love in the city-פרק 4 ♥

קמתי בבוקר לעוד יום בבצפר, מעניין אבל איזו כיתה רון…
התארגנתי וסידרתי את שיערי, התאפרתי טיפה וירדתי למטה לאכול ארוחת בוקר.
"בוקר טוב טליה תודה" אמרתי לה והיא אמרה:" בתאבון" והלכה.
אכלתי וארחי דקה שלו התיישב מולי ואכל את הארוחה שלו, אנחנו מזהים של מי כל ארוחה בצורה כזאת שנגיד לי יש פחות חביתה מלהם, ויותר סלט ולהם ההפך… חחח…
"שלו איזה כיתה רון?" שאלתי אותו.
"אממ.. נראלי הוא בכיתה של לירן" אמר.
"מה נראלי הוא חבר שלכם!"
"מה את חושבת אני יודע בן כמה כל אחד מהחברים שלי?! ולמה את שואלת?"
"אוקיי דבר ראשון אתה מוזר! ודבר שני סתם כי אני רוקדת איתו אני רוצה לדעת בן כמה הוא…" אמרתי לו.
"כן בקשר לזה… אני מקווה שזה לא יותר מריקוד כן?"
"וואט אבר" אמרתי לו והא נהיה טיפה עצבני, מה עובר עליו?!
"טוב יצאתי" אמרתי לו.
"חכי אני יבוא איתך!" אמר ויצאנו ביחד, זה חדש מאז כיתה ח' הוא לא אמר לי שהוא הולך איתי.
"או-קיי" אמרתי עדיין בהלם ממה שהוא אמר. הלכנו לבצפר והגענו אחרי שמונה דקות בערך…
"ביי." הוא אמר את נוראאא מייבש…
"מה עובר עלייך?!" שאלתי יחסית בקול רם.
"מה את רוצה?!"
" 'ביי.' " חיקיתי אותו.
"וואי סתמי תפה חכי חכי בבית" אמר, והתכוון להסתובב ללכת.
"סליחה?! אתה חושב שאני מפחדת ממך?! מה זה בגלל רון?!"
' סעמק' הוא סינן ואז אמר:"דבר ראשון, אם את לא מפחדת כדאי לך ודבר שני כן זה בגלל רון יש לך בעיות!?" שאל ממש כאילו הוא הולך להרביץ לי.
"אוקיי אז תקשיב לי טוב טוב לא מעניין אוי מה אתם חושבים עליו, איתו אתם לא תהרסו לי!" אמרתי, הוא הסתכל עליי בכזה יותר עצבני, אבל בתוך זה גם היה טיפה אכזבה… "זה לטובתך!" הוא צעק ופה כבר כל השכבה הסתכלה עלינו.
"אוף איתך!"
"אוף איתך!" שנינו אמרנו באותו זמן, וכל אחד התפצל לכיוון של הכיתה שלו.
הלכתי בעצבים ואפילו נראלי דחפתי כמה בדרך… אסור להתעסק איתי שאני עצבנית!
"אורוש מה קרה?!" דניאל שאלה כשנכנסתי לכיתה, אגם עדיין לא הגיעה…
"האח המעצבן הזה, זה מה שקרה! ואיך את לא יודעת בגלל הצעקה שלו בסוף כל השכבה כבר הסתכלה עלינו, ועוד בגלל שאנחנו תאומים, אז עוד אמרנו את הסוף ביחד ואז בכלל כנראה צחקו עלינו..!" אמרתי וחצי מהכיתה הסתכלה עליי.
"מה אין לכם חיים?!" צעקתי עליהם.
"די די, בואי תרגעי ונבריז מהשעה הראשונה, כי גם ככה אחר כך יש יום ספורט לשכבה שלנו ולי'א אזז…" אמרה ואני הנהנתי, היא התקשרה, כנראה לאגם…
אגם הגיעה והיא גם הבריזה איתנו ;) היה כיף, רק חבל שכבר עברה השעה.
