Love me Love me not- פרק 11- (18+) *לא לפספס*

יצאתי מהמים הקרים, אל החום השוטף, לקחתי רבע שעה באפר בתוך המים עד שריאן נעלם מטווח הראיה שלי.

כשהתיישבתי בחזרה, ראיתי את האנה בדרכה אלינו, עם בגד הים וכובע הקש.

"הספיקה לך המנוחה?", שאלתי אותה מסוקרנת, עברו סך הכל שעתיים.

"בינתיים נסתפק בזה", צחקקה והתיישבה לצד מיטת השיזוף שלי.

מדי וטובי השתעשעו בתוך הבריכה ולא היה נראה כאילו רצו לצאת משם בקרוב.

"אני חושבת שמתחילה מסיבה", האנה אמרה והצביעה על עמדת הדיג'יי שנבנית לצד בר הבריכה.

"כן…", עניתי קצרות ופתחתי את הספר שהבאתי איתי.

"מה יש?", שאלה האנה והורידה את הספר מפניי.

"הוא כאן",אמרתי קצרות, האנה ידעה טוב מאוד למי אני מתכוונת.

"הכל בסדר, אל תלחצי, את לא חייבת לו שום דבר!", אמרה האנה בניסיון להרגיע את הרוחות.

"זה נכון.. אבל זה לא אומר שזה לא יושב עליי", עיקמתי את פרצופי אליה.

"תכף נלך לעשות קצת שופינג ותשכחי שהוא קיים בכלל, הבנתי שיש הערב מסיבה ב- story", איך הבחורה הזו מצליחה להתעדכן גם אחרי שעתיים שינה.

"כן… הבנתי את זה גם… ולא תאמיני ממי", צחקקתי כשנזכרתי בסטפן ווילסון, שאמנם התרחק מאיתנו אבל לא הוריד ממני את העיניים במהלך כל השהות בבריכה.

"סטפן ווילסון", המשכתי.

"מה???????????", האנה צעקה בהלם.

"המפורסמים פשוט רודפים אחרייך", צחקקהה והדליקה סיגריה,

"זה בדיוק מה שאמרתי לעצמי, הספיק לי אחד בחודשיים האחרונים שרק סבלתי ממנו", התמרמרתי.

"די גם כן את, זה הזמן לריבאונד מהסרטים", קרצה לי.

"לא נראה לי", ביטלתי את הגישה שלה במהירות, לפעמים מרגיש כאילו האנה חיה בסרט נוער קליפורני.

"אני מקווה למצוא פה איזה זיון", האנה אמרה ברצינות, ואני לא יכולתי להישאר אדישה, התפקעתי מצחוק כל כך גדול.

"הגבר בך פשוט יוצא בלי שום התראה מוקדמת", צחקקתי וזרקתי לעברה את הקש שהיה בתוך הסנגריה.

"חברה שלך בתקופת יובש כבר כמעט חצי שנה, תביני, אני לא שכבתי עם סרט פורנו מהלך!" התלוננה בחיוך רחב.

הדבר שאמרה פשוט השתיק אותי, לא יכולתי להוציא מילה נוספת כי הדבר היחידי שעלה לי לראש היה הסקס עם ריאן, לצערי אני לא יכולה להגיד שעשינו 'אהבה', אבל סקס בהחלט היה שם, הוא יישאר צרוב במוח הכחול שלי לעוד הרבה שנים.

מסתבר שעל עמדת הדי ג'יי לא היה אחר מאשר סטיב אנגלו, אני צריכה להתחיל להתרגל לעניין שאני נמצאת במסיבת סלבים וסביר להניח שהדיג'יים הכי טובים הולכים להופיע בסוף השבוע הקרוב.

אחרי שעור הגוף שלי ושל האנה לא יכול היה להכיל את השמש החזקה, הלכנו לכיוון הלינקולן רוד, זוהי שדרה ארוכה ביותר, מלאה בחנויות, כאלה יוקרתיות וכאלה שיותר מתאימות לי ולהאנה.

כמובן, לא וויתרתי עד שהתחדשתי בשמלות ובגדי-ים, במיוחד לחופשה שכזו.

בכל אדם שנתקלתי בו בזמן שהסתובבנו, כל אחד שהיה עם בלורית דומה לזו של ריאן, בחנתי אותו מכף רגל ועד ראש, לראות שאני לא מתבלבלת או הוזה ונתקלת בו, הגישה שלי היא להיות צעד אחד קדימה ולהימנע מכל הסיטואציה הזו, סביר להניח שהדבר האחרון שיעלה לראשו זה שאני נמצאת במקום כזה בתקופה כזו.

