Love me Love me not- פרק 12- (18+)

אחרי הנשיקה הסוערת בתוך המועדון, אני וריאן ברחנו מהמסיבה, הוא אחז בידי ויצאנו משם, אני והוא.

צלמי הפאפרצי עקבו אחרינו בעת היציאה וריאן דחף לכולם את המצלמות בפרצוף כדי שלא יצליחו להוציא תמונה שלנו.

סימסתי למדי והאנה שחזרתי עם סטפן למלון, ככה הן בטוח יהיו רגועות, לגבי טובי אני לא בטוחה, אבל הן בטוח.

כשיצאנו מהמבנה העצום של מועדון ה-'STORY', הלכתי יד ביד עם ריאן, מעולם לא הרגשתי כל כך נמרצת כמו עכשיו, המגע של ידו בידי היה אלוהי, אצבעותינו שלא נפרדו גרמו לי להרגיש שייכות, שייכות אליו.

הלכנו הליכה מהירה של כ-2 דקות, ריאן משך אותי לכיוון אחר, לכיוון בו עמד אופנוע בומבסטי בצבע שחור מבריק, כמו של הגנגסטרים.

נעצרנו לצד האופנוע.

"קחי", הוא הגיש קסדה אל ידיי.

"אנחנו נוסעים בזה ?", הצבעתי על האופנוע, פחדתי פחד מוות.

"כן", ענה בפשוטת כאילו לא מדובר במכונת הרג וחייך אליי את חיוכו הכובש.

כשהבחנתי שאין קסדה נוספת, דאגתי.

"מה איתך?", שאלתי בלחץ כשהושיב אותי על מושב האופנוע הקשה.

"אני אהיה בסדר, את יותר חשובה", אמר ונישק את פי ברכות, הוא שם את הקסדה על ראשי, וחיוכו גדל עוד יותר ממקודם, כאילו אני איזה בדיחה מצחיקה עוד יותר כשהקסדה מונחת על ראשי.

במיומנות וזריזות הוא התיישב על מושב האופנוע, מלפניי, ומיד אחזתי בגופו הרחב.

"מוכנה?", שאל וסובב אלי את ראשו כדי לבדוק אם אני עדיין חיה ונושמת.
הנהנתי עם ראשי ש-כן.

ריאן שיחק בידית הגז ותוך שניות עפנו על הכביש במהירות.

הרגשתי את בטני קופצת ונמחצת, אולי מהפרפרים שהבחור הזה עושה לי, או מפחד של מה שהולך להתרחש עכשיו, הוא פשוט בלתי צפוי, אבל רוב הסיכויים שזה מהמהירות הגבוהה של החרא הזה, פשוט לא הייתי בטוחה כי מעולם לא עליתי על אופנוע לפני כן.

נסענו במהירות האור על הכביש של קולינס אבניו, בדרכינו לפונטיין בלו.

החום והאווירה שבמקום הזה, הרוח הנגדית מנסיעת האופנוע, העובדה שריאן ארצ\'ר מלפניי ואני מחבקת את האביר על האופנוע שלי גרמו לי להרגיש בעננים, החיוך שלי, זה שהסתתר מתחת לקסדה הסביר את הכל.

"את בשקט", ריאן פלט מפיו בזמן שעמדנו באור אדום באחד מהרמזורים.

"כן..", עניתי בעת בהייה באורות העיר שנצצו מבעד לקסדה, הכל היה כל כך קסום בשבילי, כנראה זו הסיבה שאני בשקט.

"אני לא רגיל, בדרך כלל את רק יוצאת עליי", ריאן אמר, כנראה הרגיש שמשהו לא כשורה איתי מבדרך כלל, אבל שלא יתלהב יותר מדי, כשארד מהדבר הזה כנראה אחזור להיות כזו.

ריאן פנה פניה חדה שמאלה לבית המלון, שכמעט וגרמה לתחתונים שלי לעוף.

חנינו את הכלי המפלצתי באחד מהחניונים ועלינו אל הכניסה.

"בואי", אמר ובמקום לגשת לאזור המעליות משך את ידי לכיוון השני, הבריכה.

"לאן?", שאלתי בסקרנות, מעניין כמה עוד הוא יפתיע אותי במהלך הלילה הזה.

"לחוף…", ריאן שילב את אצבעותיו באצבעותיי, והתחלנו לרדת במדרגות הבריכה.