התארגנו במלתחת ולבשנו בגדי ספורט (גופיית דריי פיט מחוררת בצבע שחור ומתחת גוזיית ספורט בצבע כתום זוהר, והמכנס שחור עם פס בצבע של הגוזייה) עשיתי קוקו גבוה ונעלתי נעלי ספורט.
"יאללה אגם דני אתן באות?" שאלתי והן עד עכשיו הספיקו רק להתלבש!
"טוב אין לי כוח לחכות לכן יאיטיות!" אמרתי ויצאתי כשהן רק צוחקות מאחוריי.
היו שם מלא מלא ילדים וראיתי שם גם את שלו עם חברים שלו, ובגלל שאני ילדה עם מזל כזה נאחס הכיתהה שלו מתחרה עם הכיתה שלי בכל מיני טורנירים, והכי נאחס! זה בנים מול בנות! אוחח!
התיישבתי איפה שהכיתה שלי, סידרו את כולנו במדרגות אבן שיש מסביב למגרש הענק.
יש ארבעה חלקים בימי הספורט: כדורגל, כדורסל, ריצה וריקוד. אני בהכל חוץ מכדורסל ;)
התחלנו עם הכדורגל כמובן שהכיה שלי ניצחה את של שלו (אין אין מדובר בילדה שחצנית ;)).
החלק השני כדורסל התחיל ושם הינו גם נגד י'אלפים.
"היי רון!!!" צעקתי לו ונופפתי והוא חייך ואז ישר התרכז שוב במשחק.
עבר לו חצי מהיום והגיע החלק של הריצה. איכשהו אלוהים יודע איך! יצא שאני מול שלו, עכשיו שנינו מזה מחוממים ועצבניים אחד על השני, אז זה הולך להיות רע…
"בהצלחה אח" אמרתי לו והוא נראה לי רק יותר התעצבן מגיע לו!
"בהצלחה אחות" אמר עצבני כמו שחשבתי, והמירוץ התחיל, בהתחלה אני הובלתי ולקראת ממש ממש הסוף שלו ניצח, ככה שהאגו שלו היה בשמיים עכשיו. אין אין מה אני הולכת לעשות לו!
"היה אחלה קרב אחות" אמר וחייך חיוך כדי לעצבן אותי, והוא הושיט את ידו ללחוץ את ידי.
"כן אחלה קרב" אמרתי בציניות ונתתי לו כיף ביד שהוא הושיט.
הלכתי שוב למלתחות והחלפתי לבגדי ריקוד שלי, וחזרתי. אני ורון החלטנו שאנחנו רוקדים ביחד, זה אימון טוב להופיע מול קהל…
"אוקיי אז הראשונה בתחרות היא: שלי " אמרה אביבה (מנהלת הבית ספר)
וככה עברה לה חצי שעה שאני ורון מתחילים לשחק אבן נייר ומספריים וכל מיני כאלה מרוב שיעמום.
"ועכשיו לאחרונים וכנראה גם הכי חביבים, שהם הולכים גם להשתתף בתחרות ביום חמישי הקרוב" אמרה ואז לירן אמר לה איזה משהו, היא הלכה הצידה ואז הוא דיבר במקרופון! בואנה הילד משוגע!
"ועכשיו קבלו את הזוכים לתחרות שביום חמישי! יאללה כפיים ועכשיו רון ואוררר!!!!" הוא צעק וכנראה כל העיר שמעה אותו, אני ורון התפוצצנו מצחוק ועלינו לבמה, והתחיל להתנגן השיר that power.
"משהו מצחיק אותכם?!" שאל לירן עדיין במקרופון, והמנהלת אמרה: "עד כאן אדון דנינו!".
"רגע המנהלת! אני רוצה להמשיך!" אמר והיא שילבה ידיים.
"תודה. עכשיו יחבורת יבשים! קדימה כפיים!!! וכולם ביחד!! רון ואור!!! שנייה תשתיקו את ג'סטין ההומו" אמר וזה שאחראי על המוזיקה צחק והשתיק את המוזיקה. " ושוב!!! אור ורון!! יאללה!! ווווההווו!"
