love in the city-פרק 5 ♥

היי, אוקיי אוקיי אוקיי סטופ שנייה עם הסיפור! יש תיאור של רון ששכחתי לעשות חח:
רון אלבז-
בן 17 כיתה י'א, מאוהב באור, אבל מפחד לפגוע בה, או לחטוף מהאחים שלה (חחח)
תספורת עם קוצים מקדימה ושיער בצבע חום כהה עם עיניים ירוקות בהירות נוטות טיפה לצהוב, (משו מגניב!)

"שלו" אמרתי לו והראיתי את האייפון.
"אוי.. תביאי אני ידבר איתו" אמר והבאתי לו את האייפון.
"הלו?" הוא ענה ברוגע.
"מה הלו?! מה אתם דפוקים?! כבר חשבנו התאבדתם לתוך הבריכה!"
"קודם כל שתוק למה אתם התחלתם ואנחנו עכשיו חוזרים" אמר לו וקרץ לי.
"שלו תקשיב לי טו…" רן התחיל להגיד אבל שלו ניתק לו.
"אני לא חושבת שהיית צריך לעשות את זה" אמרתי והוא צחק וחזרנו הביתה.
"שלום ביית!" צעקתי כשנכנסתי וכולם הסתכלו עליי.
"ושלום לרונייי!!!" אמרתי וחיבקתי אותו חזק.
"את צריכה לקחת כדורי הרגעה!!!" רון אמר כאילו הוא מבוהל ממני.
"חחח שתוק ותהיה יפה!" אמרתי והוא צחק וחיבק אותי גם.
"טוב יאללה לכי לישון שתהיי ערנית מחר" אמר, אוווו ברור שאני הולכת להיות ערנית, וגם שלו, וכמובן רן ולירן… מוחעחעחע, טוב השתגעתי! עליתי לחדרי, התקלחתי והלכתי לישון.
**השעה 5:00 בבוקר**
קמתי והערתי גם את שלו, חחחח קשרנו את רן ולירן למיטה!!! חחח הם לא יוכלו לזוז עדדד שיבוא לנו ;)
חזרתי לישון והתעוררתי שוב בתשע בבוקר, לירן התעורר כבר בערך בשבע, אז התעללנו בו מספיק לא? תכלס זה היה על כל הילדות!
שיחררתי אותו והוא נראה לי רצה לחנוק אותי, אבל הוא פשוט הלך לצחצח שיניים, אני ושלו נקרענו אחר כך כי גם רן כבר התעורר… חחח…
התלבשתי בבגדי היפ הופ שלי למופעים, זה כמו מה שלבשתי לאימון רק בצבעים שונים, אבל עדיין עם הסמל על המכנס :)
'מוכנה :)?' רון שלח לי הודעה בפלא'
'יותר מתמיד!' רשמתי.
'אז בואי אני בחוץ ;)' שלח ויצאתי החוצה.
"ביי לכם! תאחלו לי בהצלחה ואל תשכחו לבוא באחת עשרה בול!" אמרתי לפני שיצאתי והם אמרו: "טוב!".
יצאתי ונכנסתי לאוטו של רון, דווקא אחלה אוטו, זה היה פולסוואגן כסופה- אפורה גדולה כזאת…
"וואו זה הרכב שלך?!" שאלתי מופתעת כשנכנסתי לרכב שלו ונתתי לו נשיקה בלחי.
"חח כן" אמר והתחיל בנסיעה, הגענו לבמה ששם החל השלב הראשון.
נכנסנו לשם והתארגנו, רוב הרקדנים היו שתי בנות או שני בנים, אנחנו בין היחידים שהיו בן ובת.
"אוקיי, רוצה לעשות חזרה?" שאל אותי רון, והנהנתי.
התחלנו לרקוד שם באיזה מיני סטודיו שמצאנו שם, הוא היה ריק…
ערכנו את החזרה, הכל יצא מושלם…
"אוקיי אני הולכת להתאפר, תבוא איתי!" אמרתי והתחננתי שיבוא, לא רוצה להיות לבד!
"בסדר אני יבוא קרציה" אמר ונתתי לו מכה קטנה בעורף וחזרנו לחדר אירגונים, איפה שכולם.
עברו להן שעתיים, אני ורון הינו מוכנים עד הסוף, ולבסוף הינו צריכים לעלות אחרונים.
