ברגע שהתכופפתי באדי החל לרוץ במהירות ורחרח את הכלב שבא מולו.
"שלום, מל, אם יורשה לי להגיד לך שלום?, או שאת עדיין מתעלמת?", שמעתי את קולו של ריאן, הוא הוציא את הכלב שלו לטיול.
הוא לבש מכנס טרנינג שחור, שבצבץ לו תחתון של ראלף לורן, עם חולצה קצרה בצבע שחור ונעלי ספורט שחורות של נייק.
"עדיין מתעלמת", עניתי קצרות והשפלתי מבטי אל באדי השמח, שהתחיל לשחק במהירות עם כלבו של ניק, הם החלו להסתובב סביבנו ברונדלים קופצים מאושר.
"אני חושב שהם מסתדרים", חייך אליי ריאן, החיוך שלו זה הדבר הכי קסום שראיתי בחיי, האף המחודד בורק, ויש לו גומה קטנטנה בצד שמאל, שיניו היו לבנות וישרות מאוד, כמעט כמו שלי, אף אחד עדיין לא הצליח להגיע לרמה שלי (ומעולם לא היה לי גשר בשיניים!).
רגליי החלו לרעוד, והחום שכבר הפך למוכר התפשט בגופי, הדבר היחידי שחשבתי בראש הוא חבל שאני ואתה לא מסתדרים ככה, ואתה יודע מה? אנחנו אפילו לא חייבים להסתדר…, סך הכל בא לי לקרוע מעליך את הבגדים ולתת לך לקחת אותי לגן עדן שכולו ריאן.
"כן..", עניתי שוב בקוצר רוח.
"את יודעת שהשבוע לא תהיה לך ברירה.. אלא להסתדר איתי, מדיסון מגיעה לעיר", הפעם החיוך שבצבץ היה החיוך המרושע, חיוך שבישר נקמה או משהו אחר שעדיין לא עליתי עליו.
"אמנם אני לא שחקנית, אבל אני יכולה להיות שחקנית טובה, ואפילו מאוד",BURN!, ייבשתי את ריאן ארצ'ר, בחיוך זדוני שגרם לו להישאר פעור פה לתשובתי.
"גם אני שחקן, אבל באמת", הוא השיב.
אדון ארצ'ר, ממש לא מתפתחת פה שיחת חולין, כי אם אני נשארת פה עוד שנייה סביר להניח שאני מתנפלת עלייך כמו גרופית בת 16, וזורקת לטמיון את הפאסון שרכשתי במהלך שנות חיי על כדור הארץ.
"איך היה אתמול בדייט?", ריאן שאל בסקנות ועדיין ניסה לצוד את מבטי בעיניו השקודות.
"מה?", הפעם אני פערתי את פי בניסיון לעכל את שאלתו, די באדי- הגיע הזמן שלי לעלות הביתה, השאלה שלו הכתה בי הלם של ממש, לקחתי את באדי אל ידי בחזרה.
"איך אתה יודע ש..?", התחלתי לשאול בניסיון להבין והתבלבלו לי המילים לגמרי, אוחחח.
"בדיוק בדרך חזרה מטיול עם ג'ואי, ראיתי אותך נכנסת למכונית הצהובה", אמר בזלזול.
הדבר הראשון שעלה לראשי, קודם כל, שמו של הכלב הוא ג'ואי. שם כל-כך מתוק, פתאום ג'ואי ובאדי היה נשמע כמו שם של סדרה קומית, משהו בסגנון של טום וג'רי.
"זה לא עניינך", עניתי נחרצות ובגסות רוח, הבחור הזה ממש לא מבין רמזים!.
"טוב, חשבתי שלפני שבועיים התחלנו את הקשר שלנו ברגל ימין, אבל כנראה שטעיתי, סך הכל רציתי להיות נחמד… בשביל מדיסון", אמר ולקח את רצועתו של ג'ואי במהירות והמשיך להתקדם.
שילך להזדיין!, הפכתי להיות רותחת מעצבים!, בן אדם חוצפן, 'נ הנה ני נהנה מדיסון נהנהי', חצוף.
עליתי בזריזות הביתה וטרקתי מאחורי את הדלת בחוזקה רבה, באמת ריאן!, עד שהיה לי סוף שבוע כל כך נחמד, היית חייב להרוס לי?.
