love in the city עונה שנייה-פרק 57 ♥

"היי" אריאל אמר.
"מה אתה רוצה?" שאלתי אותו כמו שהוא שאל אותי לפני יומיים.
"הבנתי… את מחזירה לי" הוא אמר בחיוך. למה הוא חתיך?! זה הדבר היחיד שגרם לי לחלום עליו ולא יותר מזה! הרגעתי את עצמי.
"נחמד שהבנת" אמרתי.
"ורציתי להחזיר לרון את המטען שלו אז תתני לו את זה" הוא אמר, נתן לי את המטען ונשאר להישען על הפתח של הדלת.
"עוד משהו?" שאלתי בחוצפה.
"לא" הוא אמר.
"אז ביי!"אמרתי לו.
"לא רוצה לזוז, מה תעשי?" הוא שאל.
"אני אקרא לרן שיזיז אותך" אמרתי.
"טוב טוב י'מאיימת, ביי הלכתי" הוא אמר והלך. כמה זמן עד שבנאדם הולך! חשבתי ורון אמר מאחורי:"מי זה היה?" ואני כל כך נבהלתי שצרחתי(איזה פדיחות0.0). "מה יש לך י'משוגעת?!" רון שאל צוחק ממני. הוא בדיוק יצא מהמקלחת עם מכנס ספורט קצר.
"חח דיי אל תצחק עליי!" אמרתי לו והתקרבתי אליו.
"חחח ומי זה היה?" הוא שאל ושם את ידיו על מותניי ואני שמתי את ידיי על צווארו.
"זה היה אריאל" אמרתי.
"מה הוא רצה?" הוא שאל. ראו שהוא עדיין די כועס על מה שקרה.
"הוא החזיר לך את המטען" אמרתי.
"אהה… וזהו או שקרה עוד משהו?" הוא שאל והסתכלתי עליו חצי מופתעת חצי עצבנית מהשאלה.
"סתם צוחק איתך חיים שלי" הוא אמר ונישק אותי. המשכנו בשלנו עד שנפלנו על המיטה כשהוא מעליי ואני מתחתיו. הוא בא להוריד לי את החולצה אבל בדיוק מישהו דפק בדלת.
"רוני מישהו דופק" אמרתי והוא המשיך בשלו.
"הם יכולים לחכות" הוא אמר. "חח ואם זה חשוב?" שאלתי.
"בסדר קמתי לפתוח" הוא אמר, קם ושמעתי אותו ממלמל 'סעמק ערס' או משהו כזה.
"רון הולכים היום לחוף ליד הטיילת" שמעתי את הקול של לירן.
"סבבה, ביי" רון אמר לו וסגר את הדלת.
"ממש חשובה ההודעה של אח שלך" הוא אמר וחזר לשכב לידי.
"אוף אין לי כוח ללכת לאכול, אני עייפה מידי" אמרתי לו.
"איך אפשר לא לאכול כי עייפים?!" הוא שאל.
"לא כולם שמנים כמוך!" אמרתי לו וצחקתי.
"אז איך את קוראת לזה?" הוא שאל והצביע על הקוביות שלו.
"שומן חחח" אמרתי והוא עלה מעליי והתחיל לדגדג אותי.
"לא!! רון חחח סליחה! חחח" אמרתי וצחקתי תוך כדי.
"אז מה אמרת שאני?"הוא שאל כשהוא עדיין מעליי.
"חתיך עולם" אמרתי והוא נישק אותי. הגענו לאותו המצב של מקודם אבל הפעם אני עצרתי ואמרתי:"רגע רון מה השעה?"
"שש וחצי.. למה?" הוא שאל.
"עוד מעט צריך ללכת…" אמרתי והוא חזר לנשק אותי.
"מקסימום נלך לחוף בלעדיהם" הוא אמר.
"ואם הם ישאלו למה איחרנו?" שאלתי.
"נגיד שהתקלחנו" הוא אמר, קרץ לי וצחקתי.
"שהתקלחנו במשך שעתיים?!"
"כן" הוא אמר. "פשוט בוא נלך ונמשיך אחר כך טוב רוני?" שאלתי אותו. הוא נאנח והנהן.
