love in the city עונה שנייה-פרק 47 ♥

~נק' המבט של אור~
וואו כיתה י"א! אני לא מאמינה שרן כבר התגייס ולא יהיה איתנו יותר בבצפר… אבל הוא יחזור כל יום הביתה בערך בשש.
אוף אין לי כוח לקום! חשבתי איך שהשעון המעורר שלי צלצל.
"מעצבנת קומי!" לירן נכנס לחדר שלי וניער אותי.
"וואי לירן אל תתחיל איתי על הבוקר!"
"שתקי וקומי!" הוא אמר והלך. קמתי, צחצחתי שיניים, לבשתי חולצה לבנה וג'ינס קצר כחול כהה.
פיזרתי את השיער והתאפרתי קצת.
ירדתי למטה ואכלתי עם שלו ולירן את הארוחת בוקר שטליה הכינה לנו. (העוזרת שלהם בבית בגלל שההורים שלהם כמעט ולא נמצאים בבית).
"לירן פליז תסיע אותנו היום" אמרתי לו בהתחננות. כי הוא למד איך להיות חרא מרן ועכשיו אני ושלו סובלים מזה עוד הפעם אבל ממנו.
"חמישים שקל" הוא אמר ואני ושלו נאנחנו ונתנו לו שטר של 50.
"מכל אחד!" הוא אמר אחר כך.
"בואנה יבן זונה אתה לא אמור לקחת מאיתנו כסף בכלל!" שלו אמר לו פתאום.
"תגיד איך נראלך שאתה מדבר אליי?! יאללה לכו שניכם ברגל" הוא אמר והוא באמת נסע משם!
"איזה אח חרא! רן היה מסיע אותנו!" אמרתי.
"לפחות רן היה מבקש 20 שקל ולא 50" שלו אמר ושנינו יצאנו ברגל לכיוון הבצפר אבל באמצע פתאום עצר לידנו רכב.
"שלו?" מישהו קרא לו מהרכב… זה היה אריאל. דווקא הוא היה חייב לעצור לידנו?! (אריאל חבר של לירן, אור נפגשה איתו כשהיה להם טיול לחרמון-פרקים 31-33)
"יאללה אריאל! איך היה בתאילנד יסטלן?"
"חחח היה אש, רוצים טרמפ?" הוא שאל. ממש אין לי כוח לנסוע עכשיו עם ערס!
"לא"
"כן" אני ושלו אמרנו ביחד, אני שונאת שדברים כאלה קורים!
"מי שואל אותך בכלל?! את באה" שלו אמר וגרר אותי כשאני מתנגדת לתוך הרכב.
"דיי! תעזוב אותי!" צעקתי עליו ופתאום עברה לידנו ניידת משטרה.
"מה קורה פה?!" שאל השוטר שלא נהג.
"זאת אחותי והיא לא רוצה לנסוע לבצפר" שלו אמר.
"לא נכון! הוא חוטף אותי!" אמרתי ושלו נתן לי כאפה בראש.
"חחח סתם סתם, אתם יכולים ללכת" אמרתי להם והם נסעו והסתכלו עלינו כמו על משוגעים.
"וואי תכנסי כבר!" שלו אמר ופשוט הרים ודחף אותי לתוך הרכב. הוא נכנס אחרי ואריאל נסע.
נסענו חמש דקות והגענו.
יצאנו מהרכב, שלו אמר לו תודה, הלך לכיתה ואני נשארתי לבד עם אריאל.
"אז אור… מה קורה?"
"אחלה" אמרתי בקצרה והתחלתי ללכת לכיוון הכיתה שלי אבל הוא מיהר להדביק את הקצב שלי.
"תגידי את פנויה או שאת עדיין עם רון?" הוא שאל אותי.
"אני עדיין עם רון, ביי" אמרתי לו והלכתי קצת יותר מהר.
"רק שתדעי שאני תמיד פנוי בשבילך" הוא אמר והלך לכיוון הכיתה שלו. נו באמת! חשבתי כבר שעברנו את הקטע הזה שהוא דלוק עליי. אוף אני ממש מתגעגעת לרון:( לא ראיתי אותו שלושה ימים!
הגעתי לכיתה ושוב כמו כל שנה היה נאום משעמם רצח על כל מה שיהיה השנה ועוד הרבה בלה בלה בלה… כמעט נרדמתי אחרי חצי שעה עד שפתאום הייתה דפיקה בדלת ורון נכנס לכיתה שלי!
"היי גילה, אפשר את אור?" הוא שאל.
"באמת מר אלבז? ישר על תחילת שנה?" היא שאלה וסימנה לי עם הראש לצאת כשאני, רון, אגם ודניאל צוחקים בשקט.
"תודה גילה" אמרתי לה ויצאתי החוצה עם רון, סגרתי את הדלת ובשנייה הוא הצמיד אותי לקיר שליד וצירפת אותי! וואו לא חשבתי שהוא עד כדי כך התגעגע אליי!
"חח יואו איך התגעגעתי אליך!" אמרתי וחיבקתי אותו.
"מה אתם עושים מחוץ לכיתות?!" המנהל שפתאום עבר שאל אותנו.
"הייתי צריכה לשירותים" אמרתי לו.
"והיית צריכה ליווי?" המנהל שאל בחשדנות.
"אמא אמרה לי אף פעם לא ללכת לבד" אמרתי לו בשיא הרצינות אבל מבפנים נקרעתי מצחוק.
"אוקיי, תחזרו לכיתות" הוא אמר והלך ואחרי שנייה אני ורון נקרענו מצחוק.