הלכתי בבית הלוך ושוב, כמו דמות מסרט מצויר, מריצה את כל הרגעים שלי איתו, ההתרגשות הראשונית שהייתה לי כשגיליתי שהוא שכן שלי, והסיוט הגדול שגיליתי שהוא הבן זוג של החברה הכי טובה שלי, ובאמת ניסיתי להבין מה חטאתי?.
לא הייתי צריכה להידלק עליו, מלכתחילה, לא הייתי צריכה לגשת אליו עם בקבוק יין ולברך לבואו, כאילו מישהו עשה זאת בשבילי?, לא הייתי צריכה לתת לו להרים לי את הפאקינג אופניים, עד שהוא הגיע הצלחתי לעשות זאת לבד ללא כל עזרה!.
אבל עם כל סערת הרגשות שמתחוללת בי, יכולתי לדעת בתוך תוכי מה מתרחש, הרגשתי בדיוק כל פרפר ופרפר שהתרוצץ לי בגוף כשראיתי אותו והבנתי טוב מאוד איזה מסר הם שולחים לי,רמז שהתביישתי להגיד אותו בקול, רגש שאני מעדיפה לשמור בבטן עד יומי האחרון- הוא מרגש אותי, גורם לי להרגיש משהו שונה מכל אחד שהייתי איתו אי פעם בחיי, מעין הרגשה תחרותית, הרגשה שאני רוצה שהוא ישים לב אלי, אבל מצד שני שיתעלם ממני כי ככה עדיף, לי לפחות, מצד אחד שיגע בכל חלק בגופי ויעריץ אותי, שאכיר את גופו מקרוב- ניסיתי לטשטש את המחשבות הסוטות שבראשי, נשכבתי על המיטה בייאוש ונזכרתי שבאחד מלילות השבוע חלמתי שאני מנשקת אותו. אוח, לאן הכנסתי את עצמי?, לאן אלוהים הכניס אותי?.

"חיכיתי להודעה ממך, בוקר טוב", נשק לי דניאל על הלחי, בצורה לא חשאית בכלל.
"ד נ י א ל, אנחנו בעבודה! מישהו עוד יראה אותנו!", חייכתי ונזפתי בו, בו זמנית.
"לא אכפת לי", נישק לי את הצוואר בחושניות שהדליקה אותי כבר בשעה 09:00 בבוקר.
אחרי שעתיים של עבודה, הלכנו לחדר הדיונים עם מייק והצגנו לו את כל מה שעבדנו עליו במשך שבוע, שעות על גבי שעות, הוא היה כל כך מרוצה, במיוחד עם השיתוף פעולה שלי ושל דניאל ועצם זה שהוא עוזר לי להתקדם בתחום.
"אני רוצה להגיד לכם תודה, שיחקתם אותה, אני מבטיח לכם שזה ישתלם לכם!", אמר בגאווה ולקח את פרי עבודתנו אל ידיו.
"אני מקווה לקבל פיצוי הולם על זה שסבלתי את העובדת שלך כל-כך הרבה שעות", דניאל צחקק עם מייק, אני בחיים לא הרגשתי פתוחה לצחוק איתו כמו דניאל.
"על זה תקבל העלאה בשכר, אל תדאג, אדבר עם הבוס שלך", אמר מייק וקרץ לי.
בשעה 13:00 הלכתי עם האנה ודניאל לארוחת צהריים, זה היה כל כך מביך, היא ידעה מהקשר ההתחלתי שלנו, אך לצידה לא היינו 'יחד'.
"צ'ירס על זה שסיימתם את הפרוייקט, תותחים!", הרימה את כוס הקולה שלה ללחיים.
"צ'ירס", ענינו בחזרה, והרמנו גם כן את הכוסות המלאות במשקאות קלים.
הטלפון שלי חייג, וראיתי את שמה של מדיסון.
עניתי במהירות, לא זכרתי בדיוק באיזה יום היא מגיעה.
"היי מדי, מה נשמע?", עניתי צוהלת משמחה לאחר מאורעות היום.
"הכל מעולה, רק רציתי לעדכן אותך שלבסוף אגיע רק מיום רביעי- עד שבת", אמרה בייאוש.
"למה?", דווקא עכשיו כשסיימנו עם הפרויקט, חיכיתי לבואה יותר מתמיד.
"דחפו לי איזה השקה להגיע אליה", ענתה במרמור גדול שאין כמותו, למרות שאני בטוחה שהיא יותר ממורמרת מהנושא שהיא לא תראה את ריאן.