עלינו על משטח דק שסלול היישר אל חוף הים, אמנם בחושך לא היה אפשר לראות את הקסם של החוף במהלך היום, אבל בלילה לצד ריאן ללא ספק הוא היה מספיק קסום בשבילי.

כשהגענו לקצה הדק הסלול, ריאן הרים את רגלי השמאלית והוציא ממנה את העקב, וכן גם ברגל השנייה- הוא כזה ג'נטלמן.

החזקתי בידיי את העקבים והמתנתי לו שיוציא את נעליו.

"שימי כאן", הורה לי, והנחנו את נעלינו לצד הדרך הסלולה.

כשירדתי אל החוף, אצבעות רגליי פגשו בחול הנעים והקריר לעומת מהלך היום, התחלתי לקפץ כמו ילדה קטנה בגן שעשועים.

כשראיתי שריאן בוהה בי למשך דקה שלמה בזמן שהתענגתי על החול הקריר, משכתי אותו בידיו אלי והתחלנו ללכת על החוף, רגלינו נגעו במי הים הקריבי והעצימו את התחושות בגופי.

"למה את פה?", שאל שוב משום מקום.

"ואי, אתה ממש לא רוצה שאהיה פה…", דחפתי אותו קלות בחצי חיוך.

"להיפך, אבל את הדבר האחרון שציפיתי לראות כאן", צחקק.

"מדיסון באה עם אחי, הם יחד למקרה שפספסת… והגעתי עם חברה מהבית..האנה", הסברתי.

"טובי הא?", הרים גבה.

"כן.. אתה מכיר אותו?", שאלתי בסקרנות.

"מדיסון סיפרה לי עליו, או יותר נכון חפרה", צחק וגרם לי לצחוק בחזרה, אפילו לחבר הפיקטיבי היא חפרה עליו- זה כל כך התנהגות אופיינית למדי.

לפתע הגעתי למרומים, בין זרועותיו של ריאן, הוא הרים אותי ממותניי וקירב אותי אליו, שמעתי את אפו שואף את ריח גופי ונאנח קלות .

"מה אתה עושה", הוא הגבר הראשון שאני קלה לו להרמה כנראה.

"תוריד אותי!", אף פעם לא הרגשתי בטוחה באוויר, רגליי החלו לנוע במהירות שפגעו בברכיו הנעולות ובבטנו החסונה.

תוך שניות שנינו היינו מכוסים בחול על החוף.

"למה את כזאת שלומיאלית", ריאן חייך חיוך מטופש שהמיס את ליבי וניקה מעל פניי את החול.

"איי!", התלוננתי וליטפתי את זקנו בלחיו המפוסלת, לא יכולתי לנתק את מבטי ממנו, הרגשתי במעין חלום שבטח אתעורר ממנו בבהלה בעוד כמה דקות.

ריאן התקרב אל פניי עוד יותר ממקודם ולשפתיי, הוא החל לנשק אותי בעדינות ונשכב מעליי.

הוא אחז בצווארי וקירב את פי אל פיו, ואת ידו השנייה דחף בעדינות משכרת אל מתחת השמלה הקצרצרה שלי שעלתה עד יותר בעת הנפילה.

"לא מבזבז זמן", חייכתי אליו חיוך ממזרי.

"התגעגעתי אליו", ריאן קרץ לי, הוא הגיע אל איבר מיני והחל לעסות אותו.

הסמקתי למשמע אוזניי.

הוא התגעגע.

התמזמזנו על החוף, כמו נערים מתבגרים שלא היה להם אכפת אם רואים אותם או לא, הוא נגע בי בכל מקום בגופי, כאילו סימן אותי, ואני שלחתי נגיעות קטנות לזין הקשה שלו, לשרירים בבטן שהתכווצו בכל מגע שלי, לכתפיים הרחבות והמגנות שלו.

"רוצה לעלות?", הציע ריאן בחושניות, היה נראה כי לא יכול היה להתאפק יותר, כמעט כמוני, ואם נודה באמת הייתי מוכנה להזדיין איתו כאן על החוף וממש לא עניינו אותי התוצאות של חול במקומות מסוימים.

המשכנו להתמזמז עד שמצאנו את הכוח והרצון לקום מהתנוחה שהיינו בה על החול.