קראו לנו ברמקול ועלינו לבמה, רקדנו כמו שאף פעם לא רקדנו, זה היה יותר ממושלם, כאילו עלינו עוד דרגה ברמת הריקוד שלנו, הרגשתי כאילו אני עפה בכל פעם שפקצתי שם, זה היה כמו חלום…
"תודה רבה לכם" אמר השופט ואני ורון חזרנו למאחורי הקלעים, משאירים מאחורינו קהל מוחא כפיים בהתלהבות.
"וואו זה היה יותר ממדהים" אמרתי לו והוא הנהן.
"יאללה אתה בא לעלות לבמה לראות את התוצאות?"
"אממ כן אבל אני רוצה קודם לעשות משהו" אמר והתקדם אליי.
"כןן?" שאלתי אותו.
"אני רוצה אממ.. אני.." הוא לא הספיק להגיד לי כלום, כי ברגע שהוא התחיל קראו ברמקול: "כל הרקדנים להגיע מיד לבמה, מכריזים על העולים לשלב החצי גמר!"
"טוב בוא מקריאים את הזוכים!" אמרתי ומשכתי אותו אחריי, עלינו לבמה והתחילו להקריא את השמות.
"ג'ני ואבירן, ולמאושרים האחרונים, רון ואור!" הוא אמר, וכל החברים שלנו שהיו בקהל, צרחו כמו משוגעים וכולם הסתכלו עלינו ועליהם… אין יותר פאדחנים מהם!
אחרי שיצאנו מההלם שהסתכלנו עליהם, קפצתי על רון, והמסכן נראלי נבהל!
"חחח משוגעת!! עלינו לחצי גמר!!!" אמר וגם הוא חיבק אותי.
פתאום רן וכנראה כמה חברים של רון עלו על הבמה והתחילו להרים אותי ואותו.
"תרגיעווו! זה לא שזכינו כבר בגמר!" אמרתי והם צחקו.

"אור בקשר למה שרציתי להגיד לך קודם, אני אוהב אותך ותמיד אהבתי" הוא אמר ונישק אותי.
…. התעוררתי מהחלום…. אומייגאד… אני פאקינג מתחילה לחלום עליו בלילה! DX
"אור הכל בסדר? את נראת לא כ"כ טוב" שלו אמר ונכנס לחדרי והתיישב על המיטה שלי.
"כן.. נראלי, למה אתה ער?" שאלתי אותו.
"סתם חלום לא טוב… ושמעתי שאת מתחילה לנשום מהר כזה" אמר וטיפה נלחצתי.
"מה חלמת? זה היה עד כדי כך גרוע?!" שאל שלו.
"לא… טוב אולי, אבל אני לא רוצה לדבר על זה" אמרתי.
"טוב, לילה טוב" הוא אמר.
"חכה! אתה יכול להשאר איתי קצת?" "כן" הוא אמר, למרות שהוא לא כ"כ מרוצה חחח כפרע עליו…
נשכבתי במיטה והוא לידי, כנראה נרדמתי וגם הוא..
קמתי בשבע וחצי בבוקר!!! פאקקק אני בטוח מאחרת לבצפר!!!
"שלווו! שבע וחצי!" צעקתי והוא קם באיזי שלו והלך לחדרו להתלבש.
"רןןן לירןן קומו מהר!!!" צעקתי ולפי מה ששמעתי הם קמו.
התלבשתי מהר וירדתי לאכול ארוחת בוקר ממש בזריז, אכלתי רק את החביתה ואולי איזה שני ביסים מהטוסט :/
רצתי מהר לבצפר, לא ראיתי את האחים שלי אחרי הבוקר…
הגעתי לשער עם הצילצול ונכנסתי לכיתה עם המורה.
"גברת דנינו החוצה!" היא צעקה עליי, וואי מאיפה נפלה עליי זאתיי?!
"אבל נכנסתי איתך!" אמרתי או יותר נכון צעקתי.
"החוצה! בדיוק כמו האחים שלה" צעקה עליי ואת הסוף מילמלה, אבל שמעתי.
"תודה גם את נורא דומה למכשפה" אמרתי וטרקתי את הדלת אחריי כשככל הכיתה צוחקת.
"תחזרי הנה!" היא צעקה לי כבר מבחוץ, העפתי אליה מבט וראיתי שהיא עוקבת אחריי.
"בחלומות שלך אני יחזור!" אמרתי ורצתי משם.
הגעתי לאיפה שלירן יושב… -קבוצת ספסלים מבודדים מאחוריי הבצפר-
"מה את עושה פה?!" הוא שאל.