הלילה הגיע, ואני הייתי רצוצה מעייפות.

הרגשתי שלא אוכל להחזיק מעמד יותר מדי במסיבה, במיוחד לאחר היומיים הארוכים שעברו עליי.

"האנהההה אני לא יודעת מה ללבוש", התלוננתי בעצבנות והתיישבתי על הכורסא בחדר האורחים בסוויטה הנוצצת שלנו.

"קנית עכשיו במאות דולרים ואת לא עדיין לא יודעת?, תראי איך בשנייה סופר-האנה תפתור לך את הבעיה", אמרה ונכנסה לחדרי.

היא שלפה מאחת השקיות שמלה שחורה, מיני, שרווליה חושפים את הכתפיים, עם מחשוף נהדר וצמוד עד ההתרחבות באזור האגן והישבן.

"ואת סנדלי העקב שלך", אמרה בפשטות בלי בעיה והוציאה אותן מהמזוודה.

"אה…", עניתי בייאוש וקמתי להתלבש.

"אני מבינה שלא כל כך בא לך על המסיבה הזו", נעמדה לצידי ממתינה לדין וחשבון בשילוב ידיים.

"יש מצב גדול", אמרתי, "יש לי הרגשה שאראה אותו האנה.., ואני לא רוצה!, הדבר האחרון שבא לי עכשיו זה לראות אותו עם בחורה אחרת", התיישבתי על מיטתי ותחבתי את ראשי בידיי בייאוש.

"די מלי…, את כאן בשביל עצמך, איתי, עם מדי וטובי, את לא יכולה להרשות לחמור הזה להרוס לך את מצב הרוח כל פעם מחדש", האנה התיישבה לידי וליטפה את גבי בניסיון לעודד אותי.

הרגשתי את הדמעות עומדות בעיני, הדבר האחרון שרציתי זה שיתפרצו החוצה, במיוחד לא לצד האנה, שנאתי להראות חולשה בנושאים האלה, עד לא מזמן הייתי בטוחה שאני חסינה מזה, אבל כנראה ההוכחה שלא לא איחרה להגיע.

"טוב", התרוממתי במהרה וניגבתי את עיני מבלי שהאנה תצליח לראות. אחרי שהן היו יבשות כמעט לגמרי הסתובבתי עם חיוך מזויף והתחלתי להתלבש.

האמת, שבפעם הראשונה, מזה אף פעם, הסתכלתי במראה ואהבתי את איך שאני נראית, אף אחד לא יהיה יכול לעמוד בפני מראה שכזה, השיזוף, השמלה, השיער שקיבל גוונים צהבהבים מהשמש, האיפור הקיצי.

חייכתי, והפעם חיוך אמיתי.

"מל, זה הלילה שלך, אל תתני לחרא הזה להרוס לך כלום, תסתכלי על עצמך!, במקרה הכי גרוע אם הוא יראה אותך, הוא יבין מה הוא הפסיד", דיברתי אל עצמי, אהבתי לעשות את זה, במיוחד בזמן שאני מסתכלת על כל סנטימטר בגופי בתנוחות מצחיקות.

שמעתי את קולו של טובי, שנכנס לסוויטה שלי ושל האנה.

כשראה אותי שרק שריקה ארוכה.

"די, אני אסמיק", חייכתי וקדתי קידה.

"מישהו מרשה לך בכלל לצאת עם שמלה כל כך קצרה?", שאל וניסה למשוך את השמלה שלי מטה.

"אתה לא אבא שלי!", התעצבנתי והעפתי את ידו.

"אני קרוב, אח שלך הבכור, תשתחווי!", צחקק, הוא כל כך אוהב להתבדח על כל דבר שזה מדהים בעיני.

טובי התיישב על הספה והוציא קופסא קטנה מקושטת בתמונות של גלשנים וגלים, וכשפתח אותה נגלו אליי עלים מכל הצבעים.

"שלא תעיז לעשן כאן!", התעצבנתי עליו, והאנה מיד יצאה מחדרה לראות על מה המהומה.

"אני חייב, אסור שמדיסון תדע!", טובי ענה בלחש, כדי שהאנה לא תשמע.

