love all over againe – הקדמה!

מיה נכנסה לאוטובוס כמשתגעת.
"אני כבר מאחרת!" מלמלה, בעודה משלמת מהרב קו ומתיישבת.
היא הוציאה את הטלפון והתקשרה לאמה,
"הלו, אמא? כן, אני על האוטובוס. אה-הא" מלמלה לתוכו, ותלבוסף החזירה אותו לתיק הקטן שלה.
מרחוק נראתה כנערה ההולכת למסיבה של חברה ממש טובה. היא לבשה שמלה לבנה עם כיווץ במותן, ולרגליה היו נעלי בובה לבנות מקדימה וכחולות מאחורה. היא הייתה מאופרת בצללית בגוון תכלת בהיר שהדגיש את עיניה החומות-ירוקות-אפורות, ושפתון באדום-ורוד.
כאשר הגיעו לראסל ירדה, והחלה לרוץ, כמעט מועדת. היא הגיעה מתנשפת לחדר, ושמחה לראות שעדיין לא עלו לבלאנס*, אלא היו באמצע חימום.
"אי,אי,אי,אי,אי,אי,אי,אי" הצטרפה, מתנפשת מעטע מהריצה.

הם עלו לבלנס, וכאשר נגמר וירדה מהבמה הבחינה בדניאלה, ילדה מבית ספרה שצעירה ממנה בשנה.
"דניאלה? מה את עושה פה?" שאלה אותה,
"פסנתר" היא ענתה, "ואת?"
"מקהלה" ענתה, והצביעה לעבר הבמה.
היא המשיכה משם לחדר, ואז הבחינה בפנים מוכרות.