הלכתי להתארגן, לבשתי שמלה כחולה כהה ארוכה עם שסע ארוך עד אמצע הירך. היה לה גב חצי חשוף וכתפיות דקות. היא הייתה מבד טריקו פשוט, אבל היה בה משהו אלגנטי.
נעלתי נעלי עקב תואמות, סידרתי את השיער, שמתי בושם ויצאנו.
"אור אפשר לשאול אותך שאלה?" רון שאל אותי במעלית.
"כן בטח" אמרתי. "איך לעזאזל את מצליחה ללכת על העקבים האלה?!" הוא שאל והצביע על העקבים שלי.
"חחח מתרגלים! ככה זה כשאת קצת גמדה" אמרתי לו.
"קצת גמדה?! את ממש גמדה! את איזה מטר חמישים!" הוא אמר וצחק.
"היי! אני מטר שישים ושלוש! לפחות אני לא שני מטר!" אמרתי לו והוא צחק.
"אני מטר שמונים וחמש… יש לי עוד קצת לשני מטר" הוא אמר והוסיף:"אבל גם עם העקבים את עדיין יותר נמוכה ממני" הוא אמר והשעין את ידו על כתפי.
"אני אמציא עקבים של שלושים ס"מ ואז נראה מה תגיד!" אמרתי לו והתיישבנו בשולחן. סיימנו לאכול ועלינו חזרה להחליף בגדים. לבשתי בגד ים לבן ומעליו שמלת חוף שגם היא לבנה.
"אהבה שלי נכון שבא לך ללבוש שמלה קצת יותר ארוכה?" רון שאל אותי וחיבק אותי מאחורה בזמן שהורדתי את השרשרת שענדתי קודם.
"תרגע אפילו מותר לי לבוא איתה לבצפר, היא די ארוכה" אמרתי לו.
"חסר לך שאת באה עם אורך כזה לבצפר" הוא נלחץ פתאום.
"לא שואלת אותך ואת כולם על הבגדים שלי, פשוט תצטרכו להתמודד" אמרתי. את האמת זה באמת מעצבן כשמעירים לך על אורך המכנס וכאלה. מי שזה מפריע לו שידאג שלא יהיו לו חברים חרמנים!
"אור. אני רציני עכשיו אל תבואי עם שורטים לבצפר" הוא אמר.
"טוב" אמרתי לו. אין לי כוח לריב עכשיו על משהו שעדיין לא קרה.
ירדנו ללובי ומשם המשכנו לחוף ים שהיו בו מלא אנשים שרובם נראו מסטולים והיה ריח חזק של אלכוהול. נצמדתי לרון קצת יותר והוא צחק ואמר:"יפה שלי אין לך ממה לפחד עכשיו כשאת איתי"
"זה עדיין מלחיץ" אמרתי לו ולא הפסקתי להסתכל על כל האנשים האלה מסביב.
"תרגעי… הנה אחים שלך, מקסימום נחזור עוד שעה" הוא אמר והלכנו לכיוון כולם. ישבתי בין רון לגיא ושתיתי קצת מהבירה של רון.
עברה שעה וחצי ופשוט נמאס לי להיות במקום הזה! האנשים פה מפחידים מידי! הם נראים כאילו הם עישנו מריחואנה כל היום.
"רוני בוא נחזור…" אמרתי לו.
"אור אולי אחר כך?" הוא שאל.
"אפשר להמשיך את מה שהתחלנו קודם…." לחשתי לו באוזן.
"טוב אנחנו הלכנו, ביי" הוא אמר וגרר אותי משם כשאני צוחקת.
"לאן אתם הולכים?" רן שאל כשראה שאנחנו הולכים לכיוון המלון.
"למקום שלא מלא בסטלנים" אמרתי והלכנו.
"איך ידעתי שזה יגרום לך לקום!" אמרתי לו.
"מה לעשות שאני אוהב את חברה שלי?!" הוא אמר וחיבק אותי חזק מהצד.
"היי! תראו מי פה… אור ורון, מה קורה?!" ראינו את ניב מולנו.