כשהתרוממתי בחזרה על רגליי ניערתי את החול שהיה על בגדיי ושיערי המלא, אך בצידי עיני לא יכולתי לפספס את איך שריאן בוחן כל תנועה ותנועה שלי.

"את כזאת יפה, מל", אמר והתקרב אליי, הוא החל לשחק באצבעותיו החמקמקות בקצה שמלתי וליטף עם ידיו הגדולות את ירכי.

"אבל אני בטוח שאת תהיי הרבה יותר כשתורידי את הבד הזה מעלייך, ואני מוכן לקחת את זה על אחריותי", ריאן נצמד אל פרצופי בעיניו החודרות ונשך את שפתיי.

לחיי נצבעו אדום, וגופי החל לפרפר, אני חושבת שזו הפעם הראשונה שריאן נחשף בפניי, המסכה ירדה- בלי הפוקר פייס שלו, הפעם זה באמת הוא, ואני.

כשנכנסו למעלית ההיא, אותה אחת שלפני כמה שעות התעלמנו אחד מהשנייה, עמדתי באותו המקום, והוא נעמד היכן שהיה ושוב, הריחוק, השקט והדממה ששררו הפכו לי את הבטן מחדש.

"בואי הנה", לחש לי.

כמו ילדה טובה, ניגשתי אליו, נעמדתי קרוב ככל האפשר, עד שהרגשתי את הזין שלו נלחץ על בטני.

"מה את עושה לי?", ריאן הביט בעיני והניח את ידיו על מותניי.

שאלה טובה ריאן, ואהיה שמחה אם תחזיר לי תשובה ברורה, כי אני באמת לא יודעת מה אני עושה לאדון ריאן ארצ'ר שמוחץ אותי כל פעם מחדש.

"למה שלא תגיד לי אתה?", נצמדתי אל פרצופו ומילותיי סימנו את שפתיו המשורטטות.

"אני לא אוהב שעונים לי על שאלה בשאלה", ריאן לחש לנגד שפתיי את המשפט והדלת נפתחה בקומה השביעית.

התנתקנו מיד והתחלנו ללכת לכיוון הסוויטה.

חדרו היה כמו של מדיסון וטובי, סוויטה זוגית, ע נ ק י ת.

הוא משך אותי עם קצות אצבעותיי אליו והתקרב עם פיו אל אוזני.

"את רוצה שאקלח אותך?", ריאן הציע כשראה את מבטי משתוקק למקלחת טובה כשחלפנו ליד חדר האמבטיה.

"אני רוצה שתזיין אותי", מל ג'ונסון, תמיד ידעת שלהיות ישירה זו הדרך בחיים.

"אף אחד לא אמר שאי אפשר לעשות גם וגם", ריאן משך אותי בחוזקה אל חדר האמבטיה ופתח את זרם המים במקלחון הגדול, משום מה הוא בחר במקלחון ולא באמבט כמו שחשבתי שיעשה.

האדים החלו למלא את חלל החדר, הוא החל להפשיט מעליי בעדינות את השמלה, כל כתפיה בתורה, והתווה בנשיקות עדינות את כל הדרך למטה.

כשהגיע למטה, והייתי רק בתחתונים, הוא משך אותם בשתי ידיו החסונות, ותוך שניות התחתונים נמצאו קרועים לשניים לצדנו.

"חייה", משכתי אותו בזרועותיו החסונות מעלה לעברי, זה כל כך הדליק אותי.

הורדתי ממנו את המכנס ואת התחתונים, אמנם לא בסקסיות כמו שהוא עשה, אבל במהירות כי השתוקקתי לגעת בגופו.

כשהורדתי את התחתונים שלו, הזין הענק שלו קפץ החוצה, תפסתי אותו ושיחקתי בו.

ריאן הוריד את החולצה, ואני משכתי אותו עם האיבר שלו באטיות אל תוך המים החמים.

המים כיסו את שנינו מכל כיוון, הזרם חזק וצורב, ריאן סיבן את גופי בחושניות וחפף את שיערי באיטיות משכרת תוך כדי נשיקות ונשיכות לאורך כל גופי, הוא ליטף ועיסה את שדיי, הוא לא וויתר עליהם ובכל הזדמנות ליקק אותם, מצץ עד כאב ונשך.

