love in the city-פרק 41 ♥

הפרק מוקדש ל…. Roni26!!!! תהני ;)
(תקשיבו בנות… היה לי בילבול בסיפור, אז תחשבו שעכשיו אור ושלו חוגגים יום הולדת 16…
אני לא יכולה לעשות שהם יהיו בגיל של לירן זה מוזר מידי חחח…)

פתחתי אותה והייתה שם תמונה של שנינו מתנשקים באילת מול הים, במרפסת במלון.
"יוואו חיימשלי! תודה אני אוהבת אותך!" אמרתי לו ונישקתי אותו.
"תגידי לא נראלך מוזר שאני יקח לך מעטפה רק בשביל תמונה?" הוא שאל, הסתכלתי עליו ללא הבנה, ואז חיפשתי עוד משהו במעטפה, וראיתי שני כרטיסי טיסה לצרפת! (תודה לכל אלה שהרסו לי -_- חחחחח…)
"או מיי גאד! לא היית צריך, באמת!"אמרתי לו המומה ממה שהוא הביא לי.
"חחח נראלי אחריי כל מה שסיפרתי לך שיש לי עכשיו הרבה כסף וכל מה שאני מביא לך זה תכשיט?!" הוא שאל.
"חחח יואוו מתי זה?!" שאלתי וחיבקתי אותו תוך כדי.
" מחר אנחנו נטוס ונחזור ביום ראשון" הוא אמר.
"אוקיי, רוצה לבוא לישון איתי?" שאלתי.
"לא בואי אליי!" הוא אמר.
"לא…." אמרתי ועשיתי פאפי פייס.
"אם תבואי לישון אצלי לא תצטרכי לסדר פה" הוא אמר.
"אוף איתך!" אמרתי לו ועליתי להביא דברים והוא צחק.
הגענו אליו לדירה והלכנו ישר למיטה ונרדמנו.
התעוררתי בבוקר, בוקר… בשעה 12:00…
"רוני קום… היום הטיסה" אמרתי לו וניערתי אותו קלות, התחלתי לנשק אותו בפנים נשיקות קטנות עאלה, ואחריי שנייה הוא משך את השמיכה על הראש שלו.
"נוו רון יש עוד יום ארוך!" אמרתי והוא התעלם.
"טוב אני הולכת להתארגן וכשאני חוזרת אתה לא במיטה!" אמרתי לו והלכתי להתארגן, אחרי עשר דקות חזרתי לבושה בשורט טרנינג כזה, ועם גופייה צמודה לגוף.
"רון! קום כבר נודניק!" אמרתי וקפצתי עליו.
"קם קם קרצייה" הוא אמר.
"איך קראת לי?!" שאלתי.
"קרצייה" הוא אמר ורץ למקלחת.
"מפגר!" צעקתי לו והוא צחק. התאפרתי והוא יצא עם ג'ינס עד הברך בלי חולצה.
נראלי שבהיתי בו כי הוא אמר: "את אוהבת לראות את זה?" הוא שאל וצחק.
"חחחח יכול להיות" אמרתי והמשכתי עם האודם.
"אם את יכולה לראות את מה שאת אוהבת אצלי גם אני יכול?" הוא שאל, בדיוק סיימתי אז נתתי לו מכה בעורף.
"חחח צוחקים איתך" הוא אמר ותפס אותי מהידיים והינו ממש צמודים.
"אני אוהב אותך" הוא אמר ונישק אותי, הנשיקה זרמה ורגע לפני שהוא הוריד לי את החולצה.
"רוני זה לא הזמן…" אמרתי.
"מה אסור לי לנשק את חברה שלי?" הוא שאל.
"שקרן באת להוריד לי חולצה!" אמרתי והוא חייך.
"אולי מי יודע…" הוא אמר.
"אז באלך תמישהו בצרפת?" הוא שאל.
"אולי מי יודע" חיכיתי אותו.
"רעה.." הוא אמר וחיבק אותי מהצד והלכנו ביחד למטבח להכין מהר קפה ולצאת לבית שלי.
הגענו הביתה, וארזתי מזוודה ענקית ושמתי את כל הדברים הרגילים שלי, ועוד מזוודה קצת יותר קטנה לנעליים.
"אנחנו יוצאים לסופ"ש לא לחודש!" רון אמר לי וצחקתי.
"תרגע אני לוקחת הכל לכל מיני מקרים" אמרתי והמשכתי לארוז.
"היי לירנוש" אמרתי, הוא היה נראה עייף מת.
"הי" הוא אמר.
"אני יוצאת נתראה ביום ראשון" אמרתי.
"לאן?" הוא שאל.
"לצרפת" אמרתי.
"ביי" או-קיי… זה מפתיע! ישר הלכתי עם רון לפני שהוא ישנה את דעתו.
"יוצאים!!!" אמרתי לו וגררתי אותו אחריי כשהוא סוחב את המזוודות שלי ואני מודכת אותו.