"המורה המעצבנת רודפת אחריי" אמרתי בפשטות והתיישבתי לידו.
"היא מה?! ולמה?!" הוא של והסתכל עליי ולא עניתי. "מה אמרת לה?!"
"היא אמרה שאני בדיוק כמוכם אז אמרתי לה שהיא דומה למכשפה"
"זה הכל?" לירן שאל והוא והחברים שלו צחקו, פתאופ קלטתי את הצחוק של רון שם, הסתכלתי מסביב וראיתי כמה שאני מכירה משם: רון, אליאור, עומרי ועוד שלושה שלא הכרתי.
נשכבתי על הספסל ושמתי את ראשי על לירן ושיחקתי בטלפון, עד שאמא שלחה לי הודעה, מוזר.. זה לא רגיל… ^~^ ההודעה:' היי מתוקה שלי, אני ואבא חוזרים אחרי שבועיים בעבודה, אז החלטנו שנצא כולנו לחופשה, ותגידי לאחים שלך שכ-ו–ל-נ-ו יוצאים בלי יוצא מן הכלל, אנחנו נצא ביום ראשון הזה ואנחנו נישאר שם עד יום שבת, אז תתחילו לארוז :)' היא רשמה, קמתי למצב ישיבה לירן ואמרתי:"או מיי גאד ייאיי" אמרתי.
"חחח מה קרה משוגעת?" לירן שאל.
"שתוק ותקרא את ההודעה!" אמרתי והבאתי לו את האייפון.
"וואי סחטיין מזמן לא הינו באילת" הוא אמר ואני הנהנתי וחייכתי.
"טוב אין לי כוח להשאר פה למדעים ובטח שלא לעוד שיעור עם המכשפה הזאת אז אתה בא איתי הביתה?" שאלתי אותו.
"זה אומר שאני צריך לצאת איתך לקניות נכון?" הוא שאל ואני צחקתי והנהנתי.
"אין סיכויי." אמר.
"טוב, לא צריך, אני רק אלך להחליף לחולצת בטן שלי ולמכנס הקצר" אמרתי והלכתי.
'טוב ביי נתראה מתישהו' שמעתי מאחוריי את לירן ואת החברים שלו צוחקים.
"ביי לכולם! אה ורון תודיע למדריכה שתהיה שאני באילת!" אמרתי והוא הנהן.
"רגע! לרי חכה יש עוד הודעה שלא ראינו" אמרתי והסתכלתי הפלא' כשכבר הינו בפתח של הבצפר.
"אז תקראי ו.." הוא אמר ונתן לי מכה.
"איה! טוב אני יוותר לך, הנה ההודעה: 'היי יפה שלי, חשבנו על זה שוב, ואתם כבר ממש גדולים, אז החלטנו שאני ואבא נהיה במלון אחר ואתם באחר, ואז שכל אחד מכם יביא חבר או שניים, ואז כשנרצה אנחנו ניפגש נגיד לארוחת ערב וכו' נ.ב. ככה לא תגידו שאנחנו מציקים… אוהבת אמא. ' " הקראתי ואני ולירן הלכנו חזרה לחברים שלו.
"מה קרה כבר התגעגעתם?" שאל אחד החברים.
"שתוק! ורון ומאור ובואו אנחנו צריכים אתכם דקה" לירן אמר והם באו איתנו לצד.
"אוקיי את באים איתנו לאילת על חשבוננו מותר לנו להביא חברים, אנחנו נהיה במלון שונה מההורים לנו אז הכל סבבה" לירן אמר והם אמרו:"תודה גבר" והתחבקו חיבוק כזה של בנים. (אליאור הוא החבר של דניאל)
"טוב עכשיו מי בא איתי להגיד לאגם ודניאל?" שאלתי ואליאור אמר: "אין לי בעיה להוציא אותן מהשיעור"
הוא אמר ואחרי עשר דקות הוא בא איתן אלינו.
"אור?" דניאל שאלה.
"אוקיי אני יעשה אתזה מהר כדי שזה לא יראה חשוד בעיניי המורה, אנחנו נוסעות/טסות לאילת ביחד עם אחים שלי וחברים שלהם!!!" אמרתי והן צרחו חיבקו אותי וחזרו לכיתות.
עבר היום וסיפרנו גם לשלו ורן, שלו מביא את מאור ועוד איזה אחד שאנלא מכירה, ורן מביא את ניר (אח של אגם) ואת נאור -_-… ווהוו איזה כיף לי!