"לא כ-א-ן!" התעצבנתי יותר, ומשכתי את הקופסא הקטנה מידו.

"למה אתה חייב להרוס כל דבר בחיים האלה??", המשכתי בהתרגזות ובהיתי בשלל העלים הגרוסים הקטנטנים.

"ואי אחותי, לא יזיק לך קצת, את חייבת להירגע", אמר ולקח מידי בחזרה את הקופסא.

"מל, הוא צודק, לא יזיק לך קצת, טובי, תכין לי אחת בבקשה גם", אמרה האנה והתיישבה לצידו בספה.

"אתם פשוט לא אמיתיים!", התחלתי ללכת הלוך ושוב בתוך חדר האורחים.

"אתם לא באמת תעשנו לי מול הפרצוף", אמרתי והסתכלתי על האנה במבט כועס.

"מל, זה יעזור לך, מבטיחה, רק כמה שכטות את לא תאמיני איזה פלאים זה יעשה לך", אמרה האנה.

"הלו, מה את משדלת את אחותי הקטנה", אמר טובי בצחוק בזמן שהבדל מלא העלים היה בפיו.

"מל פחדנית, היא בחיים לא תעשה דבר כזה, היא הילדה הטובה, הטהורה", טובי התחיל לדבר עליי בלגלוג.

"היא בחיים לא נופלת לדברים רעים", המשיך.

הרגשתי את גופי רותח, מכל כיוון.

"אתה יודע מה, תביא לי כמה שכטות", אמרתי וחטפתי מפיו את הג'וינט שהדליק.

ראיתי את טובי והאנה בוהים בי, לא מאמנים למראה עיניהם, הילדה הטובה ו'הטהורה', כמו שטובי כינה אותי כרגע מעשנת ג'וינט, ולמען האמת אני גם שונאת סיגריות, אבל רק כדי להוכיח לשני הממזרים האלה שאני ממש לא ילדה טובה ולא טהורה כמו שהם חושבים.

אחרי השאיפה הראשונה, שקצת חנקה אותי,לא אשקר, האנה מחאה כף.

"את תראי, זה יעזור לך, תסמכי עליי, אני בחיים לא ארצה שתפגעי!", חייכה אליי האנה והדליקה את הג'וינט שטובי הכין לה.

אחרי 6 שכטות שהצלחתי לקחת מג'וינט המסריח הזה, החזרתי אותו לטובי שהיה נראה צמא לו יותר מתמיד.

"טוב, אני הולכת למדיסון, תישארו פה, אני אגיד לכם מתי לרדת למטה, ותעשו לי טובה, תאווררו את הסירחון הזה מהחדר שלי", אמרתי בעצבנות, לקחתי את תיק הקלאץ' שלי ויצאתי החוצה.

נכנסתי אל המעלית, ולחצתי על הקומה העשירית.

בזמן שבחנתי את פרצופי אל מול המראה המעלית נפתחה בקומה 7.

כשהרמתי את עיני מעלה מפרצופי, ראיתי את ריאן.

הסתובבתי מיד בבהלה והחזקתי בשני העמודים הקטנים בצדי המעלית כדי לא למעוד.

הוא לבש מכנס בד עד הברכיים, שנראה חגיגי וצבעו הוא אפור בהיר, נעליו קיציות בצבע שחור וחולצתו מכופתרת עד האמצע וחושפת חזה שרירי ושזוף ואת שרשרת העוגן, צבע הלבן הבליט עוד יותר השיזוף ושרווליה המקופלים של החולצה עד המרפק חשפו את שרירי ידיו והורידים הבולטים, היו נראים בולטים יותר.

הוא היה נראה טוב מתמיד, והריח שנטף ממנו היה אלוהי ומיד השתלט על המעלית הקטנה.
השתיקה הייתה חזקה, כל כך חזקה עד שהחרישה את האוזניים שלי, הוא עמד בפתח המעלית, עד שאיימה להיסגר ונכנס פנימה.

לא דיברנו.

הוא הסתכל עליי.

אני הסתכלתי עליו.

הוא בחן אותי מכף רגל ועד ראש, מהציפורן ברגל ועד השעירה האחרונה בראשי, יכולתי להרגיש את המתח שלו כשידיו נפגשו מעל איבר מינו ואצבעותיו שיחקו אחת בשנייה בלחץ.
הסתכלתי על כל תנועה חדה שעשה, כל סיבוב, כל תזוזה, שפתיי כמעט ודיממו מרוב לחיצת שיניי עליהן.