אני העתקתי את מעשיו והרגשתי את החושניות שבי מתפרצת החוצה, כל מגע בגופו הרגיש כאילו נלקח מסרט פורנו.

הזין שלו עמד כל כך חזק, והבריק עם סבון המקלחת, עיסיתי אותו בידיי בעונג, ורק רציתי לדחוף אותו לפה שלי.

ריאן הרים אותי, ורגליי מייד נצמדו על מותניו הרחבות, נאחזות חזק כדי לא להחליק או ליפול מישות השלמות.

המתח המיני גבר מרגע לרגע.

ריאן הצמיד אותי חזק אל קיר המקלחון, והמים היו לוהטים עד שנהינו שנינו אדומים, הוא נישק אותי בכל הכוח, והסתער על כל פיסה ופיסה שבי כמו שאני הסתערתי על כל חלקיק שבו.

שיחקתי עם הזין שלו סביב איבר מיני בניסיון לגרות אותו עוד יותר.

ריאן נכנס אל איברי הצר בכוח וללא רחמים, הרגשתי איך הוא ממלא אותי, וקול קטן שנפלט מפיו הסגיר את החוסר איפוק שהרגיש.

התחלתי לזוז לנגד כיוונו, מעלה ומטה, הנשיקות שלו ומגעו הטריפו אותי בליווי זרם האמבטיה, מעולם לא חוויתי סיטואציה כל-כך חושנית כמו עכשיו.

ריאן הגביר את הקצב, והרגיש כאילו הוא מחורר אותי, זה היה חזק וכואב, משכר ונעים בו זמנית.

התחלתי לגנוח בקולי קולות, רגליי כמעט והחליקו מרוב חוסר השליטה שגרם למוחי, חיוכו הקשוח והמתאמץ הסגיר כי הוא מרוצה.

לא הצלחתי לשלוט בפה שלי ולא בשום איבר בגוף שלי, הייתי כמו מרגרינה לצידו, נתתי לו לעשות בי כל מה שיתחשק לו.

משכתי בשערותיו הרטובות, והוא בשלי, הוא משך אותן אחורה, על מנת שיוכל להיכנס עמוק ככל שאפשר.

אני יכולה להישבע שאני מרגישה את הזין הענק שלו מגיע לי אל דפנות הבטן ופורץ כל חומה וגבול אפשרי.

ראשו טחוב בתוך צווארי, עד שכמעט וכאב, החזקתי בגבו ושרטתי אותו עם ציפורניי הארוכות.

הרגשתי את גופנו כאחד, חם ובוער, עוד שנייה ובתוך המים הייתה נוצרת להבת אש אחת גדולה.

ריאן סגר את המים.

נשימתי נעתקה, ולא יכולתי יותר, גמרתי לכל הכיוונים כל כך הרבה פעמים, גמירה אחר גמירה, ריאן ננעץ בי עוד ועוד פעם אחת, הוא לא וויתר על שום תענוג להכאיב לי ולענג אותי בו זמנית, לאחר כמה דקות של אושר רצוף כאב ועד שכמעט כבר לא הרגשתי כלום, הגיעה הדחיפה הכי כואבת בעולם, הרגשתי אותו ממלא אותי בכל הזרע שלו, הוא מילא אותי, עם הכל, עם הנפש שלו, החום, המגע ואיך לא עם הזין העצום שלו.

התנשפתי בחוזקה, הרגיש כאילו סיימנו כמעט את כל האוויר בחלל המקלחת.

ריאן הרפה מגופי בעדינות, רגליי לא הכירו את הקרקע, זרועותיו היו הרבה יותר טובות אלי.

בזהירות הנחתי את רגליי, אחת אחרי השנייה, לקחתי אוויר, מהמעט שנשאר ופתחתי את זרם המים בחזרה.

גופי היה שיכור, רדום, לא הרגיש שום דבר מלבד החותם שריאן השאיר עליו.

לא נאמרה מילה, לא מפיו ולא מפי, למרות שבדרך כלל יש לי הרבה מה לומר אבל משום מה הוא מעלים את כל מילותיי לחלל רחוק מאוד.

ריאן יצא מחדר האמבטיה לאחר שסיים, ואני נשארתי שם, הסתכלתי על התחתונים הקרועים והשמלה שנשמטה מגופי ברצון עז.

תשומת ליבי הופנתה אל החלוק הלבן אשר היה תלוי על אחד מהקירות, לקחתי אותו מיד והתעטפתי בו.