אומייגאד הוא לא אח שלי.
כולם צחקו ומחאו כפיים ושרקו לנו, לירן לא הפסיק עד שעליתי למיני במה הזאת של המנהלת חחח..
"אוקיי תודה לכולם, ולירן עוף למקום, עשית מספיק בושות" אמרתי במיקרופון והוא צחק והלך.
שמו את השיר שאני ורון רוקדים. רקדנו ממש טוב ועכשיו אין סיכויי שאני והוא לא זוכים עוד עם 'היחסי ציבור' שלירן עשה לנו.
"אוקיי המנצחים הם:…" השופטת אמרה. "רון אלבז ואור דנינו!" אמרה וכולם צרחו ושרקו לנו, חחח…
ישר חיבקתי את רון והוא הרים אותי בחיבוק כזה מהרגליים כאילו אני איזה נוצה…
"חחח טוב תוריד אותי חושבים שאנחנו מוזרים" אמרתי והוא צחק והוריד אותי.
"טוב נתראה מחר" אמרתי לו.
"או היום" הוא אמר וקרץ לי, צחקתי והלכתי לכל החברות שלי.
"היית מדהימההה!" אגם אמרה לי וחיבקה אותי וכך גם דני ועוד כמה…
"טוב יאללה לירן בא הביתה?" שאלתי את לירן והוא הנהן, יצאנו מהבצפר גם עם שלו ורן והלכנו הביתה, כל הדרך שתקנו. זה היה די מעיק ומעצבן.
"נווו כוסעמק תגידו משהו!" רן התעצבן, כשיש שתיקות הוא לא יכול לסבול את זה…
"מה אתה רוצה שנגיד?!" שאלתי.
"משו!"
"אוקיי, ביי" אמרתי והתקדמתי מהר יותר.
"וואי מה עובר עליכם?!" שאל את שלו.
"כלום." אמר וגם הוא התחיל להתקדם מהר יותר, אבל עדיין לא בקצב שלי.
"מה יש לשני אלה?" שאל את לירן.
"לא יודע, נראלי רבו בבוקר בבצפר" אמר ורן הנהן.
"טוב הגיע הזמן לעשות להם 'שיחת השלמה' קטנה" רן אמר וחייך חיוך תחמני וכך גם לירן.
"שלו!" רן צעק לו, לא הסתובבתי בכלל!
"אור!" לירן קרא לי ואז הסתובבתי וראיתי את רן מחזיק את שלו, לא הספקתי לחשוב, וכבר לירן תפס לי את היד, לא שובבב! כשהינו קטנים אני ושלו הינו רבים הרבה, הרבה! אז הם מצאו דרך איך להשלים בינינו.
הדרך היא שהם מושיבים את שנינו על כיסא אחד מול השני, מטר מהבריכה, וכל דקה שעוברת הם מקרבים את הכסא בבערך 30 ס"מ לכיוון הבריכה, אם אנחנו לא משלימים עד שלוש דקות, אנחנו נופלים לברכה ואם עדיין לא עושים את זה מלא פעמים! כן אני יודעת! חיים מבאסיםם!
"אעאע חוטפים אותי!!!" צרחתי והוא כ"כ נבהל שהוא עזב לי את היד, ניצלתי את ההזדמנות ואצתי הכי מהר שיכולתי, נכנסתי הביתה ונעלתי אחרי את הדלת, נצמדתי אליה והמנשפתי.
"את יכולה להתחבא אבל לא לברוח" אמר לי לירן פתאום בפנים, איך לעזאזל הוא נכנס?! הסתכלתי על הדלת האחורית וגילגלתי לעצמי עיניים.
"מה אתה רוצה?!"
"את יודעת מה! בואי!" אמר ורצתי מהר לשירותים ונעלתי.
"אור!"
"נראלך אני רוצה קודם להחליף לבגד ים" אמרתי וזה באמת מה שעשיתי, יצאתי החוצה וכמו שחשבתי זה מה שהם עשו.
"רגע שכחתי משהו בחדר לשיער" אמרתי וקמתי.