"איזה באסה,טוב לא נורא, העיקר את מגיעה, אני מחכה לך", עניתי בשמחה, וקבעתי איתה שביום שישי אקח יום חופש ונטייל יחד כל היום.
לאחר שסיימנו את הפסקת הצהריים דניאל חזר למשרדו בוול סטריט ואני והאנה שבנו למשרד.
עדכנתי אותה בשיחה שהייתה לי אתמול עם ריאן, ובכל הג'וסי דיטלס כמו שהיא קוראת לזה.
"אני פשוט לא מאמינה, תגידי, יש לי שאלה אלייך, אבל תעני לי בכנות", איך האנה אוהבת את שאלות הכנות הללו, מרוב הדרמטיות היא עצרה אותנו בדרכינו למשרד.
"את רוצה אותו?", היא שאלה לפתע, שאלה שממש לא ציפיתי לה מראש.
הסתכלתי עליה, בחנתי את עיניה הגדולות, שמחכות לתשובה הכנה והאמיתית שלי, אני עדיין לא יודעת אם להגיד לה את מה שהלב שלי מרגיש או מה שהראש שלי מרגיש, קשה לי להודות באמת הזאת.
"לא… כן", עניתי במהירות מבולבלת, "אני לא יודעת מה עובר עליי האנה, הוא מטריף אותי, מכניס אותי למערבולת שאין לי שמץ של מושג איך לצאת ממנה חיה!", עניתי בשבירה, הרגשתי שפרקתי עול מגופי.
"בעייתי", אמרה ולקחה אוויר עמוק, "אנחנו צריכות לראות מה אנחנו עושות בנושא הזה, זה לא יכול להישאר ככה, כל עוד מדיסון בתמונה", האנה הבינה את הבעיה החמורה בסיפור הזה, והרגיש כאילו גם לה היה קשה לקבל את האמת הזו כמעט כמו שלי.
"אני חושבת שאת צריכה להתמקד בדניאל, הוא רוצה אותך, מעריץ אותך, כל הארוחה הוא לא הוריד ממך את העיניים!", היא שוב דאגה להכניס את דניאל לסיפור.
"את לא מרגישה אפילו טיפה ממה שאת מרגישה לריאן, לדניאל?", שאלה.
"אני כן מרגישה לדניאל, דברים מסוימים, דברים שבעתיד כמובן יהוו ויהפכו למשהו טוב, בטוח שיותר טוב מהסיפור של ריאן, אבל ריאן מושך אותי, מושך אותי כמו פרפר לאש, גורם לי להתאהב במושג 'אסור', בחתיכות האין-סופית שלו, בסקסיות שנוטפת ממנו וגם האופי הביצ'י שלו עושה לי את זה וגורם לי להיות מלוכלכת כמעט כמוהו!", אח, זהו, פרקתי, עכשיו עוד כמה אבנים ירדו מהאוסף.
"את האחרונה שציפיתי שתיכנס לבעיות מהסוג הזה, או בכלל תרצה מישהו שבא מהגבעות של הוליווד!", אנה גיחכה על הנושא כשהגענו למשרד.
"הוא לא באמת מהגבעות, זה הכל משחק", הוא הרי שחקן, הוא מודה בזה, אבל הוא שכח שאמנם אני שונאת את אל איי, אבל אני יכולה ללמד אותו את חוקי המשחק של המקום הזה, במיוחד של הגבעות.
לאחר שהרגשתי חוסר נעימות שלא עניתי להודעת ה-SMS מדניאל אתמול, החלטתי להזמין אותו אליי לערב סושי, אבל הפעם לא קנוי.
עברתי בסופר מרקט, וקניתי את הערכה הנדרשת להכנת סושי ביתי, בקבוק יין מבעבע משובח- לשם שינוי, וקצת קינוחים לסוף הארוחה.
זוהי הפעם הראשונה שדניאל נכנס לביתי וראיתי אותו עם בגדים קז'ואליים ולא חליפה, הוא עדיין נראה טוב, חייכתי אליו וחיבקתי אותו, אך הדלת ממול הסתכלה עליי ואני עליה, הכנסתי אותו מיד וטרקתי את הדלת מבלי להסתכל ישר.
באדי קיפץ על דניאל שכבר מכיר אותו, והם השתובבו יחדיו.
הלכנו לכיוון המטבח והתחלנו בעשייה.
הכנו ארוחה לתפארת, למרות שדניאל עשה את הרוב, מה אעשה?, אמא לא דאגה שאצא מהבית עם כישורי בישול כמו שלה.