אחרי שהתייבשתי לגמרי, יצאתי מחדר האמבטיה והלכתי לכיוון ריאן שנשכב על המיטה המלכותית בחדר המלכותי.

ריאן לבש בוקסר של קלווין קליין, וצפה בטלוויזיה- יכולתי להמשיך ולבהות בו שעות.

הנחתי את בגדיי על הכיסא והתקרבתי באיטיות אל מיטתו, התיישבתי בקצה מחכה להסבר הגיוני למה שקרה בשעתיים האחרונות בנינו.

"למה את יושבת בפינה?, בואי!", ריאן קרא לי אל חיקו.

"ריאן, מה הולך בנינו… אני משתגעת כבר, אני לא מבינה אותך!", איך אני אוהבת להרוס רגעים.

"בואי, תתקרבי אני לא נושך", קרא לי שנית להתקרב אליו והושיט את ידו אליי.

"אתה יותר גרוע מנושך…", התלוצצתי איתו, אחזתי בידו והתקרבתי אל חיקו במיטה הגדולה.

"את שונה, מל…", התחיל לומר, ואני שתקתי.

"אפשר שנדבר על זה מחר?", הציע, ואני לא היססתי ומיד הסכמתי, פינתו החמה התאימה לי כל כך הלילה, זהו לילה שפנטזתי עליו רבות בין הלילות הבודדים בבית.

"אבל לא ככה", ריאן חייך ופתח את שרוך החלוק והוריד אותו מעליי לגמרי.

נכנסנו שנינו אל מתחת השמיכה הקרירה.

ריאן נצמד אל גופי, ואני אליו.

הוא נשק אל הלחי שלי, ועיני נעצמו תוך שניות.

^^^^^^^^^^^^^^
הבוקר שלי נפתח באנרגיות, אנרגיות מחודשות, מלאות בהתרגשות, שמחה ופרפרים.

סובבתי את גופי, והשתחררתי מעט מחיבוקו החם והחזק של ריאן, השמש שהשתלטה על החדר הגדול מחלונותיו הפזורים לכל עבר, האירה את הכל, כולל את הלב שלי.

התמתחתי באיטיות, נהניתי מכל שריר ושריר שנמתח בחיוך גדול.

כשעיניי נפקחו הצצתי אל ריאן, שהיה נראה כמו אל, מלאך, משהו שהוא ממש לא בכיוון האנושות, הוא נראה כל כך שליו ולא מזיק.

ההיפך הגמור מהמציאות.

הסתכלתי עליו דקות ארוכות בניסיון לפענח אותו, להבין את כללי המשחק והחוקים שלו.

"אתה הכנסת אותי לצרות", מלמלתי לעצמי בלחש וליטפתי את הלחי שלו בעדינות.

עיניו נפקחו מעט, ולאחר שנייה נפקחו לגמרי.

חיוכו השתרע על פניו, ובתגובה מהירה חיוכי עלה מיד.

"בוקר טוב", אמרתי והדבקתי לו נשיקה בשפתיים.

"בוקר טוב יפהפייה", ריאן התמתח ומשך אותי אליו, היה נראה כי קשה לו לקום, וחזר להתכרבל לצידי.

"לקום!", אמרתי וניערתי אותו.

"לא.. עוד קצת…", הוא התחנן לעוד.

זינקתי מיד מהמיטה הענקית וחיפשתי אחר השמלה שלי.

"לאן את בורחת", שאל והתיישב באטיות על המיטה.

"יש לי לתת תירוצים לאחי וחברות שלי", גיחכתי והרמתי את השמלה המושלמת מהכיסא.

"אל תגידי עלינו שום דבר", ריאן אמר בלחץ, שלחתי אליו מבט תוהה.

"למה", שאלתי בסקרנות בזמן שלבשתי בחזרה את שמלתי.

"כי אסור שמישהו ידע, כל אחד..", הסביר, אמנם ההסבר לא ברור בכלל אבל לא התווכחתי, גם ככה למדיסון אסור לי להגיד, לטובי אני ממש לא אתן הסברים על חיי הלילה והמין שלי, והאנה… האנה בטח חושבת שביליתי את הלילה עם סטפן.

"אוקי", אמרתי ונעלתי את נעלי.

"ניפגש בבריכה?", הציע.