המעלית הגיעה לקומה העשירית, ואני צריכה לצאת.

הדבר האחרון שרציתי, הוא לצאת מהמעלית, רציתי להתנפל על היצור המושלם הזה ולא להותיר ממנו אף לא חתיכה אחת, ומצד שני להרביץ לו כל-כך חזק, עד שלא יזכור מי זו מל ג'ונסון.

יצאתי מהמעלית, ולא דיברנו מילה.

כשהייתי במסדרון הקומה, שמעתי את המעלית עומדת להסגר וכך ליבי נסגר גם, בכאב גדול.

"מל", נשמע קולו של ריאן שנייה לפני שהמעלית נסגרה לגמרי.

הסתובבתי.

אבל הוא כבר לא היה.

עצרתי לצד הסוויטה של מדיסון, וניסיתי להסדיר את הנשימות.

"מל, מה את עושה פה?, למה לא דפקת?", אמרה מדיסון כשיצאה מהסוויטה.

"סידרתי את הנשימה, עליתי במדרגות… למעליות פה לוקח שעות", שיניתי נושא והתנערתי מהמחשבות.

"איזה מצחיקה, ככה עם נעלי העקב עלית חמש קומות?", צחקקה וחיבקה אותי.

"כיף לי שאת פה", אמרה ברוך.

"גם לי", חיבקתי אותה בחזרה חיבוק חם.

"איפה טובי והאנה?", שאלה.

"אצלנו בסוויטה, אמרתי להם שאגיד להם לרדת שנהיה למטה", אמרתי במהירות, על מנת שלא תעלה על השקר הלבן שלי, שבעצם לא היה שקר, אבל הסתרתי משהו שהיא לא הייתה אמורה לדעת.

"את שמה לב איך טובי מקנא לך?", שיניתי נושא.

"כן, אני לא רגילה לזה, אבל זה מחמיא לי ממש", צחקקה.

הלכנו אל כיוון המעלית, והזמנו אותה על מנת לרדת למטה.

"מל, את נראית מדהים", מדי אמרה לפתע והורתה לי לעשות סיבוב.

"הטעם שלך משתפר מרגע לרגע", כל הזדמנות שיש לה לרדת על הטעם שלי בבגדים היא עושה את זה.

"זונה", התעצבנתי עליה בצחוק ודחפתי אותה קלות.

"תודי שזה בזכותי", אמרה בגאוותנות.

"אל תתלהבי", החמצתי לה פנים.

כשהגענו למטה האנה וטובי המתינו לנו.

מדי ישר ניגשה לזרועו של טובי ואני לצד האנה מאחוריהם.

"הלימוזינה שלנו כאן", מדיסון מחאה כפיים.

הגיעה לימוזינה לבנה, גדולה, ארוכה ומברקיה.

"ואני חשבתי שנגיע במונית", האנה צחקקה.

"הגזמת, מונית זה לפשוטי העם", אמרתי ונגלה לעיניי שורה ארוכה של לימוזינות בצבעים שונים.

"כנראה כולם מגיעים לסטורי עם לימוזינות, איפה האופניים שלי?", התלונן טובי, ששנא את כל הפנסי שמנסי הזה כמוני, אבל עכשיו שהוא חבר של מדיסון בגלוי, אין לו ברירות אלא להפוך לגלאמור גם.

עלו איתנו כמה ידידים של מדיסון ללימוזינה, 2 בנות ו-3 בנים.

האנה שמה עין על אחד מהם, שהיה נראה מקועקע מכף רגל ועד ראש.

"תראי איזה חתיך", אמרה בלחש והצביעה עליו, ומדיסון קלטה אותה.

"ריי, תכיר זוהי האנה, חברה שלי מניו יורק ולצידה זו מל חברת ילדות שלי וכרגע היא גם חיה בניו יורק", מדיסון היא פשוט קופידון מהלך.

ריי התיישב לצדה של האנה, והיה נראה כמותה בעניין, ואני… אני נשארתי באמצע, בין מדי לטובי, ובין האנה לריי.

ניסתי שלא לחשוב על המצב העגום ולקחתי קצת אלכוהול ומזגתי לי.