"יצא לך מדהים!", אמרתי בזמן שטבלתי את הסושי השמיני שלי ברוטב הטריאקי.
"גם את הכנת", חייך אליי דניאל והחזיק את ידי, הוא גרם לי לחייך מאוזן לאוזן.
"אני רק ערכתי את השולחן וקניתי את המצרכים", גיחכתי.
באדי הקטן ישב מתחתנו עם זנב שמקשקש ומתחנן לאיזה חתיכה קטנה מהאוכל שלנו.
"אני לא יכול לעמוד בפרצוף שלו, מצטער", אמר דניאל וזרק לו חתיכה קטנה.
"לא, אתה הורס את החינוך שלי, שאני עובדת עליו כל כך קשה!", התעצבנתי בצחוק גדול.
"פעם ראשונה ואחרונה, מבטיח", צחק את צחוקו המשכר ונראה כאילו כל רצינותו של דניאל שהכרתי בעבודה לא קיימת בכלל.
הרמנו כוסית והמשכנו לדבר שעות, כשקמנו לכיוון הטלוויזיה, הפעלתי את הנטפליקס ושמתי לנו סרט, סרט שלא ראינו ממנו את הרוב, רק התנשקנו והתנשקנו, בלי סוף, הוא היה כל כך מושך.
החלטתי שאני לוקחת את זה כיוון קדימה, נזכרתי בשיחתי בצהריים עם האנה.
"בוא", אמרתי לו בחיוך שובב והלכתי לכיוון חדר השינה.
לא יכולנו להתנתק אחד מהשנייה.
התיישבתי על ירכיו והתנשקנו בסערה, הוא פשט את בגדיי מעליי וכן אני מעליו, גופו החסון נגלה אליי, הוא שרירי, לא כמו ריאן, אבל גם שווה, רגע?, מה אני נזכרת בכלל בריאן בזמן שדניאל בולע אותי.
דניאל פתח את קרסי החזייה שלי וליקק כל אחת משדי בתורו, הוא עשה זאת במומחיות, המגע שלו עשה לי טוב, גרם לי להרגיש שלמה ולא לרגע.
שלחתי את ידי לאיבר מינו, רומזת לו על הצעד הבא שאני מתכננת לעשות, והוא כמו חייל ממושמע פושט מעליו את התחתונים.
יכולתי להרגיש ולראות את החבילה העצומה שלו, שלא תבייש אף אחד.
הוא בתגובה הסית את תחתוני החוטיני שלי, הלביש על האיבר מינו את הקונדום וחדר אליי לאט-לאט.
עליתי, ירדתי, עליתי וירדתי, אינספור פעמים, התנשקנו, נגענו, הרחנו.
הוא נתן לי להוביל, להיות מעליו, התבטאתי ופרקתי את כל התחושות והרגשות בזמן האחרון, של הלבד, הבדידות והחשק המיני שריאן הגביר אצלי.
"אח, מל, את כזאת סקסית, אני לא יצליח להחזיק מעמד הרבה", אמר דניאל בקול חלוש ומבקש תחנונה.
המשכתי לרכב עליו, מהר, לאט, מהר ולאט, שיחקתי איתו ועם גופו, ולצערי גם עם רגשותיו.
כששכבתי איתו, הרגשתי וידעתי שזה לא יעזור, זה לא משכיח מראשי את ריאן, את הרצון שהוא זה שיהיה מתחתיי.
אחרי ששתינו גמרנו, נשכבנו על המיטה בנחת, מסתכלים אחד על השנייה, רגע אינטימי שכזה.
"אני מאוד נהנה איתך, מל", אמר וליטף את הלחי שלי, הוא מאוהב בי, אין ספק, עכשיו יכולתי לראות את כל מה שהאנה דיברה עליו.
"גם אני", אמרתי בקלות כאילו מדובר ביציאה לבר שכונתי עם החבר'ה.
"אכפת לך אם אשאר איתך הלילה?", שאל דניאל.
המוח שלי נתקל בתקלה רצינית, מה אני אמורה לענות לו?, זה לא שאתנגד לישון לצידו, להעביר איתו לילה לא יהרוג אף אחד מאיתנו לא משנה לשם איזה מטרה.
"ממש לא, בכיף אתה מוזמן!", אמרתי בחיוך.
מפה לשם, נרדמנו מחובקים,עירומים.
קמנו עם השעון מעורר שלי, זה היה מוזר להתעורר לצד מישהו אחר, אספתי את הבגדים המפוזרים בחדר והנחתי על מיטתי והתחלתי להתארגן לעבודה.