"נראה", הגיע הזמן להיות קצת קשה להשגה.

"אוקי, הבנתי, אבל תבטיחי לי שאת אחר הצהריים ואחריהם את מעבירה איתי, אני רוצה לקחת אותך לאן שהו".

חיוך עלה על שפתיי, לאן הוא רוצה לקחת אותי?, הרי הוא אמר שאסור שאף אחד ידע מה שהולך בנינו, אז איך הוא רוצה בזמן שהשמש בחוץ ובמקום ששורץ אנשים להיות איתי.

"נראה", עניתי שוב בקשיחות.

"אנחנו נראה", ריאן זחל ממיטתו כמו אריה רעב, ותפס בי, הוא משך אותי בחזרה על המיטה.
אני כל-כך לא רגילה לראות אותו ככה, איפה כל הקירות, העמודים, הדברים שחוסמים אותו מלהיות כל-כך מצחיק, רך, אוהב ודואג?.

נישקתי אותו קלות, והתרוממתי בחזרה מהמיטה.

"ביי מותק", אמרתי בסטייל, השארתי אותו המום ויצאתי מחדרו.

הרגשתי כמו מלכה,מלכה ביצ'ית, אבל רק לרגע יצאתי גבר ושיחקתי אותה.

הלכתי לכיוון הסוויטה שלי ושל האנה,בעל כורחי עדיין מנסה לעכל את הלילה שהיה כמו אשליה, רגלי עדיין חשו או יותר נכון לא חשו בכלל את גופו של ריאן אחרי שהצמיד אותי אל קיר המקלחון למשך הרבה זמן.

הורדתי את עקבי לפני כניסתי לחדר, לא רציתי להרעיש, וממש לא רציתי שהאנה תשים לב.

כשנכנסתי לסוויטה הגדולה והמוארת, ראיתי שהדלת של האנה סגורה.

"היא בטח עם ריי השובבה", חייכתי והלכתי לחדרי.

כשהתכוונתי להיכנס לחדרי, שמעתי דלת נפתחת,סובבתי את ראשי לאחור, וראיתי את האנה בפיג'מה, הרגשתי כמו גנבת שתפסו אותה על חם.

"ברוכה הבאה", בירכה אותי בחיוך ישנוני.

"נו?", שאלתי בגבות מורמות.

"מה נו?", האנה לא הבינה את כוונתי, והתקרבה אליי עוד יותר.

"הזדיינת?", צחקתי כשהשתמשתי בשפה של האנה.

"ואי, כן, כל כך, את לא מבינה בכלל", כשהאנה הבינה את כוונתי נאנחה כאילו ירדה לה אבן מהלב.

"הוא הלך בדיוק לפני כמה דקות", אמרה ונכנסה אחרי לחדרי.

"ואת?", שאלה בזמן שפשפתי בתוף המזוודה.

"אני מה…?", ניסיתי להיות ראש קטן.

"אה, ואי, סטפן היה אדיר", שיקרתי עוד שקר בצבע לבן.

"את שקרנית", האנה שילבה ידיים וחייכה שלא האמינה למשמע השקר שלי.

"את חושבת שאני לא יודעת שהיית עם האפס שלך?", אמרה.

עיניי נפקחו כל כך חזק מההלם שהשאירה בי, לא היו לי מילים, לא ידעתי מה להגיד, איך הממזרה הזו יודעת כל דבר?.

"מה?", משחק תמימות:ON

"אל תשחקי אותה תמימה גברת מל ג'ונסון, כשיצאתי אתמול מהמועדון ראיתי את סטפן בזרועות מישהי שממש לא את", האנה אמרה בטון קשוח.

"אהה…", עניתי וחייכתי חיוך גדול, הלוואי ותשכח הלוואי ותשכח ותמשיך לדרכה.

לקחתי דברים למקלחת ויצאתי מחדרי, האנה באה אחריי ועצרה אותי בחדר האורחים.

"את לא מתכוונת לספר לי?", שאלה.

"מה?", שאלתי.

"מה עשית עם אדון ריאן?".

"יש לך מזל שמדיסון לא שמה לב שסטפן היה עם מישהי אחרת, אבל אני וטובי כן!, את לא נורמאליות!", אמרה לי.

"פאק!", אמרתי ושמתי את ידי על פי, אני כל כך מקווה שמדיסון לא שמה לב לזה.