הג'וינט התחיל להשפיע עליי, התחלתי להרגיש בסטלה, לא כמו הסטלה של האלכוהול, סטלה אחרת, פתאום המצב העגום כבר לא עניין אותי, והחיוך שעל פניי פשוט היה דבוק בדבק מגע.
האנה קלטה את החיוך הלא מוכר שלי וסימנה לי עם האצבע 'אם הכל בסדר', סימנתי לה בחזרה שכן.

אחרי נסיעה של רבע שעה, כבר היינו ב STORY, הכניסה הייתה הומה בסלבס, אפילו היו כמה שיכולתי לזהות.

"מל, ערב טוב", שמעתי כל מוכר עד שראיתי את סטפן ממולי, הוא החזיק בידי וסובב אותי כמו בלרינה.

הוא היה נראה די טוב, שיערו שבשמש היה נראה כמעט כבלונדיני, נראה בחושך כמעט וחום, הוא היה לבוש במכנס ארוך שצבעו שחור עם קרעים, וחולצה מכופתרת בצבע אפור בהיר.

"ערב טוב סטפן", חייכתי אליו.

"קדימה בואי ניכנס", אמר, ואני הסתכלתי לכיוון של מדי, טובי, האנה וריי, שלא היה נראה כי אני חסרה להם, פשוט התקדמתי עם סטפן.

תוך שניות היינו בפנים, שום תור לא היה עבור סטפן ווילסון.

המועדון היה גדול, לא כמו הO2 , אבל היה נראה הרבה יותר עשיר.

הלכנו לשולחן השמור של סטפן וישבו שם כל האנשים הכי גלאמור של השנה האחרונה, יכולתי לראות את ג'סטין ביבר, וסלינה גומז, כנראה שוב יש ביניהם משהו, בעמדת הדי ג'יי עמד ניקי רומאו, בין הדיג'יים האהובים עליי.

האלכוהול זרם בשפע, וכולם היו נראים נוצצים יותר מתמיד, גם אני.

התחלתי לשתות, והרגשתי משוחררת, אני וסטפן כבר אחרי כמה לגימות ירדנו אל הרחבה ורקדנו.

רקדנו צמוד, יכולתי להרגיש את איבר מינו שמח מדי, כנראה מלרקוד איתי, אבל ניסיתי להתעלם מהעובדה הזו.

עיני חיפשו את ריאן בין כל הפרצופים המוכרים והנודדים ממקום אל מקום.

אחרי סשן הריקודים הראשון, ביקשתי מסטפן שיעזור לי למצוא את השולחן של מדיסון, כדי שלא ידאגו לי וגם כדי שנשתה עוד קצת.

לקח לנו בסביבות רבע שעה לאתר את השולחן, מדי וטובי רקדו צמוד כל כך והאנה כבר עלתה שלב עם אדון ריי והיה נראה כאילו הכל בסדר, סימנתי למדיסון שאני עם סטפן והפעם התקדמנו לאזור הבר.

עמדתי לצד המרפסת בקומה למעלה, ממתינה לסטפן שיחזור עם המשקאות.

"ידעתי שאמצע אותך כאן, ליד הבר", שמעתי ממש גרוע, ומיד מצידי הימני ראיתי את ריאן שנעמד לצד מעקה המרפסת של הקומה השנייה כמותי.

"הפכת לאילמת?", התקרב לאוזני ושאל כאילו הכל-טוב בינינו.

"ריאן, אין לנו על מה לדבר", צעקתי לאוזנו בחזרה בנון שלנטיות כשהמוזיקה המחרישה עלתה על גובה קולנו פי כמה מאות.

"איך הגעת לכאן?, ממתי את קשורה לכל הדברים האלה?" התעניין.

"האקסית הפקטיבית שלך הזמינה אותי", אמרתי בטון מזלזל, העניין הפיקטיבי הזה עדיין עשה לי רע.

"חוץ מזה, זה ממש לא עניינך", אמרתי לו וזרקתי אליו מבט מזלזל, והתחלתי לחפש בעיני את סטפן.

ואו, הג'וינט הזה הוא פשוט פלא פלאים, הוא מוציא ממני סופר הירו שמעולם לא הכרתי, איזה דיווה שחבויה בתוכי, אני חייבת עוד.

סטפן חזר, והגיש אל ידי את משקה שקר כל שהו שהיה טעים.

"היי, גבר מה נשמע", אמר סטפן לריאן כשקלט אותו לצידי.