כשחזרתי לחדר ראיתי שדניאל כבר לבוש בבגדיו.
"אני חוזר הביתה להתארגן לעבודה, תבואי ללוות אותי?", שאל.
"בטח, תמתין כמה דקות אסיים להתלבש ואוריד את באדי לסיבוב", חייכתי ובחרתי את בגדיי.
לבשתי חולצה מכופתרת בצבע אפור, ארוכה, אוורירית ועדינה, עם מכנס ג'ינס בצבע שחור ונעלי סניקרס שחורות מדמוי עור, ספורט אלגנט- האהוב עליי.
"איזה יפה את", זרק אליי דניאל הערה נעימה בזמן שסידרתי את שיערי הפרוע מליל אמש.
חייכתי אליו מבעד למראה.
הכנתי לשנינו קפה, לקחתי את באדי וירדנו למטה.
היה קצת קריר, לעומת הימים הקודמים.
"מחר מדיסון, חברה שלי מגיעה", שיתפתי אותו.
"את מתרגשת?", שאל דניאל, "כן,קצת… היה לנו תאקל כשביקרתי בלוס אנג'לס לפני שבוע וחצי", סיפרתי לו.
"זה קורה, העיקר שהסתדרתן בסוף, אני בטוח שתבלו בכיף", החזיק דניאל בגבי בעדינות בבואו לחבק אותי לשלום כשעמדנו לצד מכוניתו.
"היה לי כיף", אמרתי בחיוך ונשקתי ללחיו הימנית.
"גם לי, מחכה לפעם הבאה", אמר ונישק אותי נשיקה עמוקה בפה שנערכה כמעט כדקה.
כשהסתובבתי חזרה לכיוון ביתי, ראיתי אותו שם, ראיתי את ריאן, זה או שאני מדמיינת אותו והוזה מרוב מחשבות, או שהוא באמת משקיף עליי ועל דניאל.
כשהתקדמתי לכיוון הכניסה ומרגע לרגע התבהר כי זה הוא ולא דמות מפוברקת של פרי דמיוני, התקרבתי אליו.
"בוקר טוב", אמרתי לו ביובש.
"עכשיו אני בטוח שיש לך בוקר טוב", חייך אליי בחיוך זדוני.
"ביי ריאן", אמרתי לו בחוסר סבלנות.
באדי המשיך לקפץ עליו גם אחרי שהמשכתי ללכת.
"באדי, קדימה!", קראתי לו.
"את רוצה שאמשיך איתו את הסיבוב? אני עכשיו הולך עם ג'ואי", הציע ריאן.
הסתכלתי על באדי, שנראה מאושר בחלקו של ג'ואי וריאן, והיססתי, לא רציתי להתחבר עם ריאן, מה שקורה עכשיו זה די והותר, לפחות ללב שלי, שמתחיל להרגיש רגשות וחוץ מלנסות להיות ביצ'ית אליו, אני כלום.
"בסדר, תחכה לי כאן, רק אקח את התיק שלי ואביא לך את המפתח", אמרתי לו.
"זה בסדר, היום אני בבית, שיישאר עם ג'ואי ותבואי לקחת אותו כשתחזרי מהעבודה", די, די להיות צ'ארמר ריאן, חתיכות וצ'ארמריות לא מגיעים יחד!, אני מעדיפה אותך רשע, עוקצני שאני לא אוכל לסבול אותך ואתגבר על התסביך שנקרא ריאן.
"אוקי, תשמור עליו בבקשה!", הפקדתי בידו את הרצועה ועליתי לביתי לקחת את דבריי.
כשירדתי למטה הם כבר לא היו שם.
כל הדרך לעבודה חשבתי על ריאן, על דניאל, ובמיוחד כמה שהיה לי כיף עם דניאל בערב האחרון וכמה הייתי רוצה שזה יתפתח למקום רציני, אבל מרגיש לי כאילו דניאל הוא המלאך הקטן, זה שבאמת לטובתי ורוצה אותי לטוב ולרע וריאן לעומת זאת הוא השטן הקטן, שמוליך אותי אל דרכו המסוכנת והלא בטוחה, אל הלא נודע שגורם לי לצאת מכליי ולאבד עשתונות כשאני איתו, אבל מחר, מחר מדיסון באה, מחר אני אגלה באמת לאיזה כיוון המשחק שנקרא ריאן יתגלגל.