"בזמן האחרון את אוהבת לשחק באש!", האנה צחקה, "מקווה שלפחות זה היה שווה את זה", המשיכה.

"ואי, האנה, כל-כך", לא יכולתי לשתוק- ריאן יכול לקפוץ לי.

"ידעתי שתשברי!, נו, מה היה?", שאלה בשנית.

"שדמיונך הפורה ייקח אותך למקומות הכי רחוקים", אמרתי בחולמניות בזמן שנזכרתי איך הכאיב לי ונהניתי מזה.

"סוטה קטנה, לכי להתקלח", האנה הצביעה על המקלחת, מה שהיא לא יודעת זה שהוא הכאיב לי כל-כך במקלחת.

יש, נפטרתי מהמצפון שהיא עושה לי, הלכתי היישר למקלחת.

כשיצאתי מהאמבטיה הארוכה והחמה שפינקתי את עצמי, האנה כבר הייתה לבושה, ממתינה לי, ללכת לשתות קפה ולאכול ארוחת בוקר.

"קדימה מיס ג'ואן, יש לנו עוד יום ארוך לפנינו", אמרה, ופתחה את דלת הסוויטה.

יצאנו מבית המלון לשדרת הקולינס ובסופה מצאנו בית קפה קטן וביתי, התמקמנו ושתינו קפה, האנה העבירה לי את חוויותיה מליל אמש, ואני השתדלתי לא להרבות בפרטים.

כשחזרנו חזרה לבית המלון, קבענו עם מדיסון וטובי להיפגש שוב בבריכה, לפי מה שמדיסון אמרה, אמורה להיות מסיבת בריכה של קלווין האריס, כל כך התרגשתי, אהבתי את המוזיקה שלו ממש.

"היום אני עובדת", אמרה מדיסון בבאסה.

"לא נורא, בשביל זה כולנו כאן לא?", צחקקתי איתה.

"כן, אבל אל תברחי לאף מקום, בצהריים אני אסיים ונעשה כיף", חייכה אלי.

"אני יבוא מפעם לפעם אבל, את יכולה גם לבוא לראות אותי בפעולה", המשיכה.

"אני אשמח", רציתי לראות איך המייבשת לכל הסלבים את הפה.

אני, האנה וטובי העברנו את השהות בבריכה בזמן שמדיסון ראיינה אנשים, שכבנו על מיטות השיזוף, רבצנו, שתינו קוקטיילים.

"הנה קלווין", טובי הצביע על עמדת הדיג'יי.

אני והאנה מיד נעמדנו על רגלנו והתחלנו לתצפת, התרגשנו.

"הבגד ים הזה, הורס עלייך", האנה אמרה לי ובחנה את גופי.

"תודה!, מעניין מי בחרה לי אותו", האנה בחרה לי אתמול בגד ים מויקטוריה סיקרט בגוונים קיציים של צבע האפרסק והכתום, שלא משאיר כל כך הרבה מקום לדמיון עם השיזוף הברזילאי שקיבלתי, אבל שווה כל דולר.

כשהסתובבתי בחזרה אל מיטת השיזוף, עיני פגשו בעיניו של ריאן, וזו הפעם הראשונה שגם האנה ראתה אותו.

האנה מיד נתנה לי מכה קטנה עם מרפקה בידי.

"ראיתי", לחשתי אליה כמו ילדה תיכוניסטית.

הוא שלח אליי חיוך רחב עם שיניו הלבנות וחייכתי אליו בחזרה, כמו בחורה שנמס לה הלב.

תוך שניות, חיוכי נמחק מפניי כשראיתי את כל הבנות שמקרקרות סביבו, ליבי נצבט מקנאה, למה הן יכולות ואני לא?.

ריאן התיישב ממש קרוב אלינו, יכולתי לראות אותו עם כל הבנות שלו, והחברים שלו, איך שהן נמרחות עליו ושמות על גופו החסון את ידיהן המלוכלכות.

"די מל, בואי נזוז מפה", הציעה האנה בלחש, בלי שטובי ישים לב, היא לא יכלה לפספס את הייסורים שעברו עליי בצפייה בו.

"לא!", התעצבנתי, שהוא יזוז, אני לא הולכת לאף מקום!.

קלווין החל להופיע, וניצלתי את המוזיקה הרועשת וצפיפות האנשים, על מנת לגרום לריאן לקנא בחזרה.