"מהר." לירן אמר לי.
"טוב" אמרתי, התקדמתי בהתחלה בהליכה ואז חתכתי בריצה את הגינה לצד החיצוני של הבית, (יש לי גינה שמקיפה את כל הבית). רצתי וראיתי שלירן בעיקבותיי אז הגברתי קצב, מרוב שהייתי מרוכזת בלירן לא שמתי לב שנתקעתי ברון!
"אחח.." אמרתי ושפשפתי את ראשי.
"חחח מה קורה את לא רואה טוב?" שאל ועזר לי לקום, איך זה שרק לי זה כאב?! רגע… אויי שיט אני בבגד ים!!! :~0…
"חחח לא אח שלי פשוט רודף אחריי…" אמרתי ואז קלטתי.
"אח שלי רדף אחרייי!!!" צעקתי והמשכתי לרוץ, עד שכמובן בסוף לירן השיג אותי והרים אותי הביתה.
הגענו הביתה והם הושיבו אותי בכיסא, כשהפעם אני קשורה אליו, וכך גם שלו.
"אוקיי תעשו את זה מהר, מעכ…שיו" רן אמר.
"אני מצטער" הוא אמר קצת לחוץ מהמצב… "גם אני" אמרתי.
"עכשיו אפשר ללכת?!" הוא שאל את רן.
"לעע.. תישארו ככה עוד משהו כמו חמש שעות.." הוא אמר והוא וכל החברים שלהם צחקו ונכנסו הביתה.
'כוסאמאשלו' שלו מלמל ונראה עצבני ועצוב קצת… כן, כשהם אומרים חמש שעות הם מתכוונים בערך לעוד שעתיים…
ישבנו ככה איזה עשר דקות, עד שהחלטתי שנחנו חייבים להשתחרר ולהחזיר להם! זה לא יכול להמשך ככה! אז מה אם הם הגדולים?!
"שלו?"
"מה?" הוא שאל והרים את ראשו אליי.
"אם נעבוד ביחד נוכל להשתחרר" אמרתי.
"נו מה נהית לי פה דורה?! עבודת צוות עלק אנחנו קשורים פה לכיסא! איך את רוצה שנשתחרר?!" שאל עצבני.
"קודם כל תרגע, ודבר שני יש לי רעיון, אתה מספיק חזק בשביל לשבור את הכיסא לקיר לא?" שאלתי והוא הנהן, הוא קם עם הכיסא לכיוון הקיר ושבר אותו, הקשרים שבידיים הוא פרם עם איזה צינור שהיה שם…
הוא שיחרר אותי ואז שאל: "מה ההמשך? חייבים להחזיר להם…" אמר והנהנתי.
"בוא נגיד שתחכה להם הפתעה בבוקר" אמרתי וצחקנו.
"חכי!" אמר.
"אוקיי אני ממש מצטער, אבל אם תיכנסי הם יגלו שברחנו ואז הם יחזירו אותנו לפה…"
"כן אתה צודק.. בוא נלך לפארק"
"לעע משעמם שם בלי חברים" "ומה אני עז?!"
"כן" אמר ונתתי לו כאפה קטנה.
"חחח טוב יאללה בואי הולכים לראות סרט" אמר וחייכתי, "רגעע!"
"מה?" שאל, מה הוא כאילו רגיל לראות אותי בבגד ים שהוא מגיב ככה?!
"אני בבגד ים אולי?!" שאלתי ואז הוא נזכר וצחק.
"אממ אפשר להתגנב לתוך הבית אבל יש סיכויי שיתפסו אותנו.." אמר ואז עלה לי רעיון!
"בוא הלך קודם לאגם! ישלה בגדים יפים להלוות לי!" אמרתי והלכנו לאגם, היא נתנה לי בגדים ואחר כך אני ושלו הלכנו לקולנוע.
כשייצאנו ראיתי באייפון שלי ושל שלו 5 שיחות שלא נענו מ'רני' ומ'לירני' ועוד 3 שיחות שלא נענו מ'רון'.
אופס…