"נו רון כמה זמן?!" שאלתי אותו חסרת סבלנות.
"תנסי את לרוץ ולהרים באותו זמן 60 קילו!" הוא אמר לי ואני צחקתי.
"חחח סליחה אני מתרגשת"
"אפשר לחשוב שלא היית בחו'ל" הוא אמר.
"הייתי יותר מידי תאמין לי.." אמרתי לו והוא התחיל בנסיעה.
"למה בכמה ארצות כבר היית?" הוא שאל.
"אממ… לברזיל, לארה"ב, לאנגלייה, לבולגריה, הולנד, יוון, קפריסין, מקסיקו, תאילנד-אחים שלי גררו אותי לשם כי גם ההורים לא היו בבית והם לא יכלו להשאיר אותי לבד… ולעוד כמה שאני כבר לא זוכרת, אהה! וגם גרמניה!" אמרתי והוא נשאר בהלם.
"מזה תגידי את נורמלית כמה ארצות?!" הוא שאל.
"חחח בת של טחונים…" אמרתי.
"טוב מתי מגיעים?! אני רוצה דיוטי פרי!" אמרתי והוא צחק.
"כבר מגיעים…" הוא הרגיע אותי, עברו עשר דקות והגענו.
"שאלוהים יעזור איפה אני מוצא פה חנייה?!" רון התעצבן שעברו בסכ"ה חמש דקות שאנחנו מסתובבים פה.
"חחח רון תרגע כולה חמש דקות" אמרתי. ובדיוק הוא מצא חנייה די קרובה, ואז באה ונעמדה שם איזו אישה בת 20+, שונאת את האנשים האלה שבאים לפוס חניות ועומדים שם כמו איזה תמרורים!
"אפה אפה מזה יאללה עופי!" רון צעק לה כשהוא פתח את החלון.
"עוף אתה אני הייתי פה קודם!" היא אמרה, היא נראתה כמו איזה פקאצה.
"שתקי ועופי בשקט שעה אני מסתובב פה לחנייה ואף שרמוטה בת אלף לא תיקח לי את זאת!" הוא צעק עליה, ופתאום נעמד איזה ערס לידה.
"יש בעיות?!" הוא שאל.
"רון עזוב אותם הם ערסים מסוכנים בוא נעזוב" אמרתי לו וליטפתי את כתפו.
"נראלך?! אם הם לא זזים אני דורס אותם!" הוא אמר.
"אללה בואו נחסוך יציאה לבית חולים ותזוזו" הוא אמר להם.
"כפרה החנייה הזאת תפוסה אז לך לך" הפקאצה אמרה לרון, פה אני כבר התחלתי להתעצבן.
"כפרה תקראי לבנים שאת מזדיינת איתם יזונה! את חושבת שאני לא מכירה אותך?! אני הייתי אז קטנה אבל כולם ידעו טוב טוב מי את בבצפר בכיתה י"ב!" צעקתי להם.
"טוב עזבי אותם אלה… תלמידי תיכון מפגרים לא מבינים כלום מהחיים" הערס אמר ומשך את הזונה אחריו.
"וואי שנייה והייתי יוצא אליו" רון אמר לי.
"טוב אל תתיחס לטיפוסים כאלה, אבל אתה יודע שאסור להתעסק איתם, למרות שאני יודעת שאם אחים שלי היו פה הם היו מפרקים להם את הצורה אבל…" אמרתי.
"חחח בסדר בסדר" הוא אמר והחנה את הרכב, אווףףף עברו עוד עשר דקות! :(
יצאנו מהרכב יד ביד לכיוון הכניסה, עברנו את כל הבדיקות והמזוודות וכל אלה ואז הלכנו לדיוטי פרי! החלק האהוב עליי!!!
קניתי מלא דברים בשמים ועוד הרבה מתנות לכולם…
"יאללה בוא נשב פה בבית קפה או משהו?" שאלתי.
"בואי, אני מזמין" הוא אמר.
"חח חמוד שלי!" אמרתי וחיבקתי אותו.
"אל תקראי לי חמוד" הוא אמר וחייך חיוך קטן. הוא לא אוהב שאני קוראת לו ככה, זה פוגע לו בגבריות חחחח…
"אבל אני אוהבת לקרוא לך ככה" אמרתי.
"הכל אני מרשה לך רק לא חמוד"
"אז חמודי" אמרתי.
"אור!" הוא אמר ואני נקרעתי מצחוק.
"בסדר אני אקרא לך רוני" אמרתי.
"מה דעתך על 'החתיך שלי'?" הוא אמר.
"שקט שקט עדיף לך" אמרתי לו.
"אויי שמעתי שיש פה חנות לבגדי ים.." אמרתי כשפתאום ראיתי אותה מולי.
"אני יכול לעזור לך למדוד" הוא אמר וקרץ לי.
"עדיף שלא!" אמרתי וצחקנו, המשכנו לכיוון הבית קפה וישבנו שם.