"אחי, הכל בסדר, הכל טוב?", שאל ועשו לחיצת יד מוזרה כזו שרק גברים יכולים להבין, ריאן ניסה להבין את משמעות העניין שסטפן עמד לצידי וחיבק את מותניי עם ידו הימנית.

החיוך הזדוני לא ירד מפניי אפילו לא לשנייה אחת, אחרי שראיתי את עיניו של ריאן מלאות קנאה.

BURN.

"תכיר זאת, מל", סטפן החמוד הציג אותי לריאן החמור הזה.

פה נשבר הקרח.

"אנחנו מכירים", ריאן ענה בטון גברי ובנון-שלנט, כאילו יש לו פור על סטפן שהכיר אותי זה עתה.

"תבלו…", ריאן אמר בטון מתנשא שבקושי יכולתי לשמוע, רק את שפתיו המפוסלות יכולתי להבין, לאחר מכן הוא התרחק מאיתנו.

סטפן המשיך כרגיל, הוא לא הבין כי חווינו הרגע רגע מביך.

אחרי שסיימנו את המשקאות ירדנו בחזרה אל רחבת הריקודים והמשכנו לרקוד.

מאחורי סטפן לא יכולתי לפספס את ריאן, הגבוהה והחתיך, מיכאלנג'לו שלי, אבל הוא רקד צמוד מדי לבחורה אחרת, גם גבוהה ומושלמת כמעט כמוהו, ואם אני לא טועה יש סיכוי שזו הבחורה שהייתה אצלו באותו היום.

הרגשתי את הגוף שלי לוהט מעצבים וקנאה, הייתי חייבת עוד ג'וינט כדי להירגע, כנראה ההשפעה מתחילה לפוג.

"סטפן, מה הסיכוי שיש לך כמה עלים?", לחשתי לאוזנו, בשיא החנוניות שלי.

הוא צחק בקול והוציא מכיסו אבקה לבנה.

"זה רק מה שיש לי", חייך בממזריות.

"אני לא נוגעת בזה", אמרתי בעצבנות והסתכלתי עם עיני לצדדים להבחין שאף אחד לא קלט את הרגע הפזיז.

"אני מכיר מישהו שיש לו אבל, חכי כאן, אני אסדר לך", הוא נטש אותי באמצע רחבת הריקודים והלך לסדר לי ג'וינט, אני עדיין מנסה להבין אם זה מתוך ג'נטלמניות או ילדותיות.

ריאן הסתכל עליי,ואני? אני הסתכלתי עליו, שלובת ידיים, בחנתי אותו מכף רגל ועד ראש, ניסיתי להימנע מהרגש המסריח שאני מרגישה בתוך הגוף והחלטתי להסתובב הצידה, על מנת לא להיתקל במבטו ובעיניו שחודרות לי לנשמה.

אבל כמובן, איכשהו הוא הגיע גם לצד הזה.

סטפן חזר אחרי חמש דקות אפילו פחות עם בדל ג'וינט.

"קחי מתוקה", אמר ונשק לשפתיי.

"להדליק לך?", שאל.

"אסור לעשן בפנים", אמרתי והצבעתי על אחד השלטים.

"לנו לא אכפת", אמר והוציא מכיסו מצית.

"עצור, בוא החוצה", אמרתי ולקחתי מידו את המצית וחיפשנו את דלת היציאה האחורית.

מצאנו דלת אדומה גדולה וכבדה שסטפן בכוחו פתח אותה, התיישבתי על אחד מהצינורות האפורים לצד המבנה והדלקתי את הג'וינט.

לקחתי שאיפה, והרגשתי את גופי מרפה מהעצבים שהשתלטו עליו בגלל ריאן ארצ'ר, כמובן.

"חתיכת חרא", ריאן הוציא קללה מפיו והכניס לסטפן שעמד מולי אגרוף היישר לתוך הפנים.

נבהלתי, התרוממתי מיד מהצינור בהלם מסתכלת על סטפן מנסה להחזיר לריאן בחזרה מכות וריאן מסובב אותו על הזרת הקטנה.

"מה עובר עליך, תגיד לי אתה דפוק", סטפן לא מבין מה קורה עם ריאן שכרגע מחץ את הגבריות שלו לצידי.

"מה אתה נותן לה ג'וינטים, תביאי לי את זה", ריאן הסתכל על סטפן שעדיין לא מבין מה קורה בעצבים וחטף מידי את בדל הג'וינט וזרק לרצפה ומעך עם רגלו.