כשנגמרה המסיבה ואחרי ששתיתי את כל הבר ורקדתי, הלכתי לכיוונה של מדיסון, לעמדה והמיקרופון שהכינו לה לצד הבריכה.

היא הייתה פשוט מדהימה. איך היא גורמת לכל הכוכבים לצחוק, ולהתמכר אליה ולשאלות הטובות שלה.

כשסיימה לראיין מישהו, שאני ממש לא מכירה, התקרבתי אליה וברכתי אותה.

"את התותחית שלי!", אמרתי לה וחיבקתי אותה.

"אהבת?", שאלה בחיוך גדול שהיה נראה כי מרוצה מעצמו.

"בטח שאהבתי!", נשקתי לה על הלחי.

טובי הצטרף לחיבוק הקבוצתי ונשק על שפתיה, התרחקתי כמה סנטימטרים אחורה ונתתי להם את מרחבם האישי.

"את….", הרגשתי מישהו נוגע בכתפי ומסובב אותי בכוח.

סטפן ווילסון.

"תגידי לריאן הבן זונה, שאולי באותו רגע לא החזרתי לו, אבל הוא ישלם על זה שהוא הרס לנו את הערב אתמול",סטפן אמר את דבריו בקול גבוהה ומאיים, פרצופו היה קרוב יותר מדי אל פרצופי, מה שגרם לי להרגיש מחנק בגרון.

"מה?, מה הקשר ריאן, איזה ריאן?", מדיסון שלא הבינה על מה המהומה התרחקה מחיבוקו של טובי והתערבה בהלם גדול.

"אה, את לא יודעת?, האקס שלך בקטע של החברה הכי טובה שלך", סטפן אמר בסכסכנות למדיסון שנשארה פעורת פה.

עמדתי במרכז העניינים, בין סטפן, מדיסון וטובי, ללא מילים.

לשקר אין רגליים. לשקר אין רגליים. לשקר אין רגליים.

עצמתי את עיני בניסיון לחשוב על תכנית בריחה, אולי אני אקפוץ לבריכה?, אולי אתעלף?, אוף אין לי לאן לברוח.

"מל, את מתעסקת עם ריאן?", מדיסון שאלה אותי בכעס לצד כולם.

"אני?…", ושוב הקטנתי ראש, אולי איתה זה יעבוד.

"מה הקשר?", המשכתי.

"אל תשקרי, החרא נגע בה אתמול במסיבה", סטפן שוב נדחף והתקרב אליי יותר מדי.

"יבן זונה, אל תדבר ככה אל אחותי", טובי התרגז, ודחף את סטפן אחורה, "עוף מפה י'חתיכת זבל", המשיך.

"אני הולך…, תעיף את הידיים המזוהמות שלך ממני", סטפן אמר לטובי והתרחק מאיתנו כמו שפן פחדן.

מדיסון הסתכלה עליי במבט זועם שאינו מבין, וגם טובי שידע שלא באמת ביליתי את הלילה עם סטפן חיכה לתשובות.

"זה לא נכון מדיסון!, אל תאמיני לטמבל הזה, ריאן הציל אותי ממנו ,בגלל זה הוא מתעצבן ומשקר", אמרתי בלחץ, ושוב שיקרתי, שיט.

"מה זאת אומרת הציל אותך?, מה לך ולריאן?, חשבתי שאת שונאת אותו!", מדיסון כיווצה את גבותיה בניסיון להבין את הסיטואציה, היא סימנה לצלם שיפסיק ולקחה אותי הצידה.

"סטפן התחיל לגעת בי…, ודחיתי אותו…, ריאן ראה את זה מהצד והעיף אותו…, אחרי זה, הוא פשוט החזיר אותי לכאן", שיקרתי שוב, מה יהיה איתי.

הרגשתי זיעה קרה שמשתוללת בגופי, מדיסון בטוח תעלה על זה שיש בנינו משהו, היא מריחה דברים כאלה מקילומטרים, אמן שהיא תאמין לשקר הלבן שלי.

מה נהיה איתי?, אני כל-כך שונאת את זה שאני משקרת לה, אבל הבחור הזה פשוט משגע לי את הלב והראש וגורם לי לעשות דברים שמעולם לא הייתי עושה לקרובים אליי ביותר.