"טוב עכשיו באמת תחזרי לכיתה"
"אבל היא סתם חופרת" אמרתי בייאוש.
"אין מה לעשות" הוא אמר ופתח את הדלת, ככה שעכשיו הייתי חייבת להיכנס.
"איזה מעצבן!" אמרתי לו ונכנסתי לכיתה. השיעור הראשון והשני עברו די לאט עם הרבה חפירות ואז הייתה לנו הפסקה.
אכלתי עם אגם, דני ושיר ואחר כך הלכתי למחששה, לירן, רון וכל השאר בטוח נמצאים שם.
"היוש" אמרתי, נכנסתי וישבתי ליד רון.
"היוש" אריאל חיקה אותי.
"קורע מצחוק" אמרתי לו בציניות.
"כולם לבוא היום למסיבה אצלנו בבית בשמונה" לירן הודיע לכל מי שישב שם. אוף! אין לי כוח לעוד מסיבה!
ההפסקה נגמרה ואני, אגם ודני החלטנו להבריז מהשעתיים האחרונות.
"בואו לקניון, ממש משעמם לי" אמרתי ושלושתנו הלכנו לשם. הסתובבנו בחנויות מלא זמן וקנינו לכל אחת בגדים למסיבה היום. לי קנינו שמלת מיני שחורה סטרפלס.
אכלנו צהריים ואז רק הסתכלתי בפלאפון וראיתי 5 שיחות שלא נענו מ'שלווש התאום המושלם♥' ומ'לירנוש החתיך עולם♥'. אופס… אבל רגע ממתי השמות האלה בכלל?! טוב נו אני אשאיר להם אותם… אבל לא לעוד הרבה זמן!
"לחזור לאח מהם?" שאלתי את אגם ודני.
"את חייבת" אגם אמרה לי. "דיי להיות כזאת מוסרית" אמרתי לה ושלשתנו צחקנו קצת.
"הלו?" התקשרתי ללירן.
"אור איפה את?!" הוא ישר צעק עליי.
"בקניון" אמרתי.
"חמש דקות ואת בבית!" הוא אמר וניתק.
"טוב, אני חייבת ללכת, ניפגש היום בשמונה" אמרתי להן והלכתי לכיוון התחנת מוניות שבחנייה.
"כפרה את צריכה טרמפ?" איזה שלושה ערסים שאלו אותי בדרך והתעלמתי מהם.
"הלו מה את מתעלמת?!" הוא צעק עליי.
"סע סע מפה!" מישהו מאחורי צעק פתאום. הסתובבתי לראות מי זה וזה היה אריאל!
הערסים הלכו ואמרתי לו:"תודה, נראה לי שהם לא היו עוזבים אותי כל כך מהר"
"אין בעיה, את צריכה טרמפ הביתה?" הוא שאל.
"את האמת, כן" אמרתי.
"אז בואי" הוא אמר והלכנו לרכב שלו. הוא נסע והגענו לבית שלי.
"תודה!" אמרתי לו, הוא קרץ לי ונסע.
נכנסתי הביתה והודעתי ללירן שהגעתי.
"אור פעם אחרונה שאת מבריזה מהבצפר או שאת הולכת לאנשהו בלי להודיע לנו!" הוא אמר בעצבים.
"טוב טוב.. מה שתגיד, רון פה?" שאלתי.
"כן" הוא אמר בחוסר רצון. כן… האחים שלי עדיין לא השלימו עם העובדה הזאת שחבר שלי הוא גם חבר שלהם, אבל לפחות הם כבר לא כועסים על זה.
עליתי להחליף לבגד ים ויצאתי לכיוון הבריכה, איפה שהחברים שלהם היו.
הייתי עם רון במים ואפשר להגיד שהתמזמזנו שם די הרבה… חחח
"אור! בואי דקה!" לירן קרא לי.
"מה?" שאלתי כשהגעתי אליו.
"אץ יודעת שאני לא אוהב את זה שאת עם רון והכל אבל אני בכל זאת מוותר בשבילך, אבל בבקשה ממך נשמה שלי, אל תתמזמזו לי פה מול העיניים" הוא אמר ונראה כאילו הוא באמת חצי מתוסכל וחצי עצבני.
"טוב, אבל רק שתדע שבאיזשהו שלב אתה תצטרך להשלים עם זה לגמרי"
"אני יודע אבל אני מעדיף לדחות את זה"
"טוב" אמרתי לו וחזרתי לרון.
"מה קרה?" הוא שאל אותי.
"קשה לו לראות אותנו מתנשקים" אמרתי וגלגלתי עיניים.
"חח אוקיי אז לא נעשה לו דווקא" רון אמר ושנינו ישבנו על שפת הבריכה, המשכנו לדבר עד שהגיעה השעה של המסיבה ואני עליתי להתלבש בחדר בשמלה שקניתי היום.
הורדתי את הבגדים ופתאום שמעי את הדלת נפתחת, ואני כבר לא יודעת אם זה צפוי או לא, אבל אריאל נכנס פנימה!
"חוצפן! מה נראה לך שאתה עושה?!" אמרתי ונתתי לו כאפות.
"תרגעי נשמה, טעות בחדר" הוא אמר ויצא. 'עאלק טעות' מלמלתי. איזה מזל שהייתי עם בגד ים! ילד מטומטם! אם הייתי מספרת את זה שאחים שלי או לרון הילד היה מת!
לבשתי את השמלה, נעלתי כפכפים וירדתי למטה.