"אתה דפוק בראש ריאן, אל תתערב לי בחיים", צרחתי עליו, עדיין לא מאמינה למראה עיני, זהו זה, הוא עלה לי על העצבים סופית.

הוא שובר לי את הלב, דופק אותי מכל הכיוונים, מצהיר בזאת שלא אכפת לו ממני ואין בנינו שום דבר מעבר ונעלם בלי להגיד מילה, אבל מתערב לי בחיים?.

דחפתי אותו עם ידי העדינות הקטנות מה שגרם לו לזוז ממש טיפה, זה היה נראה מגוחך כי אני כל כך קטנה לצידו.

הלכתי לכיוון השני וניסיתי לפתוח בחוזקה את הדלת האדומה והכבדה.

"מה הקטע שלך איתה, תגיד לי?", שאל סטפן את ריאן.

"מה אתה מתערב לנו, עוף מפה, למה אתה מבריח לי אותה", סטפן התרגז בשנית שראה שאני רוצה לחזור חזרה וניסה להתחיל תגרה מחודשת.

"לא לימדו אותך שלא צריך להתעסק עם אומן לחימה?", ריאן הדף אותו בשנייה אחת בידיו הגדולות, ואני נדהמתי, ריאן ארצ'ר בנוסף לכל התדמית הנוצצת הוא אומן לחימה.

ריאן פתח את הדלת האדומה ואני רצתי, רצתי כל עוד נפשי בי, חיפשתי את האנשים שלי, התמיכה שלי והגב שלי.

"מל, תעצרי", שמעתי את ריאן בזמן שהלך במהירות כמו שלי ואפילו יותר גבוהה מאחורי.
הוא אחז בידי בחוזקה ועצר את הסערה והנסערות שבתוכי.

"די, ריאן, די, אני מתחננת אליך, תיתן לי לחיות את החיים שלי, אתה דופק לי את הראש ואת ה…", אמרתי ונעתקה נשימתי, ליבי העציב יותר.

"מה עובר עלייך?, מה את עושה שטויות עם הטמבל הזה?", אמר ואחז בידיו הקרות בלחיי הבוערות מנסה להבין את המעשים שלי.

"מה אני דופק לך?", שאל לפתע ברוך, שבקושי יכולתי לשמוע את קולו, שפתיו זזו, התזוזות הכי יפהפיות ביקום, עיניו הבריקו עד כדי שכמעט גרמו לבכות מהיופי של הגבר הזה.

השפלתי את מבטי מטה, והורדתי את ידיו מלחיי בחוסר רצון מוחלט, אבל ניסיתי להיות מציאותית בתוך כל האשליה הגדולה הזו, בין הג'וינטים, האלכוהול, המוזיקה והאנשים.

"את הלב, ריאן!", אמרתי בלחש שיקרא את שפתיי, והנחתי את ידי הימנית על ליבי, הדמעות החלו לזלוג מעיני.

הוא החזיר את ידיו אל לחיי וניגב את דמעותיי במהירות באצבעותיו הארוכות, לאחר מכן הניח יד אחת על צווארי והתקרב אליי, "די, אל תגידי דבר כזה", אמר וקירב את גופי אל חזהו הרחב והחם.

יכולתי להרגיש את פעימות ליבי נרגעות לאט-לאט.

כשהתרחקתי מגופו החם, ריאן הניח את ידו על גבי וקירב אותי אליו בחזרה בעוצמתיות.
הוא נשק לשפתיי, בחוזק ובעוצמה שאף פעם לא חוויתי.

ידי סבבו סביב הצוואר שלו, וידיו טיילו לאורך כל גופי, הוא אחז בישבני וקירב אותי אליו עד כמה שהיה אפשר.

הרמקולים הגדולים שלצידנו נגנו את השיר Alive של קרוואלה, שעם מגעו של ריאן וכל הסיטואציה המלחיצה הגבירו את קצב ליבי בחזרה, והצמרמורת השתלטה על כל איבר בגופי.
עמדנו ככה, מתנשקים, באיזה פינה, סביבנו כל האנשים משתוללים, רוקדים לצלילי המוזיקה המקפיצה.

הרגשתי שזה רק אני והוא, לבד, לפתע נעלם הכל, האנשים, המוזיקה, המחשבות הרעות.
הרגשתי את הקרבה שבנינו, את החום, האהבה ואך ורק את האמת והכנות במלואה.